משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

פינגווינים, רחל חלפי.

כבר המון זמן שאני מסתובבת סביב השיר הזה.  שמעתי אותו לראשונה בערב הוקרה שנערך לכבודה בצוותא, כשחלפי עמדה על הבמה וקראה אותו בקול חדגוני וכסוף ואיטי. על כמה דברים כבר אפשר לומר שהם בלתי נשכחים? הרי גם מה שבלתי נשכח - נשכח בסופו של דבר. גם אתה. אני בת 41, ו 41 שנה לא ידעתי שבעצם אני  פינגווינית. זה בטח מסביר משהו, לפחות את הקור:

    מיומנה של פינגווינית  /  רחל חלפי

   בשפתנו יש שבע מילים.

   השתיים הראשונות הן:

   קווּ:      קר

   קווּ קווּ:     קר יותר

   הייתי פינגווינית איטית וצנועה

   באחד הקטבים

   בלילה אינסופי

   כן   הייתי פינגווינה

   שחורה-לבנה

   תמה-נבונה

   עומדת לנצח

   בפינה

   של העולם

   שם    בקוטב האפל

   השלג הבהיק מעט

   את החושך הקיומי

   היינו קהילת המונים עומדים

   מחכים ללא-כלום

   הידסתי מעט ימינה מעט שמאלה

   אבל בלי מרחב בחירה

   מדי עונה הטלתי ביצה

   דגרתי עליה לילה אינסופי

   מפועמת תקווה פינגווינית קטנה

   בשפתנו יש שבע מילים.

   השתיים הבאות הן:

   קוִי:    כן

   קווֹ:    לא

   פתאום

   קרטעתי מעט

   מליון פינגווינים

   עמדו    משתאים

   מסתכלים נכחם כאחד

   אל הים

   בדממה

   הקוטבית

   השחורה

   אנחנו קהילה צפופה

   אולי בגלל

   שאנו אפופים

   ריק

   אינסוף

   בשפתנו יש שבע מילים.

   השתיים הבאות הן:

   אוֹה:   שחור

   אָה:   לבן

   אינני מבינה מה הניע לפתע -

   פינגווינית אלמונית -

   להפנות את כולי

   לכיוון השני

   אינני מבינה מה הניע אותי

   וכך   על קרחון

   עמדתי בלילה הארוך

   מעצבת חושך

   קוצבת דממה

   אינני מבינה

   אחרי לילה ארוך   אכזר

   בכיוון השני

   הבנתי לפתע   שגם

   הכיוון השני

   הוא אותו הדבר

   כי בקוטב שלנו

   קדימה זה אחורה

   והצידה לכאן זה

   כמו הצידה לשם

   שיניתי כיוון    וגמגמתי

   ברגלי הסנפיר הקטנות

   אל הצד השני

   כלומר   הראשון

   הייתי פינגווינה ביתית מסורה

   עם קצת ציצית צהובה סוררת

   מתחצפת מתוך פלומת הראש השחורה

   הבילוי האהוב על כולנו הוא זה:

   אנחנו המונים המונים

   עומדים ביחד   מחכים

   להכל

   המילה השביעית בפינגווינית

   היא המילה הכי עשירה:

   קוִי-קווֹ-אָה-אוֹה:

   אוכל

   כשאני הייתי חושבת

   על אוכל (קוִי-קווֹ-אָה-אוֹה) -

   היה בן זוגי הנאמן הוגה   דוגר על הביצה

   הנצחית שלנו

   לא זוכר על מה

   הוא דוגר

   כשהייתי קדה אל בן זוגי -

   הוא היה מגיש לי אבן חלקה במתנה

   חיי הנקביים   הצנועים   הפינגוויניים

   הועשרו לפתע   קוִי

   הנה  עכשיו  הוא קורא לפתע:

   קווּ   קווּ - - - קווֹ - - - אוֹה !

   כולנו מסתכלים לכיוון

   הראשון:

   האוקיינוס גואה בנחשול-ענקים

   האוקיינוס קרב האוקיינוס גורף - - -

   אבל אין לנו מילה

   לזה

מתוך 'פרטים סודיים מתוך הקלסר השקוף', ריתמוס - סדרה לשירה של הקיבוץ המאוחד. יש בספר עוד המון שירים, אבל בכל פעם שאני לוקחת אותו לידיים - הדפים מנחשים אותי ונפתחים לי מעצמם.