משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

אני לא מרבה לכתוב פוסטים אישיים, תא הוידוי הוירטואלי של ישראבלוג בדרך כלל לא מתאים לאישיות שלי.

אבל

בשבוע האחרון קרו לי דברים.

בתחילת השבוע ירדתי מזכרון יעקב בסביבות תשע ועשרים בערב. פניתי צפונה בכביש ארבע, בלילה אני נוהגת במהירות בינונית - והבחנתי בתנועה כלשהי בשיחים שבשולי הכביש. האטתי עוד, ופתאום יצא משם חזיר בר די גדול והתקדם לכיוון הכביש, בלמתי, ואחריו יצאו עוד שני חזירים בוגרים, ואחריהם עוד חמישה גורי חזירי בר קטנטנים, וכולם, בטור עורפי ממש כאילו היו משפחה תימנית מהשיר של שושנה דמארי, חצו את הכביש לאיטם. אחריי בלמו מספר רכבים, חלקם החלו לצפור. דמיינו חושך, טור ארוך של חזירי בר, כביש ארבע.

למחרת, הלכתי לאסוף את הדואר במרכז החלוקה של המושב. על לוח המודעות המקומי התנוססה מודעה משונה מאד, בכתב יד, בצירוף מספר טלפון נייד:

"סופר מבקש לשכור דירת חדר באזור זה לשם כתיבת ספר"

יום נוסף חלף, וכינוי בשם ג'וני מפרסם באופן לגמרי תמוה את הביוגרפיה הנטית שלי בפורום סמי. מיותר לציין שאין שום קשר ביני לבין הניק ג'וני מאז, כמה, אמצע מרץ בערך?

עוד יום עבר. בשעות אחר הצהריים מהרתי להקפיץ את הילדה לחוג בסביבה. הייתי קצת לחוצה בזמן, אז משכתי זוג ג'ינס שהיה זרוק על הריצפה - בקיץ אני מסתובבת בבית בתחתונים - לבשתי את הג'ינס במהירות ורצתי אל האוטו, כדי לא לאחר - פתאום התחלתי להרגיש עקצוצים לאורך הרגליים. מסתבר שבתוך הג'ינס טיילו נמלים עוקצניות, נהגתי כעשרים דקות (הלוך ושוב) כשבמשך כל הזמן הזה נמלים עוקצות אותי עשרות פעמים. זה היה מפחיד, כמו סצינה ירודה מסרטי B.

כל זה יחד היה כבר יותר מדי.

מסקנות? יש. בהחלט יש.

עדכון, 21:50

טוב, ה'זה' נמשך. לקחתי טרמפיסטית דתיה דרומה, מצומת פרדיס עד כביש חמש. בדרך זכיתי להרצאה מפורטת אודות אנשי העתיד שמבקרים אצלנו כדי לעזור ולשפר את העולם. היא לומדת הרבה ומדברת עם אלוהים. בקול מודאג היא הזהירה אותי לא לקנות מים מינרליים בתחנות דלק כי האדים הרעילים חודרים למים ומקלקלים אותם. כמו כן אנחנו עוברים התמרות, גלגולים אל העתיד ואל העבר. ואלוהים? ישות כפולה. בורא ובוראה. אסור לשדוד את אוצרות האדמה, היא לא מבשלת בגז טבעי. כדי להיעזר בכוח המרפא של הקריסטלים היא קנתה ספר על קריסטלים, וסופגת את האנרגיות מצילומי הקריסטלים, כי כאמור אסור לנשל את האדמה מנכסיה. ועוד, ועוד, ועוד.