לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


I'll watch you Crash and Burn, You're never wrong and you keep moving on..

Avatarכינוי:  Crash And Burn - Fanfic SP

בת: 16



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פרק רביעי || part four


היי פיפול

רוצים פרק? לא שואלים אתכם D:

מוחעחע

 

~אני [גלי] כבר עכשיו מתנצלת על הצרפתית העילגת~

"צ'אק!!! מה יש לך בגב?!" שאלו שניהם

"אם הייתם שואלים אולי הייתם יודעים שהבן שלכם עבר ניתוח! רק אם הייתם שואלים, ועכשיו אני הולך לעבוד כדי לשלם על זה."  צעקתי ויצאתי מהבית משאיר את שניהם המומים.

לבשתי במהירות את החולצה שנשארה ביד שלי. אני חייב למצוא עבודה !

התחלתי להתקדם לעבר הרחוב הראשי, בד"כ אני לוקח מונית אבל עכשיו צריך לחסוך.

הגעתי לאיזור התעשייה והתחלתי להסתובב כשאני מחפש מודעות דרושים, אני אפילו לא יודע מה אני מחפש.

"דרוש עורך דין" היה שלט תלוי על אחד הבניינים,אולי אבא שלי צדק, אני לא ארוויח כלום מהלהקה הזאת, אולי כדאי שאני אלמד משפטים?

טוב אני לא אוכל ללמוד משפטים תוך יום... התחלתי להתקדם לכיוון בניינים חדשים יותר

"דרוש/ה כתב/ת מוזיקה למגזין musique of Montreal "

זה כבר נשמע יותר טוב, בתחתית הדף היו רשומים הפרטים של המשרד, נכנסתי לתוך הבניין, הוא נראה חדש לאחר מכן מצאתי את המעלית ועליתי בה לקומה של העיתון.

מחוץ לדלת שעליה היה כתוב "בחינות לכתבים" ישבו שלוש בנות, צרפתיות ו..וואו.

עכשיו הסיכויים שלי להתקבל עומדים על.... 0%

התיישבתי על הכיסא הפנוי שהיה  שם.

" bonjour" פנתה אליי בחורה שנראתה קצת יותר מבוגרת מהשאר

" bonjour" עניתי במבוכה, אני אמור להכיר אותה?

"Vous voulez devenir un reporter?" היא שאלה, ("אתה מעוניין להיות כתב?")

"Oui" עניתי ("כן") "Le papier est en français?" ("העיתון בצרפתית?")

"Non, le papier se tourne vers tout le monde" היא חייכה ("לא, העיתון מתאים לכולם").

Bien"" ("יופי").  עד כמה שאני טוב בצרפתית אני מעדיף לכתוב באנגלית.

"?Est maintenant possible de votre information, monsieur" היא שאלה, ("אפשר כעת לקבל את הפרטים שלך אדוני?").

לאחר שנתתי לה את השם שלי, מס' טלפון אזור מגורים וגיל המשכתי לשבת שם עד שקראו לי להכנס.

"שלום צ'אק" אמר בחור מבוגר בחליפה כהה, "שב".

עשיתי כדבריו והתיישבתי בזמן שהוא דפדף בדפים עם הפרטים שלי.

"רק בן 17 ..." הוא כאילו מלמל לעצמו. מה חשבתי? שבאמת יקבלו אותי לכאן בגיל כזה צעיר? ועוד בלי ניסיון?

"זה מצוין, אנחנו צריכים מדור צעיר לעיתון שלנו". זה היה לא צפוי!

"אתה מסוגל לכתוב עכשיו משהו?" הוא שאל

בטח. אני רק צריך שקט וקצת חומר למחשבה.

"כן, בוודאי." ניסיתי לענות ברשמיות

"אז הנה" הוא הגיש לי דף ועליו היו הנושאים לכתבה.

יצאתי החוצה ובינתיים נכנסה בחורה אחרת פנימה.

התיישבתי והתחלתי לכתוב, כבר לגמרי שכחתי בשביל מה אני כאן, ולמה אני זקוק כ"כ לעבודה

ופשוט שקעתי בכתיבה.

בערך תוך 20 דק' גמרתי, מהר ממה שחשבתי.

דפקתי בדלת של המשרד. "תכנס" שמעתי מפנים פתחתי את הדלת ונכנסתי

"הכתבה שלי מוכנה" אמרתי והנחתי את הדפים על השולחן.

"כבר? זה היה מהיר" הוא חייך ולקח את הדפים אליו

"זה מצוין !"  הוא אמר לאחר שקרא, "בדיוק מה שאנחנו צריכים".

לא היו מילים שבהן יכולתי להשתמש כדי לתאר את מה שהרגשתי לאחר מה שהוא אמר, אף פעם לא החמיאו לי על עבודה שעשיתי. מלבד הלהקה, אבל זה היה שונה.

"התקבלת, ברכותיי" הוא חייך.

"תודה! תודה, תודה, תודה, תודה, תודה!!"

הוא צחק והגיש לי מס' דפים נוספים של הרשאה, בגלל שאני מתחת לגיל 18.

 

לאחר מכן יצאתי החוצה, יש לי עבודה!

בדרך חזרה החלטתי לקחת מונית, בקרוב תהיה לי משכורת קבועה, אז אני לא צריך לדאוג.

בדיוק כשהתיישבתי ונתתי לנהג את הכתובת של הבית שלי, צלצל הטלפון הנייד שלי

"צ'אק!!" שמעתי את דיויד צועק, "אנחנו מחכים לך שעתיים פה! איפה אתה!?"

"אוה! אני ממש מצטער דיויד אני בדרך" אמרתי במהירות, לגמרי שכחתי מהם.

"תשנה כיוון!" ביקשתי מהנהג, "לביה"ח האזורי".

הנהג הנהנן ושינה כיוון.

לא היינו רחוקים מביה"ח לקח לנו רק רבע שעה להגיע לשם.

הנהג עצר לי מחוץ לחנייה, שילמתי לו ויצאתי.

רצתי פנימה ועליתי במעלית לקומה 4, שם בחדר הם חיכו לי בחדר ההמתנה

"יופי שהגעת באמת!"

"סליחה!" התנצלתי, "אבל מצאתי עבודה.. איפה הרופא?"

"הוא נכנס לחדר"  אמר פייר.

"אוקיי," מלמלתי ונכנסתי לתוך החדר שם הסברתי לרופא מה קרה והוא הבין, קצת כעס, אבל הבין.

ואני אחזיר לו בעוד חודשיים.

 

לאחר מכן כולנו חזרנו הביתה במכונית של פייר.

 

הגעתי הביתה עייף ונשכבתי על המיטה.מחר יש לי עבודה, אני צריך לקום מוקדם.

אני צריך לעבוד ממש קשה כדי להרוויח מספיק כסף תוך חודשיים.

לפני שאני מתקלח החלטתי לעבוד קצת ולחשוב על רעיונות לכתבות.

 

"צ'אק מה אתה עושה?" אבא שלי עמד בדלת.

"משהו בשביל העבודה, אני עדיין צריך לשלם על הניתוח ההוא זוכר?" התעצבנתי.

"אתה לא, אני שילמתי עליו." הוא ענה ברוגע.

"אתה מה?!"

 

תגיבוווו : P

נכתב על ידי Crash And Burn - Fanfic SP , 2/3/2010 15:49   בקטגוריות דיויד דרוסייה, מוזיקה, סיפור בהמשכים, פאנפיקים, פייר בובייה, צ'אק קומיאו, ריסט, סימפל פלאן  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 3 O:


נכתב ע"י שני ^^

 

"איפה המכונית??" שאל אבא עצבני  "אני חייב ללכת לבית משפט עכשיו ואני מאחר. אסור לי לאחר!" הוא צעק עליי.

"אממ... היא לא בחוץ?" שאלתי בלחץ והתחלתי להזיע.

"לא. היא לא בחוץ, ואתה האחרון שנהגת בה!" הוא אמר לי בכעס. שיט אני לא יודע לשקר!!

"אה... אני... טוב למעשה, הייתי כל הלילה בתחנת המשטרה, נהגתי בשכרות" אמרתי ועצמתי את עיני חזק. אוף!  בכלל רציתי להגיד שאולי מישהו גנב אותה!

"מה?! הבן שלי... הבן שלי !! שותה, נוהג שיכור , בטח גם מעשן. מה נהיה ממך" אמר מאוכזב

"אני לא מעשן!! עברת כל גבול." צרחתי עליו ועליתי למעלה לחדר, שלחתי סמס  לח'ברה, "צרות ממש גדולות"

"כמה גדולות? רוצה חברה?" שלח פייר

"לא דביל!!" שלחתי

"לא, דפוק. שאני ודיוויד נבוא" שלח

"אה כן"

"יופי אנחנו באים במילא אני איתו עכשיו" שלח ותוך דקה הם עלו מהחלון של החדר שלי! וזה החלון הכי גבוהה. יאו בטח עשו סולם גנבים.

"מה עם ההופעה שלכם?" שאל דוויד

"לא יודע! אני יבוא אל תדאגו, לא משנה מה," אמרתי להם

 

ואז אבא נכנס וראה אותי איתם.

"אה עכשיו אתה גם מגניב חברים דרך החלון?! יש דלת לבית הזה!! אתה מרותק עד להודעה חדשה! ותשכח מהלהקה המפגרת שלך! סתם קנינו לך תופים! סתם! שטות, בגלל זה הפסקת ללמוד! לך לקולג' תלמד משפטים כמו אבא שלך, תעשה עם עצמך משהו" צרח עליי, ליד החברים שלי. אני השפלתי מבט.

הוא הלך מן החדר, נשארתי שם שתקתי....

"אני חושב שנבוא בזמן אחר.. מממ.... צ'אק" אמרו וקפצו מן החלון שוב, פאק מה עכשיו!!

"ביי, אני ימצא דרך לבוא," אמרתי להם מהר, והמשכתי לבהות בתקרה בזמן שאני בחדר, חושב איך להתגנב מפה.

אוף! למה זה קרה? איזה מביך!!

השעות עברו כנצח, אמא נכנסה כמה פעמים לבדוק עם אני רוצה לאכול, סירבתי. תקף אותי חוסר תאבון מוחלט!

"צ'אק הכל בסדר?" שאלה אמא. "כן" עניתי.

"למה היית במשטרה?" היא שאלה.

"כי נהגתי בשכרות" אמרתי לה, לא הסתכלתי עלייה אפילו ועניתי באדישות.

"ממתי אתה שותה?" היא המשיכה לתחקר אותי.

"כל נוער שותה... גם את שהיית בגילי בטח שתית!" אמרתי לה "חוץ מזה,הייתי שיכור לא חשבתי באותו רגע" אמרתי.

"אוקי, אני ידבר עם אבא... נוותר על העונש, יש לך הופעה היום?" שאלה

"הייתה, בגלל אבא אין!" צעקתי עלייה וטרקתי לה את הדלת בפרצוץ, לקחתי את המקלות שלי והפלאפון, וקפצתי מהחלון, שכחתי שהוא כזה גבוה.

זה כאב, כאב מאוד!!

אני לא מרגיש את הגב, נשלח סמס לפיל

"נפלתי על הגב מהחלון, יש מצב אתם באים לכאן?"

"בטח XD" שלח לי בחזרה, בינתיים צחקתי על עצמי ולאחר כמה דק' פיל וג'ון בא לעזור לי לקום.

"איה! איה!" אמרתי שג'ון ניסה להרים אותי משם.

"ניראלי שיש לך משהו בגב" אמר ג'ון "לבית חולים באתי עם הרכב החדש שלי" אמר, יופי בנזונה. שונא אותו! יש לו אוטו משלו, ורק לי אין!!

 

נסענו לבית חולים רק כדי להרגיע אותו, הוא יותר היסטרי מדיוויד!!!

ישבנו שם, חיכינו במיון, וחיכינו!

"אמרתי לך שלא צריך לבוא!" אמרתי לו "אז מה אם כואב לי, במילא אני יושב על ההופעה" אמרתי לו

"תוריד חולצה רגע, אם אין כלום נלך." אמר, אוקי לא ניראלי שיש שם משהו,

"אההההההההההההההההההה תחזיר את החולצה! ואנחנו נשארים פה!!" אמר וכולם הסתכלו עלינו

"אתם בסדר?" שאלה אחת זקנה

"לא, הגב שלו צהוב שחור אדום כחול באמצע עמוד השדרה" הוא אמר, מה?!

"אני מרגיש מצעד גאווה מהלך" אמרתי

"כן אתה באמת קצת הומו" אמר וצחק עליי.

"אני אקרא למישהו" אמר "יש פה נער פצוע שצריך עזרה, הגב שלו כחול צהוב ועוד כמה צבעים" אמרה

"אני אלך לבדוק את זה" אמר הדוקטור,

הוא התקרב אלינו שהדבר הדבילי הזה תקוע לו בצוואר! ויש על זה פרפר! ואני מצעד גאווה.

"שלום אני ררופא ילדים במיון" אמר

"מה רופא ילדים? לא נורא, כואב לי הגב הוא טוען שזה נורא חמור, אני רק לא יכול לזוז" אמרתי לו

"תוריד חולצה" אמר,

"פדופיל" לחש ג'ון ואני צחקתי! כואב לי לצחוווק!

"אוה, זה באמת חמור, ידידי הצעיר בוא איתי בבקשה" אמר

"אני לא יכול לקום גם לא ללכת"

 

אז הביאו לי כיסא גלגלים, לקחו אותי לבדיקות, בסוף נכנסתי לניתוח. ניתוח ארוך ומייגע, למרות שהייתי רדום. השתילו לי חתיכה סיליקון או חומר כלשהו אחר לנקודה בה היה הסדק, כדי שלא יכאב לי ללכת לעמוד ללכת לצחוק! לתופף! כל דבר בעצם.

ואז התשלום, התעוררתי אחרי 8 שעות מהניתוח.

"צ'אק!!" קראו כולם בהתרגשות

"כן?"

"אתה בסדר? כאב לך?" שאל דיוויד

"הייתי מורדם" אמרתי לו "אני רוצה ללכת הביתה" אמרתי, היה לי חלוק של הבית חולים! של היולדות! שכל הגב חשוף! כולל התחת שלי!

קמתי טיפה טיפה כאב לי, לא הרגשתי כל כך, כל הבנים מיד נבהלתי ונירתעו אחורה

"כל הגב שלך תפרים!" אמר דיוויד

וצילם את זה, דפק.

"אתה משוחרר נערי" אמר הדוקטור

"אה כבר? תודה! אני חייב לחזור הביתה..." אמרתי ושמתי בוקסר.

"לא לפני התשלום...." אמר הדוקטור!

"מה? פאק ששכחתי מזה לגמרי! כן! אני רק צריך ללכת להביא את הכסף! ג'ון תקפיץ אותי הביתה" אמרתי

"בסדר, אני יחכה פה עם חברים שלך" אמר, ואי איזה קשוח הבחור.

הגענו אל ביתי, הוא חיכה באוטו... נכנסתי דרך הדלת הראשית, אמא ישבה בסלון בוכה ובא הסתובב בכל הבית.

"צ'אק! מה לעזאזל חשבת לעצמך?!" שאל אבא, יותר נכון צרח!

"אתה יודע איך דאגתי?!" שאלה אמא

"מי הרשה לך בדיוק ללכת להופעה! אמרתי לך שאתה מרותק!" אמר

"נכון! אמרתי לך שאני ידבר איתו! אבל מה שעשית מאוד חמור וממש לא יפה!"

והם המשיכו לחפור שהלכתי להופעה. חוסר רגישים בעליל!

"מה?! די כבר! לא יכול לשמוע אתכם יותר! לא הייתי בהופעה, אין הופעה! אפילו לא שאלתם איפה הייתי! ישר הסקתם שאני בהופעה נכון?! אז לא. לא הייתי בהופעה!" אמרתי להם, היה חימום בבית, פאק חם פה!

הורדתי חולצה והלכתי לקחת כוס מים.

"צ'אק!!! מה יש לך בגב?!" שאלו שניהם.

"אם הייתם שואלים אולי הייתם יודעים שהבן שלכם עבר ניתוח! רק אם הייתם שואלים, ועכשיו אני הולך לעבוד כדי לשלם על זה."

 

תגיבו D:

 

נכתב על ידי Crash And Burn - Fanfic SP , 21/2/2010 13:52   בקטגוריות סימפל פלאן, סיפור בהמשכים, ריסט, פייר בובייה, צ'אק קומיאו, דיויד דרוסייה, מוזיקה, 1997, פרק 3, פאנפיקים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



2,711
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCrash And Burn - Fanfic SP אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Crash And Burn - Fanfic SP ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)