לבן הצעיר שלי, א', ימלאו 10 בעוד כמה ימים. הוא תלמיד כתה ד'. לפני מס' שבועות סיפר לי בביישנות משועשעת, שקיבל הצעת חברות מילדה. התעניינתי אם זו בת כיתה. הסתבר שלא, היא מכתה ו', הכיתה של אחיו הגדול ממנו בשנה וקצת. להצעת החברות הוא סרב, הסביר שהוא לא רוצה חברה, בטח לא אחת מכתה ו'. העניין נשכח.
לקראת יום הולדתו הקרב היא כתבה לו מכתב ברכה, קישטה המון לבבות אדומים, ביקשה מאחיו שימסור.
א' קרא, והראה לי את המכתב. כך כתבה:
ל-א'
הנה הגעת לגיל שבו אתה הופך לבוגר. גיל ה-10. אני אספר לך קצת על גיל 10:
גיל 10 הוא גיל שבו אתה הופך לגדול. וזה גיל שבו אתה מתחיל עם הבנות. אני
מקווה שה(שם של ילדה מכתה ד') הזאת כבר תשים לב אליך כמה אתה נבון, חכם,
יפה, שקט, ומוכשר בהמון דברים. אני כותבת לך את המכתב הזה כי מאז שהתחלנו
את הקשר נכנסת לי ללב באמת ואני מבינה שחברים אנחנו לא יכולים להיות אז
לפחות ידידים. אני מרגישה אליך כמו אל אח קטן ושתבין שאני רוצה להיות ידידה
טובה שלך. עם אתה רוצה כמובן. תאמין לי שעם אתה תהיה ידיד טוב שלי
אתה תרוויח. ואתה יודע איך תרוויח? כי עם נהיה ידידים: אני אסדר לך חברה וילביש
אותך יפה לבית ספר. ועוד הרבה דברים אני יכולה לסדר לך כי יש לי נסיון.
אז מה שיש לי לאחל לך: המון בריאות, אושר, אהבה, שמחה, והכי חשוב שיהיה לך
אהבה. כי רק אהבה תנצח!!!!!! בקיצור מזל טוב הרבה ברכות ואיחולים, מתנות שפע
של ברכות ואיחולים לבביים, ורק שתדע שאני לא אוהבת אותך אני רק רוצה להיות
ידידה טובה שלך. אז מכל הלב, ל' שחולה עליך בתור ידידה, אז מזל טוב,
ל'
* * *
קראתי, וברור שהמכתב הזה ריגש אותי מאד. הוא מסמן בעיניי את הסדק השקוף שנפער בשלב התפתחותי כזה או אחר בין המורכבות הריגשית הנשית, לבין הפשטנות היחסית של ערכת הרגש הגברית. הילד לא הבין מה היא רוצה ממנו. מיותר לציין שהמכתב המתוק הזה כיווצ'ץ לי את הלב לגמרי. מיותר לציין שהזדהיתי איתה לחלוטין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: