בלוג סיפורים בהמשכים =]

כן אני יודעת שייבשתי חבל על הזמן, מצטערת
אבל אני ממש עמוסה
אני יודעת שחלק מכם אוהבים פרקים ארוכים ולהפך חלק לא אוהבים.
אבל בגלל שבאמת לקח לי הרבה זמן להעלות פרק אני מעלה עכשיו פרק ארוך ארוך ארוך

אז שתיהיה לכם קריאה מהנה...אני באמת השקעתי.
________________________________________

מהפרק הקודם:

"חחח טוב אור אני עייפה, נתראה מחר?" אמרתי ספק שאלתי
"כן, ואני רוצה גם את הפיצה שלי"
"חח נחשוב עליך..ביי אור, לילה טוב"
"לילה טוב שחרוני...ותחשבי עליי..הרבה" אמר וניתק.
חח חוצפן..אבל איזהה חמודדדדדדד
כיביתי את המחשב
שמתי את הפלאפון בטעינה ונזרקתי על המיטה על הצד שאור שכב עליו.
דיי נו אני לא אובססיבית...
ולמרות השעה המוקדמת נרדמתי תוך שניות.


פרק 9

"שחר?" שמעתי מישהו לוחש את שמי.
"מממ" מלמלתי מתוך שינה.
"שחר תסתכלי עליי" אמר אותו אחד בקול חמור.
"מממ" מלמלתי שוב ולאט לאט פקחתי את עיניי.
"מי אתהה?" שאלתי בבהלה כשראיתי מולי את אותו אדם מהפארק.

**
"יו שחר למה האיש הזה מסתכל עלייך ככה?" שאלה רינת כשהבחינה באיש שישב במרחק כמה מטרים מאיתנו. לבוש טרנינג שחור, כובע ומשקפיים שהסתירו את פניו ולכן לא יכולתי לראות מי זה היה.

**

"את יודעת טוב מאוד מי אני" אמר וחייך חיוך ממזרי למרות שידע שאין סיכוי שאזהה אותו בגלל הכובע והמשקפיים שהסתירו את רוב פניו והדבר היחיד שהיה ניתן לראות מפניו היו השפתיים שלו.
"איך נכנסת לפה בכלל? מי אתה??" שאלתי שוב מבוהלת עוד יותר.
"את עוד תשמעי ממני" אמר והתאדה מהאוויר.

"אמא'לההה..זה רק חלום שחר, זה רק חלום" אמרתי מנסה להרגיע את עצמי ברגע שהתעוררתי.
האיש הזה, הקול שלו מוכר לי אני בטוחה ששמעתי איפשהו את הקול הזה..אבל איפה?

לקחתי את הפלאפון מהשידה ורציתי לבדוק מה השעה.
הייתה לי הודעה ממספר לא מוכר.
'את עוד תשמעי ממני...אני אראה לך מה זה להגיד לי לא'
לרגע קפאתי, צמרמורות עברו בגופי וחשבתי שאני מדמיינת
"את סתם פרנואידית שחר זה לא מה שכתוב שם" אמרתי לעצמי וקראתי שוב את תוכן ההודעה.
לא, אני לא מדמיינת.
מחקתי את ההודעה אבל קודם שמרתי את המספר...אני חייבת לברר של מי הוא.
השעה 03:34 פנות בוקר.
יש לי עוד 3 וחצי שעות לישון.
אין מצב שאני נרדמת עכשיו ככה, צריך לעשות משהו.

קמתי בעל כורחי מהמיטה כשהמחשבות רצות ומטרידות את ראשי
ירדתי למטבח והצאתי מהמקרר חלב.
מזגתי לכוס ושמתי אותה במיקרוגל וחיממתי חצי דקה.
מאז שאני קטנה כשהתקשתי להירדם אמא הכינה לי חלב חם לאחר מכן הייתי נרדמתי במיידי
וישנה כמו תינוקת...למרות שבאמת הייתי תינוקת =]
עליתי עם החלב לחדר והתישבתי על כסא המחשב כשהכוס בידי
לקחתי שלוק והתענגתי על החלב החם.
באיזשהו שלב הרגשתי עייפות שנחתה עליי משום מקום
העיניים ניהיו כבדות והיה קשה לי להשאיר אותן פקוחות.
הנחתי את הכוס הריקה על השולחן והלכתי למיטה
נשכבתי וברגע שראשי נפגש עם הכרית עצמתי את עיניי
ושקעתי לשינה עמוקה אך קצרה
כי לאחר שעתיים שמעתי את השעון המעורר שלי מצלצל ומצלצל.
הייתי בטוחה שאני שוב חולמת, מכירים, את זה שאתם ישנים ואתם שומעים רעשים וקולות ואתם פשוט בטוחים שזה בחלום?
אך ברגע שהרגשתי שמישהו מנענע אותי פקחתי את עיניי והבנתי שזה לא חלום
הגיע הזמן לקום.
"אופפ עומר" אמרתי בשקט ללא כוחות לצעוק עליו.
"אני בשוק" אמר עומר והניף את ידו באויר בדרמטיות
"דיי עומר אין לי כוח לריב איתך עכשיו, אני עייפה" אמרתי.
"מה יש מאמי? לא ישנת טוב?" שאל עומר אחרי שראה שאני באמת לא במיטבי.
"משהו כזה" אמרתי ולא הרחבתי על הנושא.
"ספרי לי" ביקש ברכות. "אני אחיך, אני צריך לדעת מה עובר על אחותי הקטנה והכי יפה בעולם" אמר והצליח להוציא ממני חיוך.
"ראית חיוך!" אמר כמנצח.
"מה הייתי עושה בלעדיך עומר.." אמרתי לו מביטה בעינייו ואחרי שניה הרגשתי את ידיו של עומר
מחבקות אותי חיבוק חזק, חיבוק תומך שהייתי צריכה.
אני יודעת שלא קרה לי כלום ואולי אני סתם פרנואידית..אבל האיש ה זה הצליח לערער את בטחוני ולהפחיד אותי מבלי לדבר איתי
פנים מול פנים או בכלל במציאות. וההודעה רק הגבירה את פחדיי.
"אז את לא רוצה לספר לי?" שאל לאחר שניתקנו מהחיבוק.
"אני אספר, רק לא עכשיו" עניתי.
"אוקי שחרוש..עכשיו קומי לכי להתקלח ואני אכין לך ארוחת מלכים" אמר והתקדם לעבר הדלת.
"חח סוף סוף אתה עושה בשבילי משו" אמרתי מגחכת מעט .
"היי אל תנסי אותי שחר.." אמר כנעלב ויצא מהחדר.
הוצאתי מהארון ג'ינס כהה משופשף מעט חולצת בצפר שחורה ונעלי ספורט שחורות של נייק.
הנחתי את מה שהוצאתי על המיטה והלכתי לשירותים לעשות את ענייני הבוקר למינהם.
חזרתי לחדר, לבשתי את מה שהכנתי התאפרתי קלות סירקתי את שיערי, אספתי את השיער משני הצדדים בקליפס
והעפתי את הפוני שלי לצד.
לקחתי את התיק וירדתי למטה למטבח
כשריחות נעימים עלו לאפי.
"אוו השף עומר" אמרתי במבטא צרפתי הדגשתי את ה-ר' והתיישבתי ליד השולחן.
"בונג'ור מאדם" החזיר לי עומר והגיש לי צלחת עם 3 פנקייקים ענקיים עם סירופ שוקולד ומעט מייפל וכוס שוקו קר.
"וואיי וואיי וואי איזה פינוק" אמרתי והסתכלתי על תוכן הצלחת ובזווית העין ראיתי את עומר מחייך.
"הכל בשביל הנסיכה" אמר והרגשתי שאני לא יכולה להתאפק יותר קמתי אל עומר וחיבקתי אותו חיבוק חזק.
"אווו שחר תתרחקי ממני, את תהרגי אותי ככה" אמר מתלוצץ אך בכל זאת החזיר חיבוק.
שיחררתי אותו מאחיזתי וחזרתי לשולחן אכלתי 2 פנקייקים לשלישי פשוט לא היה מקום, שתיתי את השוקו והודתי לעומר
על ארוחת הבוקר הכי טעימה שהייתה לי =]
"עומר, איפה אמא ואבא"? שאלתי אותו כששמתי לב שהבית ריק והשעה עדיין מוקדמת..רק 7:35.
"ממ לא יודע..אבא לא חזר עוד ואמא כנראה יצאה לעבודה או משהו" אמר במשיכת כתפיים.
"סתם שאלה עכשיו כה..מה אתה עושה ער כל כך מוקדם?" שאלתי את עומר שבאמת לא מתאים לו להתעורר יותר מוקדם ממני.
עומר הסמיק קלות. "מה, מה יש, ספר!" אמרתי לו בחיוך מחכה למוצא פיו.
"פפפ מאיפה להתחיל" אמר לי.
"מהסוף" אמרתי והוא הסתכל עלי במבט מוזר.
"חחח יענו שורה תחתונה מי גורמת לך להיות כזה מבסוט ושמח?"
עומר הסמיק עוד יותר.
"איך את תמיד עולה עליי?" שאל מיואש אך מרוצה מעט שלפחות לא צריך לספר הכל מההתחלה.
"אינטואיציה נשית" אמרתי וחייכתי חיוך גאה.
"טוב אז...את את מכירה את לוטם, נכון?"
"לוטם, לוטם,לוטם" אמרתי את שמה כמה פעמים מנסה להיזכר על מי הוא מדבר.
"נו לוטם פרחי"
"אההה, יוו לוטם מיא5?" אמרתי כשהבנתי על מי מדבר.
"כן, כן" אמר מאשר את דבריי.
"נו אז מה איתה?" שאלתי במבט שובבי.
"דבר ראשון אל תיסתכלי עליי ככה עם המבטים האלה שלך, ודבר שני.." אמר ועצר באמצע משפט.
"ודבר שני אתה חולה לה על התחת ואתם יוצאים ובדרך להיות חברים ואתה רק מחכה לרגע שזה יהיה רשמי"
המשכתי אותו ואילו הוא רק התסכל עליי בשוק.
"טוב מה את מתחילה להפחיד אותי" אמר עומר. "מאיפה את תמיד יודעת הכל, אני לא כזה שקוף" אמר נאנח.
"אתה אח שלי, אני קוראת אותך כמו ספר פתוח, מה שאתה מרגיש גם אני מרגישה...כרגע אני מרגישה שאתה מאושר
ועוד יותר אני מרגישה שאני עומדת לאחר לבצפר" אמרתי לאחר שהבטתי על שעון הקיר בסלון שהורה על השעה 7:49.
"טוב בואי אני אסיע אותך" אמר ואני הלכתי לבדוק לו חום.
"חום אין לך זה בטוח" אמרתי לעצמי.
"חעחע מצחיקה את היום משהו" אמר ולקח את המפתחות מהמכונית.
תוך 4 דק' הגענו לבצפר.
"תודה עומריקו" אמרתי ונשקתי ללחיו
"יאללה אחותי תהני בבצפר" אמר וקרץ לי.
"רגע, מה אתה לא הולך לבצפר?" שאלתי
"הולך, אני מתחיל ב11" ענה.
"יווואווו אז אתה בכלל משוגע, רואים שלוטם שיגעה אותך, אתה מתחיל ב11 וקמת ב7. בואנהה אני מחבבת אותה, תביא אותה הביתה נכיר אותה יותר לעומק" אמרתי ברצינות ויצאתי מהאוטו משאירה את עומר להסמיק בשקט חחח.

נכנסתי לבצפר וישר הלכתי לכיתה לשים את התיק, אין לי כוח להסתובב איתו גם כן.
בכיתה ישבו להם על השולחן טל ולילך שדיברו בינהן.
"אז..בוקר טוב בננות" קראתי בשמחה וניגשתי אליהן נותנת לכל אחת חיבוק ונשיקה.
"אוו, מה כל השמחה על הבוקר?" שאלה טל.
"סתם, כמה טוב שיש אחים גדולים אה?" שאלתי שאלה רטורית.
"חח אם את אומרת" אמרה לי טל.

"אורר" אמרתי בהתרגשות כשראיתי אותו עומד נשען על המשקוף של דלת הכיתה.
"שחרוני" אמר גם הוא בשמחה והתקרב אלינו נתן לטל ולילך נשיקה ולי הביא חיבוק והגניב לי נשיקה על הפה.
"פיספסתי משהו אתמול?" שאלה לילך בהרמת גבה וכך גם טל שנראתה מופתעת מעט מהנשיקה שאור הגניב לי.
"לא, לא שידוע לי" אמרתי והסתכלתי על אור שרק עמד וחייך כמו אידיוט..אידיוט חמוד יש לציין.
"שחר, אני יכול לדבר איתך?" שאל אור "ביחידות?" הוסיף.
"כן, בטח" אמרתי "אבל בהפסקה, יש עכשיו צילצול" אמרתי ובדיוק נשמע הצילצול.
"אוקיי" חייך ויצא מהכיתה.
"כל הילדים התחילו להיכנס ולהרעיש כמו תמיד.
התיישבתי במקום שלי ליד טל וחיכיתי לבואו של המורה.
"אוף אין לי כוח ללשון על הבוקר" התלוננה טל.
"יוו, לשון , נכון..אני לא רוצה לראות את יואל" אמרתי וטמנתי את ראשי בידיי.
"חח תרגעי, הוא בטח כבר לא זוכר את התקרית" ניסתה לנחם אותי.

"י'4 תשבו כולם במקומות שלכם אני לא מתכוון לצרוח על הבוקר" אמר יואל כשנכנס לכיתה.
"אוקי אז בדקתי את הבחנים שעשיתם, ואני חייב לציין שאני מאוכזב מרבים מכם" ושלח לי מבט קצר. "אבל כמו כן אני גם מופתע מחלק מכם, לטובה. אני אחזיר לכם עכשיו את הבחנים בחזרה תעברו עליהם ואז נעבור על הדברים שלא הבנתם, לקראת סוף השיעור אני אביא לכן עבודה ותעשו אותה בבית כתיקון מבחן בוחן או איך שלא תיקראו לזה ותגישו לי אותה, הציון שתקבלו יכול לשפר משמעותית את הציון הסופי של חלק מכם אז אני מצפה שלא תזלזלו" סיים את דבריו והחל לחלק תבחנים.
"כל הכבוד טל" אמר לה כשהחזיר לה את הבוחן.
"מה כמה קיבלת?" שאלתי את טל שנראתה בשוק.
"תשעים" אמרה בקול חנוק.
"שישים? בגלל זה הוא אמר לך כל הכבוד?" שאלתי לא מבינה.
"תשעים" אמרה בקול ברור יותר והראתה לי את המבחן.
"אה..."
"רגע, מה?? איךךך?" שאלתי המומה וחטפתי ממנה את הבוחן.
עם כל הכבוד לטל אני טיפה יותר שקדנית ממנה.. אני לא אומרת שהיא לא משקיעה, היא כן, רק לא כמוני.
"בחייאתתת יואלל.. מה זה 55" שמעתי את עידן מתבכיין ליואל.
"לא יכולת כבר לשים 56 שיהיה עובר, אתה לא בסדר אתה".
"אהה עידן, שתדע לך 55 זה ציון מעולה לעומת מה שהיית אמור לקבל, אני עוד התחשבתי בך" אמר יואל ושלח אליו מבט מזהיר ועידן השתתק .
"טוב, כולם עברו על הבחנים שלהם?" שאל יואל וכולם הנהנו לו לחיוב.
"אוקי, מעולה...אז כפי ששמתי לב רובכם התקשתם בנושא המילונאות אז תפתחו את העמוד השני ונעבור על התרגילים" אמר וכולם עשו כדבריו.
"יוסי תקרא תתרגיל הראשון" ביקש ממנו יואל.
יוסי נאנח וקרא את הטקסט.
"אוקי אז יש לכם את המילה 'סימפטום', התבקשתם סה"כ להחליט איזה מהפרושים של אבן-שושן מתאים במשמעותו למילה 'סימפטום' על פי הטקסט, באמת שאני לא מבין מה היה כל כך קשה בזה" אמר מתפלא.
"סימפטום שמימפטום מה זה יעזור לנו בחיים?" התפרץ אסף שישב ליד יוסי.
יואל התעלם מהערה של אסף והחל לכתוב כמה מילים על הלוח לעבודה ולשאול שאלות וככה בעצם לבזבז את כל השיעור שבמשך כולו חשבתי על אור ותהיתי על מה הוא רוצה לדבר איתי.
אחרי 45 דק נשמע צילצול , יש עכשיו חינוך עם המחנכת הודיה.
אין לי כוח, אוףף.
המורה התעכבה כ-5 דק' ואז נכנסה לכיתה.
"שחר צאי החוצה ליואל, הוא צריך לדבר איתך" אמרה ונשמעו קריאות 'אוווו' מכל הכיתה.
יצאתי ללא חשק וראיתי אותו עומד מחכה לי.
"אוו שחר, יופי שיצאת, בואי לחדר מורים אני רוצה לדבר איתך, אין שם אף אחד" אמר לי בחיוך.
יופי באמת וזה שאין שם אף אחד אמור להרגיע אותי? טמבל.
הלכתי אחריו בלית ברירה לחדר מורים.
"אז מה שחר, אם מוחמד לא בא להר אז ההר יבוא למוחמד" אמר מצחקק.
הסתכלתי עליו במבט לא מבין.
"התכוונתי אם את לא באה אלי אז אני אבוא אלייך" ואז הבנתי על מה הוא מדבר.
"אה" אמר מובכת מעט. "כן, לא יכלתי" אמרתי וקיוותי שלא ישאל למה.
אוקי אני מבין, אז מה את אומרת על היום?" שאל והתפלאתי, חשבתי שהבין תרמז שאני לא רוצה לבוא אליו.
"אהה,...אממ..מממ..זה..אני" התחלתי לגמגם.
"מה יש, אני מלחיץ אותך?" שאל בשיא החוצפה.
בלעתי את רוקי "לא, זה פשוט אני מנסה להיזכר אם יש לי מה לעשות היום" אמרתי ממציאה תירוץ כמה שיותר משכנע לגימגום.
"טוב, אז מה את אומרת?" שאל ויכולתי להישמע שהקול לו נשמע באותו רגע פלרטטני. יאככ.
לא עלה לי לראש תירוץ כלשהו והייתי חייבת להסכים. "אוקי..מתי?" שאלתי.
יואל חייך חיוך מרוצה ואולי אפילו ממזרי מעט.
"היום, תבואי אליי ב5..אל תביאי כלום יש לי את החומר" אמר. כשאמר חומר התכוון לחומר בלשון..אני מקווה. :S
"את יכולה לחזור לשיעור" אמר והחל להתעסק בניירות שלו.
יצאתי מחדר המורים וראיתי את מור יוצא מהמזכירות.
מוזר, מה הוא עושה פה??
"מור" קראתי לעברו
"שחר" קרא לי בחזרה והתקרב אלי.
"מה אתה עושה פה מור?" שאלתי תוך כדי שנתנו חיבוק ונשיקה.
"על זה רציתי לדבר איתך אתמול, ובסוף לא יצא" אמר וחייך "אני עובר, זתומרת אנחנו עוברים מת"א לפה ומשבוע הבא אני אלמד פה וגם יפעת" אמר מעקם את אפו.
"יפעת?" שאלתי.
"אהה, יפעת" אמרתי ניזכרת מי זו וגם אני עיקמתי את אפי.
"מגניב, אז באיזו כיתה אתה תיהיה?" שאלתי מעבירה נושא.
"ממ אמרו לי יא2"
"אהה תיהיה עם יניב אורן נדב ואור" אמרתי בחיוך.
"סתם שאלה עכשיו, יש בינך לבין אור משהו?" שאל חושש.
"ממ לא ממש" עניתי.
"מזתומרת?"
"לא יודעת, אין בינינו משהו" אמרתי לבסוף מתחרטת.
"אה" אמר בהקלה.
"למה את לא בכיתה?" שאל לאחר שתיקה קלה.
"אה אוי נכון אני צריכה לחזור לכיתה, הייתי בחדר מורים דיברתי עם המורה שלי" אמרתי נפרדת ממור וחוזרת לכיתה.
אחרי רבע שעה היה צילצול וכבר ראיתי את אור מחכה לי מחוץ לכיתה.
"בואי" אמר לי מושך אותי בידי החוצה למאחורי הבצפר.
"וואו טייק איט איזי מן, וואטס זה ראש?" אמרתי לו.
"הא?" עשה מבט של מה אמרת?
"חח, לאן אתה ממהר כל כך, תרגע" אמרתי מתרגמת לו את מה שאמרתי מקודם.
"אה אני פשוט חייב להראות לך משהו" אמר נלהב.
"מה אתה רוצה להראות לי?" שאלתי מסוקרנת.
"את זה" אמר ועשה את עצמו מוציא משהו מהתיק ובשניה שלא שמתי לב נישק אותי.
לקח לי בדיוק שתי שניות להבין מה קורה פה ואז זרמתי .אחח איך שהוא מנשק הממזר.
הפלתי את התיק על הריצפה ואור עשה אותו דבר, כמובן מבלי להתנתק אחת מהשני.
ידיו של אור עברו במורד גבי ועברו בי צמרמורות נעימות.
הנשיקה הפכה סוערת משניה לשניה
ולרגע שכחתי שאנחנו בכלל בשטח בצפר ומישהו עלול לראות אותנו.
"את עדיין חייבת לי את הפיצה" אמר אור תוך כדי שמנשק אותי בלהט, עובר לצוואר עולה לאוזן נושך מעט את האוזן מחרפן אותי לגמרי.
"אור" אמרתי מתנשפת.
"ששש" השתיק אותי.
"אבל אור, מישהו יראה אותנו"
"אף" נשיקה "אחד" נשיקה "לא" נשיקה "יראה אותנו" נשיקה
שמעתי בקולו והמשכנו בשלנו העניינים התחממו ואור ממש היה חם.
החלטתי לעצור אותו לפני שהמצב יגלוש מעבר למה שצריך.
"אור" אמרתי והרחקתי אותו ממני.
"מה יש?" שאל לא מבין.
"האממ..הגזמנו קצת" אמרתי מסמיקה מעט.
אור חייך והסכים איתי.
"צודקת, מזל שעצרת אותי, אני לא חושב שאני הייתי עוצר בעצמי" אמר והסמיק גם כן.
הסתכלתי למטה וראיתי שהחבר של אור התעורר לחיים.
"אממ..אור" אמרתי והסתכלתי עליו חוששת.
"מה?" שאל בחיוך. הבטתי למטה והוא התסכל גם.
"אויי" אמר ושילב את ידיו באזור ה'חם'.
"חחח מגיע לך" צחקתי.
"זה הכל באשמתך" ניסה לגרום לי להרגיש אשמה אך כל מה שהרגשתי זה שמחה שאני גרמתי לזה חעחע.

~~צילצול~~
"בוא נחזור, לפני שנאחר" אמרתי לו.
"לא, לכי את, אני לא יכול לחזור ככה" והבנתי על מה הוא מדבר.
"מה אתה מתכוון לעשות?" שאלתי
"לא לגילך ילדה"
"חחחח תהנה" אמרתי אוספת את תיקי וחוזרת לבצפר.

~~

אני לא מאמינה שהצלחתי להעלות תפרק

קרה פה נס פסח!!!

תשמעו השקעתי בפרק הזה בטירוף

ולמרות זאת אני לא מרוצה מהתוצאה הסופית=[

אולי בגלל שישרא תיסכל אותי והייתי חייבת לשכתב

תפרק לפחות 3-4 פעמים.

אבל בכל זאת אשמח לדעת מה דעתכם =]

שבתתשלום3>