משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

הבלדה על חנה-קאש, אנקש. ברכט כתב, בנימין הרשב תרגם לעברית ב'גלות המשוררים'. אלתרמן תרגם את ברכט לא רק לעברית, אלא גם לאלתרמנית. אריק לביא תרגם את אלתרמן לאריק לביאית.

אתחיל עם אלתרמן:

מעיל אפרורי סוודר צהוב

 עיניים ים קודר

 לא בית לא אֵם

 רק שיער לרוב

 שחור וצונח ירוד ושטוף

שטוף והתפזר

זאת היתה אנה קש עוללי המתוק

ג'נטלמנים קיבלוה בזול

אם היה בה דבר שאיננו כחוק

אלוהים חטאותיה ימחול

אלוהים חטאותיה ימחול

לא היו לה שמלות,

גם פרווה לא היתה

וגם לא חרוזים לצוואר

ובעיר הגדולה בלילות שוטטה

מרחוב לרחוב כגוויה אבודה

מוצפת בנהר

היא ניקתה גביעי ג´ין

כוסות ויסקי והוק

את עצמה לא ניקתה מעולם

אבל יש לשער עוללי המתוק

שהיתה נקיה מכולן

שהיתה נקיה מכולן

בלילה ההוא

נכנסה אל הבאר

עיניה ים קודר

הם ראו שם את הנס בעל עורף הפר

את איש הסכין את אימת הפרבר

אותו ולא אחר

וכשהנס הצטחק והריע בקול

ותקע בה עינים עד בוש

רעדה אנה קש עוללי המתוק

רעדה מכף רגל עד ראש

רעדה מכף רגל עד ראש

חתונה שכזאת לא ראה הנמל

מלחים השתכרו שם בלי סוף

הידד והידד מיסטר הנס הנבל

עובר את כולנו חבל לא חבל

וזונה מזונות החוף

ובבוקר המשיכו לישון ולשתוק

אף הקיאו מתוך השינה

הנה כך אנה קש עוללי המתוק

היא עם הנס אהובה התחתנה

היא עם הנס אהובה התחתנה

אגרופו לא היה מן החומר הרך

הוא ידע עניינים לסדר

הוא היכה על הראש והראש לא צנח

כואב אין דבר הוא אוהב אותי כך

ויאהב אולי עוד יותר

וכשבאה משלחת מטעם החוק

להוביל את הנס לגרדום

אז בכתה אנה קש עוללי המתוק

והן היא לא בכתה מעולם

והן היא לא בכתה מעולם

על צוואר הנידון מניחים עניבה

ושומעים לרצונו היחיד

הביאו לכאן את אישתי היפה

אימרו לה כי הנס ילטפה לטיפה

חזקה מתמיד

היא הרכינה הראש והראש לא נסוג

הוא נופץ באגרוף הגדול

זו היתה אנה קש עוללי המתוק

אלוהים חטאותיה ימחול

אלוהים חטאותיה ימחול

לשם השוואה, להלן התרגום של בנימין הרשב מתוך גלות המשוררים:

בלדה על חנה קאש

1

חצאית של כותנה וצעיף צהוב

ועיני אגמים שחורים

בלי כסף וכושר, עוד היה לה לרוב

משחור השער שנשאה כמחשוף

ועד לשחור בהונים:

    זו היתה חנה קאש, בתי

    שסיבנה 'אדונים', היפה

    היא באה עם רוח, הלכה עם הרוח

    שבסוואנה חלפה.

2

לא היו לה נעלים, לא הייתה לה חולצה

לא ידעה איך המנון שרים!

היא הייתה חתולה שלכרך נשטפה

חתולה אפורה בין קרשים לחוצה

בין גוויעות בביבים השחורים.

      היא שטפה כוסיות מאבסינת

      מעולם לא שטפה את גופה

      ההייתה נקיה חנה קאש, בתי?

      מסתבר שהיתה, היפה.

3

אל באר-מלחים היא הגיעה עם-ערב

עם עיני אגמים שחורים

ופגשה את ג'י-קאנט עם שיער-חפרפרת

את ג'אק סכינאי מן הבאר, הפרא

שאותה אל דרכו הרים!

     וכשקאנט הפרחח נגע בפדחת

     התגרד וקמעא קרץ

     אז חשה חנה קאש מבטו, בתי

     שעד בהוניה רץ

4

הם 'קרבו זה לזו' בין דגים ובשר

ו'הלכו בחיים יחדיו'

לא היה להם ערש, לא שולחן-לחם-צר

לא היו לנפשם לא דגים, לא בשר

לא היה להם שם בשביל טף.

      אך אם שלג שרק ואם גשם המטיר

      אם מבול בסאוואנה ירד

      חנה קאש נשארה תמיד, בתי

      עם הגבר שלה האחד.

5

השריף אמר: הוא נבל ופרחח

חלבנית אמרה: הוא פוסע עקום

אבל היא אמרה: מה אכפת לי אם כך?

הוא הגבר שלי. וחופשית כמו בכרך

היא נותרה לצידו. משום.

      ואם הוא צולע, אם הוא לא-שפוי

      ואם הוא מכה, בחטאו

      הוא שואל את חנה קאש, בתי

      רק זאת: האוהבת אותו?

6

ללא גג במקום שהיתה עריסה

ניתכו המכות על ג'אק וחנה

הם הלכו יחדיו משנה לשנה

מכרך האספלט אל היער הנע

ומיערות לסאוואנה.

     כל עוד הלכו בשלג ורוח

     נשרכו עד הכוח כלה

     פסעה חנה קאש, בתי

     פסעה עם הגבר שלה.

7

בשמלה עלובה גופה צען

לא היו לה שבת או חג

לא טיול בשלושה אל עוגת-דובדבן

במאפיה מפורסמת מזמן

ולא מפוחית כמנהג.

     וכשכל יום דמה לרעו

     והשמש הסתירה קרניה

     אז חנה קאש נשאה, בתי

     את השמש בתוך פניה.

8

הוא גנב את הדג, את המֶלח - היא

כך היה. 'החיים קשים'.

וכשהתבשל הדג, ראי

הילדים על ברכיו הכי-הכי

את התפילה לוחשים.

      חמישים שנה בלילה ורוח

      ישנו במיטה אחת.

      זו היתה חנה קאש, בתי

      תן, אלוהים, לה מתת.

ומסכם שלמה יניב מתוך "הבלדה העברית בת זמננו - מסורת וחידוש"

"ההשוואה בין 'הבלדה על חנה קאש' מאת ברכט לבלדה הפזמונית 'אנקש' שעיבד אלתרמן לפי הבלדה של ברכט, מגלה את חוסר מודעותו לתימטיקה של הבלדה המקורית של ברכט. אלתרמן מעביר את העלילה מן הרקע האמריקאי ומשנה את שמות הדמויות. בבלדה של ברכט הדמויות הן חנה קאש וג'י קאנט, המכונה ג'ק סכינאי, ואצל אלתרמן - אנקש והנס ה'נבל'. השוני ברקע מלווה אצל אלתרמן בשינוי המרחב והמילייה. בבלדה של ברכט פורצים הגיבורים ממחנק 'כרך האספלט' למרחבי החופש של היערות הוסוואנה. הם מעורבים בסביבתם - השריף והחלבנית מתעניינים בגורלם. אצל אלתרמן המרחב מצטמצם לנמל ולמלחיו המזדמנים, והעלילה מתמקדת בשתי הדמויות בבדידותן. הבלדה של ברכט מפריכה את דבריו של השריף על הגבר, שהוא 'נבל ופרחח', ואילו עיבודו של אלתרמן מאמת דברים אלה. כתוצאה מן העיבוד, התימטיקה של הבלדה הפזמונית האלתרמנית שונה מזו של הבלדה של ברכט, כפי שמראה ההשוואה של שני הבתים המסיימים"

...חזרה למחסן הפסנתרים של מירי שחם