משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

לאישה אחת היה כשרון לטבוע בתוך כל דבר. לפעמים טבעה בתוך דברים גדולים, שזה  ממש בסדר, יקום מי שלא טבע בחייו לפחות פעם אחת ברציף תחנת רכבת בעיר זרה, או שלוש פעמים ביום בחדר אוכל בקיבוץ, עם המגש המטופש ההוא ביד. אבל לפעמים טבעה בין שתי קומות בחדר מדרגות קר, או הכחילה בין דפיו של ספר שאפילו לא היה שלה. פעם אחת איבדה אוויר בתוך מילה, סתם מילה שמישהו זרק אליה כשעברה מולו ברחוב, או לא זרק, היא התחילה לשקוע, והנפנופים המביכים האלו בידיים לא עזרו לה להרגיש יותר טוב עם עצמה. מזל שעבר שם נהג מונית  שהזעיק מייד את מד"א.

דווקא חשבה שתינצל. היא הרי יכולה להפסיק לטבוע בכל רגע נתון אם תרצה בזה, אם רק תצליח, לעזאזל, להפסיק ללכת לכל מקום עם אבנים בכיסים.