כנראה ש... אני פורשת מהבלוג.. לא כתבתי כבר שנה XD
אז נראה :P
גם ככה אפחד לא נכנס XD

פרק 5

~ע"י שני~

"אתה מה?!" שאלתי ישר

"אני שילמתי על הניתוח. אתה הבן שלי"

"אני פאקינג וויתרתי על חזרות ללהקה בשביל שאני יעבוד וישלם על זה! אה עכשיו אני אגיד להם לא אבא שלי שילם את זה, אני עובד סתם. לא תהיה לי ללהקה בכלל! והרבה זמן בניתי את הלהקה הזאת! אני ופייר! כן! בנינו אותה יחד! זאת הלהקה שלנו! אה אתה לא מכיר את פייר, אתה לא נמצא בבית. לך תעשה כסף בבית משפט" אמרתי לו בזילזול, לא יכולתי יותר!

הלכתי אל חדרי.

קיבלתי טלפון מפייר

"מחר חזרה!" הוא אמר.

"אוקי"

לקחתי את הנושאים לכתיבה וכתבתי, פרקתי את העצבים שלי על כתבות, לא כתבה עצבנית. כתבה עם הרגשות שלי.

למחרת בבוקר, אחרי שישנתי ב-3 ! לקחתי את כל הדפים שהדפסתי ושמתי בניילונים, נסעתי במונית.

הגעתי אל המקום עבודה החדש שלי.

"מי אתה?"

"אני כתב המוזיקה החדש"

"אתה?!" שאלה הפקידה ששיחקה עם המסטיק שבפיה.

"כן" אמרתי לה, היא נתנה לי לעבור למרות המבט הלא אמין, נכנסתי אל עורך העיתון, ישבתי שם הרעדתי את רגלי בחוסר רוגע.

"זה מצוין צ'אק! אתה עובד מצוין! אני גאה בך!" אמר, זה שיפר לי את כל המצב רוח! כל כך! הייתי גאה בעצמי, לקחתי את האופניים והלכתי אל המחסן,

"היי ח'.." אמרתי, אך היה שם ריק.מה? מה הולך פה? איפה כולם?

"לא אמרת שיש חזרה?" שלחתי לפייר אסמס והוא בתגובה התקשר אליי.

"צ'אק?" שאל

"כן פייר?" אמרתי לו עם מבטא צרפתי אנגלי כזה, כמו של המאה הקודמת. שנינו צחקנו.

"יש חזרה!! למה אין פה אף אחד?!"  שאלתי

"כי ג'ון ופיל נסעו עם המשפחה וכאלה" הוא אמר, אוי נכון. דיברתי איתם אתמול! זה לא הגיוני ששכחתי מזה לגמרי!

"אוף" אמרתי, חזרתי הביתה, התיישבתי במיטה שלי, טוב, מה אני אישן שעה ויקום בדיוק שהם יגיעו חזרה?

כן בטח, ישנתי שינה חזקה, לא הרגשתי שהשעות עוברות אחת אחרי השנייה.

התעוררתי, ראיתי שכבר חושך בחוץ. מה השעה?!? בדקתי את הטלפון שלי, השעה הייתה 9 בערב.

מה?! אוף! מה כבר עשיתי היום, התעוררתי ב8 וחצי, ב9 הגעתי אל העורך, עד שהגעתי אל הבית הנטוש היה כבר רבע ל10. מה, כולה חזרתי הביתה ב10 וחצי~ והלכתי לישון ככה ב11.

ישנתי 9 שעות!! כל כך הייתי צריך את זה.

בדקתי את הטלפון שלי, מאה שיחות מכל אחד. אוש נו!

למה אני כל כך נכשל ? כל כך לא רצוי?!?!

"הלו?" שאלתי מי שהתקשר אחרון, ג'ון

"איפה אתה?!?!?" שאל

"בבוקר הייתי בבית הנטוש אחרי העבודה, ואז לא היה אף אחד. ובטעות נירדמתי! לא ישנתי כל הלילה" אמר

"מפגר! אתה כל כך מפגר!" אמר "וצריך שיר חדש, תכתוב בבקשה"

"בסדר להתראות" אמרתי, אני מרגיש מנוצל(לא אתה בכלל לא)

התיישבתי ליד השולחן כתיבה שלי, קיבלתי שיחת טלפון מהמעורך

"כן?" שאלתי

"צ'אק אני אדבר קצר ולעניין, מחר בצהריים ישיבת צוות." בצהריים!? יאו

"אוקי"

"אני מצפה לראות את הנוכחות שלך," אמר , ניתקתי והתחלתי לכתוב, לא הייתי מרוכז. הלכתי להכין לי קפה.

אוף!

ניסיתי, דף ועוד דף נזרקו בקצב אחיד.

לא הולך לי! עוד קפה ועוד קפה.

ועוד לילה בלי שינה.

אני נראה נורא. אני חייב מקלחת!

"מחר חזרה בערב." שלחתי לפייר, למרות שהיה עכשיו 12 בלילה.

נכנסתי לישון, כיוונתי שעון שלא תהיה פאדיחה.

התעוררתי ב11 כצפוי עם השעון, ב12 וחצי הישיבה. התקלחתי והתלבשתי נורמאלי.

ג'ינס ואנס אולד סקול ((H וחולצה לבנה.

הישיבה התנהלה כראוי, נתנו לי חומר. לעוד יומיים. כל יום שני יוצא העיתון.

חזרתי הביתה, נחתי.

התיישבתי במטרה לכתוב שיר, ומחר אני אכתוב את החומרים לכתבה.

כמו שצפיתי את זה,  לא כתבתי שיר. כבר צריך ללכת לחזרה. ואין לי שיר! בסוף את כל הכעס שלי, ואת כל הרגשה של הפיספוס, את זה שאני כישלון הוצאתי לשיר אחד.

אין לו שם עדיין.

יאללה,  לקחתי סקייט ונסעתי אל הבית הנטוש עם הדף.

"איפה אתה?! אתה מאחר!" אמר פייר

"סליחה!! כתבתי לנו שיר!!" אמרתי לו

"אתה קובע חזרה ומאחר?!" שאל פייר

"סליחה!! אוף! כתבתי לנו שיר, ג'ון אמר שאנחנו כבר צריכים שיר" אמרתי

"אוקי תן לי" אמר פייר ונתתי לו ~מאז הוא הילדת כאפות~ "בסדר....." אמר פייר

"מה לא אהבת?" שאלתי , מאוכזב.

"בסדר נו" אמר,

"אני כזה כישלון!!!" אמרתי והלכתי משם, אני לא יודע לכתוב! איך קיבלו אותי בכלל לעיתון??!

אוף,

"חזור הנה!!" אמר לי פייר, הסתובבתי וחזרתי אליהם. אני עובד בשביל כלום! אבא שלי בכלל שילם על זה.

"לא נורא," אמר לי פייר "אתה עובד בשביל הניתוח וזה, נבין אותך"

"אז זהו ... שאבא שלי שילם על הניתוח."