משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

זה היה בלתי נסבל. המלאכים נמצאו מוטלים בכל מקום. פשוטי איברים על איי תנועה, מסובכים בין ענפי עצים בשדרה, על ספסלים, בין ספסלים, שרועים על רצועות דשא מצהיבות שנמתחו בין הבתים. 

נוצות לבנות זהרו לריק בחיק גרוטאות של חצרות אחוריות.

לפנות בוקר, כצפוי, פשטו גדודי מטאטי רחובות על הנתיבים הראשיים. הם אספו את הנופלים לתוך שקיות פלסטיק שחורות, ואת השקיות ערמו לצידי הדרכים. כל אותו זמן המשיכו מלאכים ליפול.

תראי אמא, משהו נופל, משהו נוצץ ושקוף נופל, אמר ילד מוקסם אחד והצביע כלפי מעלה.

מהר, תבקש משאלה, הציעה האם בקול רם בהרבה מהנדרש, תבקש משאלה עכשיו, מושכת ומותחת את ההברות ככל יכולתה, בתקווה שקולה יכסה על רעש החבטה, צליל הריסוק, אנחת הכאב.

...חזרה למחסן הפסנתרים של מירי שחם