משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

  "נשק אותי", היא אמרה.

לא שמעתי מה השיב לה. אוטובוס נעצר בתחנה, פתח דלתות, פרק נוסעים, המשיך לנסוע, משאיר אחריו שובל מתעבה של שקט. חריקה קלה של רהיט, צחוק נמוך ואינטימי. הגפתי את החלון, לא הייתי במצב רוח המתאים לשמוע את סיגל מזדיינת. העדפתי לחשוב על פיליפ.

 על מי לספר קודם, על פיליפ או על סיגל? עץ או פאלי? סיגל. כי אם אתחיל לספר על פיליפ, אין סיכוי שאפסיק. סיגל היא אחותי הקטנה והאמנותית. היא אוהבת גברים. גם אני אוהבת גברים, לכן פניתי ללימודי רפואה עם התמחות בפתולוגיה. שתינו, גם סיגל וגם אני, פעילות לילה. אני, בתורנויות הלילה שלי באבו-כביר, וסיגל במשחקי "מחפשים את המטמון".

1.  מה מציע לכם דף זה? פתיח לסיפור, אבל לא רק. בפרסום של טקסט באינטרנט ה"אני" הוא חלק בלתי נפרד מהמדיום, מתקיים היתוך מוזר בין הפרסונה הכותבת לבין הטקסטים שהיא מייצרת. בלתי אפשרי להפריד בין השניים, שלא כמו אצל כותבים שהטקסטים שלהם מודפסים על נייר. הדף הזה מציע לקוראיו גם ערוץ תקשורת פתוח אל כותב הסיפור. בשנים האחרונות פרסמתי לא מעט טקסטים באתרים שונים ברשת, וזכיתי למאות אם לא לאלפי תגובות. בעקבות תגובות שקיבלתי צצה גם אצלי השאלה למי יש יותר חופש/כוח ברשת, לכותב או למגיב.

2. בואו נבדוק: היוצר מעלה טקסט לרשת, ובזה תם תפקידו כיוצר. אם ירצה להתייחס לתגובות, יעשה זאת מעמדת מגיב מהשורה, בטריטוריה המיוחדת שהמימשק מקצה למגיבים. היצירה אחת, התגובות רבות. אגב, גם התעלמות היא תגובה. אם כך, חד משמעית, ליוצר יש פחות כוח מאשר למגיב, היוצר מוגבל לטקסט שלו, לגבולות הטקסט שלו. אם יוצר מבקש להשיב למגיבים לו, הוא מאבד את סטטוס היוקרתי של יוצר וממיר אותו בסטטוס היותר עממי של מגיב. הערך הנקוב שלו כיוצר תלוי במכפיל התגובות שלו.

3. במובן זה מתבצעים כאן חילופי תפקידים מובהקים, כי בכתיבה המודפסת התנועה היא תמיד חד-כיוונית. היוצר יוצר והקורא קורא, אין תנועה חוזרת. בכתיבת רשת, הגבולות מטשטשים. עמדת הכוח של המגיב היא עד כדי כך מוחלטת, שאפשר לדבר כמעט על דיקטטורה של מגיבים, או על כתיבה מכוּוֶנֶת תגובה. מוקדם לדבר על אתיקת רשת בכל הקשור לניסוח כללי תגובה נאותה, כי הרשת, במהותה, דוחה נסיונות לאלף אותה.

2.  אם כן, ככותבת, החלטתי להשיב מלחמה שערה.

3.  אני מנצלת את  ערוץ התקשורת הישיר שנפתח בין היוצר למגיב, וכיוצרת, מחזירה את המגיב למקומו הטבעי: מקומו של הקורא. שימו לב, מגיבים, גם לכותב יש תביעות מקוראיו, וזה בעיניי לגיטימי, כי אינטרקציה בריאה חייבת להיות דו-כיוונית.

4. רוצים לקרוא את המשך הסיפור שכתבתי? תשלמו.

5. האינטראקטיביות מאפשרת לא רק מעבר של מילים מצד לצד, אלא גם מעבר פשוט של כספים מיד ליד, באמצעות טכנולוגית ה-SMS. כל מי שרוצה לקרוא את המשך הסיפור הזה מוזמן לשלוח לי מייל לכתובת [email protected], ובמייל חוזר יקבל מס´ טלפון, ונוסח הודעת SMS שעליו לשגר לאותו מספר. הוא יחוייב בסכום של חמישה ₪, שייגבה באמצעות החשבון הסלולארי השוטף שלו, תחת הקטגוריה "שונות". מייד לכשאקבל את אישור הספק הסלולארי על ביצוע התשלום, אשגר במייל חוזר את המשך הסיפור.

6. חמישה ₪, סכום הוגן ושווה לכל נפש. בחמישה ₪ אפשר לקנות ארטיק בננה, ליטר חלב או קילו פלפלים. תמורת חמישה ₪ תקבלו עותק ממוספר של סיפור מקורי באחריות, מה שגם יקנה לטקסט ערך אספני. אם תרצו, תוכלו להעניק את הסיפור במתנה. רכשתם אותו, הוא שלכם.

7.  האם אני רוצה שהטקסטים שלי ייקראו בכל מחיר, כלומר בחינם? כבר לא. אם תרצו,  תקראו לזה קץ העידן האידיאולוגי של חופש כתיבה לכל. אני מקדישה זמן רב ומחשבה לתהליך הכתיבה, ולדעתי אני ראויה לתגמול. הקורא, מצידו, חייב לזכור – עבור הנאות משלמים. פעם, בעידן התום, המיסחור ברשת לא היה בוטה כל כך.  אלא שהדברים משתנים.

8.  לא מעט אנשים מרוויחים כסף מהאינטרנט, וכסף גדול – אתרי הימורים, אתרי פורנו, אתרי שידוכים, תוכן פרסומי באתרים פופולריים, סחר אלקטרוני, ספאם. ורק האמנות, כרגיל, מתביישת להתלכלך בכסף.

9.  אם אינכם מוכנים לשלם חמישה ₪ תמורת סיפור טוב באחריות, מה זה אומר עליכם?

מסטיק כן וסיפור לא?