משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

הפעם נקרא את הסיפור "איימוס" מאת משה יזרעאלי. סיפור זה זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ לשנת 1997.

קראתי את "איימוס" לראשונה לפני שש שנים, והוא הותיר עליי רושם עז. בעיניי זהו סיפור יוצא דופן ואני מקווה שישא חן גם בעיניכם.
בשנים האחרונות הקיבוץ כזירה ספרותית מבליח בעיקר בייצוג הנוסטלגי שלו, בין השאר בספרה של נועה זית, "ארבע אחרי הצהריים", ובספרו הידוע של אסף ענברי, "הביתה". על רקע זה בולטת שבעתיים מקוריותו הנרטיבית של "איימוס", שמצליח להיחלץ מצבת המקום והזמן ולספר סיפור אוניברסלי, ועושה זאת בשפה נהדרת ורבת המצאה.

 
כשהתחלתי לקושש סיפורים לטובת מועדון הכרייה נזכרתי בסיפור הזה, והחלטתי ליצור קשר עם המחבר ויהי מה - זכרתי את שמו אך מעבר לכך לא ידעתי עליו דבר.
תוך יומיים של חיפושים לא מאומצים הגעתי אליו, ולשמחתי משה יזרעאלי נעתר לפנייתי והסכים שאפיץ את הסיפור בין חברי המועדון. על כך אני מודה לו. עפ"י התגובות הראשונות שהגיעו אליי אמש והבוקר במייל, אין לי ספק שמצפה לנו דיון מרתק - ספרותי, סוציולוגי, ערכי. 
 
ניפגש במועדון ביום ו' הקרוב, 31.12.2010, משעות הצהריים ואילך.

כל המעוניין לקבל את הסיפור לתיבת הדואר שלו, מוזמן לכתוב אליי [email protected]
 
מקווה לראותכם,
מירי