במקורותינו, סיפור העקדה מופיע כמיתוס מכונן גברי (הצילום בראש הפורום). אין במקורותינו, ככל שידוע לי, מיתוס מכונן נשי בין-דורי, שהרי אמהות האומה הצטיינו בלידת בנים. תיקון: יש מיתוס אחד כזה, נעמי מול כלותיה, רות וערפה. התבוננתי בתמונות, ניסיתי להסיק מתוכן על מידת הקירבה. מי במרכז? מי בשוליים?
באחד הצילומים בולט מוטיב העגילים כמקשר בין הדורות; בצילום אחר, הלבושות בורדו מנסות לטשטש את השונות הגנטית בינהן באמצעות תלבושת כמעט אחידה. אני אוהבת את הניגוד בין הצילומים ה'מסודרים', לבין אלו המזדמנים. התבוננתי בתשומת לב בידיים. ניסיתי להבין, מתוך הצילומים שאפשרו זאת, מה מנחילות הנשים לדור הבא - הרישול מול הטיפוח, הפתיחות מול הקפאון, המסורת מול הקידמה.
אתן מוזמנות לפטפט.