אז כמו שהבטחתי...הנה הפרק החמישיייי
(סוף סוף) כמוני כמוכם גמאני מתתי לדעת מה ההמשך P:
אז בנימה אופטימית זו
קבלו אותו במחיאות כפיים סוערות
פרק 5 (ארוך כפיצוי על הזמן שחיכיתם)
טאדאאםם!
פרק 5
"מוררר" אמרתי בהפתעה "אני לא מאמינה שזה אתה".
"שחר, וואי שנים" אמר מור קם וחיבק אותי חיבוק מוחץ עצמות.
"מור אני נחנקת פה, שחרר קצת" אמרתי בקושי.
"חח מצטער" אמר "נו איך את? שנים לא שמעתי ממך".
"טוב שלא הגזמת, שנים..כולה שנה פלוס, וחוץ מזה היית שומע ממני אם היית מועיל בטובתך להוסיף אותי לאייסיקיו" אמרתי מתחצפת.
"לידיעתך גברת שחר אני הועלתי בטובתי להוסיף אותך אבל את לא הועלת בטובתך לתת לי את המספר הנכון" אמר בעוקצנות וחייך חיוך מתגאה על כך שהחזיר לי.
"נתתי לך את המספר הנכון" אמרתי בביטחון ושילבתי את ידיי.
"לא את לא..הנה יש לי אפילו אותו עדיין שמור בפלאפון מאותה פעם" אמר והוציא את הפלאפון שלו מהכיס.
"הנה תראי, זה המספר שרשמת לי" אמר והראה לי מספר שבאמת לא היה שלי
"אופס" אמרתי והסמקתי קלות.
"אופס אה"
"כן זה אמור להיות 8 בסוף לא 5..סורי" אמרתי מתנצלת.
"טוב לא נורא, העיקר רואים אותך עכשיו" אמר וחייך חיוך מאוזן לאוזן וחיבק אותי שוב.
"חחח אני רואה התגעגעת אליי אה" אמרתי מפלרטטת.
"אין לך מושג עד כמה" אמר רציני "מה, מה חדש?" שאל.
"וואלה, שום דבר מיוחד...ואצלך?"
"אצלך שום דבר לא חדש אבל את השתנית חבל"ז, נהיית יפייפיה אמיתית" אמר וקרץ.
"סליחה? מה זה אמור להביע?" שאלתי בהרמת גבה.
"מה?" שאל עם פרצוץ תמים.
"מה זה 'נהיית יפייפיה אמיתית'? אתה רוצה להגיד שאז הייתי יפייפיה מזוייפת, או יותר גרוע, מכוערת?" שאלתי המומה.
"לא, לא, חס וחלילה כמה שטויות את מדברת..בזה את לא השתנית בכלל..התכוונתי לזה שנהיית עוד יותר יפה..את יודע לפני שנה וחצי עוד לא היית כזו מפותחת" אמר והסתכל עלי מכף רגל ועד ראש.
"אה, טוב, אם לזה באמת התכוונת" אמרתי מתרככת ומסמיקה קלות.
"שחרררררררררררר" מישהו קרא לי.
"אמא'לההה" צעקתי כשהסתובבתי לראות מי צעק לי וראיתי את אותו אחד חצי מטר ממני.
"אור, איזה טיימינג מחורבן יש לך" אמרתי לאור מתבאסת שקטע את השיחה שלי ושל מור.
"אה סליחה באמת שאני מפריע לך, ביי" אמר אור ונשמע היה שנעלב באמת.
"לאא, חכה נו, יא אידיוט, אתה יודע שאני חולה עליך, בוא בוא לפה תכיר את מור" אמרתי מהר לפני שהלך.
"מי זה?" שאל אותי מור בשקט.
"אור, תכיר זה מור, מור, תכיר זה אור" אמרתי משועשעת מהשמות שלהם.
"אהלן" אמרו מור ואור יחד ולחצו ידיים היה נראה שיש בינהם מתח מסוים כי הם הסתכלו אחד על השני כאילו עוד שניה אוכלים זה את זה.
"נו מה נסגר אתכם?" שאלתי והבטתי על שניהם.
"מה?" אמר אור והסיט את מבטו ממור והסתכל עלי.
"מה מה, תפוח אדמה, רוצה?..אתה זה שלא מפסיק לדבר שותק לי דקה שלמה, מה יש?" שאלתי.
"כלום, מה יש" ענה בפשטות.
"מור?" פניתי עכשיו אליו.
"מאיפה את מכירה אותו?" שאל מור מתעלם משאלתי.
"אממ הכרנו כשהוא עבר לבצפר שלי שנה שעברה מת"א, למה"? שאלתי מבולבלת "אתם מכירים"?
"לא, הוא לא מכיר אותי, אבל אני מכיר אותו" אמר מיישיר את מבטו אל אור.
"מאיפה אתה מכיר אותי?" התערב אור בשיחה.
"אתה אור דהן, נכון?" שאל מור מוודא שזה באמת הוא ולא טעה באדם.
"נכון" אישר אור
"השם יפעת מזכיר לך משהו?" שאל מור בקול כעוס מעט.
"יפעת?..אני לא חושב" אמר אור מהורהר "אה..רגע, יפעת יצחקי?"
"בדיוק..זאת אחותי" אמר מור ואור נהייה חיוור פתאום.
"יפעת? אחותך? אור? מה העניין?" שאלתי לא מבינה על מה הם מדברים בכלל.
"יניבבב, בוא לפה רגע" קרא אור ליניב.
"אה אחי, ממצב?" שאל יניב בעודו מתקרב אלינו.
"אחלה, תשמע, שם המשפחה שלך זה יצחקי, נכון?"
"כה, למה?" שאל יניב לא מבין מאיפה אור נחת עליו.
"ומור" אמר והצביע עליו "הוא בן דוד שלך?"
"כה, למה?" חזר יניב שוב על השאלה.
"ולמור יש אחות בשם יפעת שבעצם היא בת דוד שלך?" שאל אור מתעלם מהשאלה שלו 'למה'.
"כה, למה?" אל יניב עצבני מעט.
,אני לא מאמין" אמר אור לעצמו בקול.
הסתכלתי על אור במבט מוזר.
"תשמע אחי, מור, אני מצטער אני לא עשיתי את זה בכוונה" אמר אור למור בקול מתחרט אך לא הבנתי על מה מדבר ועל מה מצטער.
"מצטער אה, לזיין אותה לא הייתה לך בעיה בדיוק כמו שלא הייתה לך בעיה אח"כ לברוח אה" אמר מור רגוע למדי ועכשיו הבנתי על מה הם מדברים...הסתכלתי על אור המומה.
"לא, זתומרת, לא רציתי שזה יצא ככה" אמר אור מנסה לסדר את הדברים אצלו בראש.
"בוא בוא סיבוב, נדבר" אמר מור לאור והתחיל ללכת ואור בעקבותיו.
אני ויניב נשארנו עומדים המומים ממה שזה עתה שמענו. אור? דופק וזורק?.
*מנקודת מבטו של אור*
אחרי שניתקתי את השיחה עם שחר התארגנתי במהירות (עד כמה שאני יכול)
ויצאתי לכיוון הפארק. כשהגעתי לשם אמרתי שלום לכל מי שהיה שם וראיתי בצד את שחר עומדת ומדברת עם מישהו לא מוכר.
"שחרררררררררררר" קראתי לה מרחוק
"אמא'לההה" צעקה כשראתה אותי עומד חצי מטר ממנה
"אור, איזה טיימינג מחורבן יש לך" אמרה לי בשיא החוצפה
"אה סליחה באמת שאני מפריע לך, ביי" אמרתי נעלב וכבר רציתי ללכת.
"לאא, חכה נו, יא אידיוט, אתה יודע שאני חולה עליך, בוא בוא לפה תכיר את מור" אמרה מהר לפני שאני אלך.
היא קראה לי הרגע אידיוט? אז למה אני מחייך כמו דביל כשגבי עוד מופנה אליה.
"אור, תכיר זה מור, מור, תכיר זה אור" עשתה שחר היכרות בינינו ונשמע משועשעת למדי.
"אהלן" אמרנו יחד אני ומור ולחצנו ידיים כשמבטו של מור לא מש ממני.
"נו מה נסגר אתכם?" שאלה שחר חסרת סבלנות.
"מה?" שאלתי והבטתי בשחר
"מה מה, תפוח אדמה, רוצה?..אתה זה שלא מפסיק לדבר שותק לי דקה שלמה, מה יש?" שאלה.
אני לא שותק לדקה? אני? אני שקט כמו עכבר...שקט יותר מדג, מה יש לה זאתי.
"כלום, מה יש" עניתי בפשטות מתעלם מהעקיצות האלו שלה.
"מור?" פנתה אליו.
"מאיפה את מכירה אותו?" שאל מור את שחר
"אממ הכרנו כשהוא עבר לבצפר שלי שנה שעברה מת"א, למה"? שאלה והייתה נראית מבולבלת "אתם מכירים"?
"לא, הוא לא מכיר אותי, אבל אני מכיר אותו" ענה מור והיישיר מבטו אלי מבט חד.
"מאיפה אתה מכיר אותי?" התערבתי השיחה.
"אתה אור דהן, נכון?" שאל מור.
"נכון" אישרתי
"השם יפעת מזכיר לך משהו?" שאל מור בקול כעוס מעט.
"יפעת?..אני לא חושב" אמרתי מהורהר "אה..רגע, יפעת יצחקי?" אמרתי כשנזכרתי על מי יכול להיות שהוא מדבר.
"בדיוק..זאת אחותי" אמר מור ונהייתי חיוור, לבן כמו סיד.
"יפעת? אחותך? אור? מה העניין?" שאלה שחר מתערבת וחסרת אונים אינה מבינה על מה מדובר.
"יניבבב, בוא לפה רגע" קראתי ליניב שישב עם כל החבר'ה.
"אה אחי, ממצב?" שאל יניב בעודו מתקרב אלינו.
"אחלה, תשמע, שם המשפחה שלך זה יצחקי, נכון?" שאלתי מקווה שיגיד לא.
"כה, למה?" שאל יניב לא מבין מאיפה נחתתי עליו
"ומור" אמר והצביע עליו "הוא בן דוד שלך?"
"כה, למה?" חזר יניב שוב על השאלה.
"ולמור יש אחות בשם יפעת שבעצם היא בת דוד שלך?" שאלתי מתעלם מהשאלה שלו 'למה'.
"כה, למה?" אל יניב עצבני מעט.
,אני לא מאמין" אמרתי לעצמי בקול וראיתי את שחר מסתכלת עליי במבט מוזר
"תשמע אחי, מור, אני מצטער אני לא עשיתי את זה בכוונה" אמרתי מתנצל.
"מצטער אה, לזיין אותה לא הייתה לך בעיה בדיוק כמו שלא הייתה לך בעיה אח"כ לברוח אה" אמר מור רגוע למדי וראיתי את מבטה של שחר ההמומה, שיט רק שלא תגלה הכל.
"לא, זתומרת, לא רציתי שזה יצא ככה" אמרתי מנסה לסדר את הדברים בראש לפי הסדר.
"בוא בוא סיבוב, נדבר" אמר מור התחיל ללכת ואני הלכתי בעקבותיו.
"נו אז ספר לי את הצד שלך" אמר מור בעודנו הולכים
"שמע, אני באמת לא התכוונתי, זתומרת היינו במסיבה והיא הייתה עם חברות שלה וראיתי שהיא שתויה" התחלתי לומר
"אה אז אם היא שתויה אז יאללה נלך על 'המציאה' יענו?" אמר מור בלעג.
"לא , לא תשמע ... אז זה היה נראה לי לפני שנה וחצי במסיבה של נועם רויטמן..כן.." התחלתי לספר.
"כה אני מכיר אותו..." אמר מור מאשר את דברי.
"אז אני הייתי שם עם חברים שלי היא הייתה עם חברות שלה אנעארף ושתיתי, אחרי איזה שעתיים מאז תחילת המסיבה ראיתי אותה היא נראתה לי נחמדה 'תה יודע, זתומרת זאת אחותך אבל בכל זאת, אז ישבתי שם על הספה עם עוד חבר שלי ושתינו ודיברנו ואז היא התקרבה אלינו עם עוד חברה שלה החברה שלה לקחה את החבר שלי והיא עצמה התיישבה לידי התחילה לפלרטט, היא לקחה את השתייה שלי ושתתה אותה, היא אמרה לי שהיא לא מרגישה טוב אז לקחתי אותה לשירותים, היא הקיאה, הלכתי להביא לה מים כשחזרתי לשירותים היא סגרה את הדלת על מפתח התיישבה על הריצפה ושתתה מהמים. התקרבתי אליה ושאלתי אותה איך היא, היא אמרה לי שהיא מסוחררת, שאלתי אם ללוות אותה הביתה אמרה לי לא.."
"תמשיך, תמשיך" אמר מור כשעצרתי מלספר את ההמשך כדי לראות את תגובתו של מור.
"אז היא אמרה לי שהיא לא רוצה ללכת הביתה כי אח שלה יהרוג אותה אם יראה אותה שתויה, שעכשיו אני יודע שאח שלה זה אתה, אז הצעתי לקחת אותה לחברה שלה או משהו היא לא הסכימה היא שאלה אותי אם תוכל להישאר אצלי ולא רציתי לסרב לה ולהשאיר אותה במצבה אז לקחתי אותה לבית שלי היא התקלחה אצלי נתתי לה בגדים שלי, אבל כשהיא יצאה מהמקלחת היא יצאה רק במגבת והשאירה את הבגדים במקלחת, אמרתי לה שאני הולך להתקלח היא עצרה אותי דחפה אותי על המיטה והפילה את המגבת ממנה..ואת השאר אתה בטח יודע , או לפחות יכול לנחש,...תבין, לא יכולתי להישאר אדיש ולזה ועוד שגם אני שתיתי..."
"אני מבין" אמר מור. "אבל למה היא אמרה שאנסת אותה?"
"היא אמרה מה?" שאלתי מבוהל.
"תרגע, אני יודע שזה לא נכון, אומנם זאת אחותי, אבל לצערי הרב היא שרלילה לא קטנה, אני לא מצליח לפקח עליה, היא משגעת אותי, בגלל זה אני מבין אותך" אמר מור והרגשתי הקלה עצומה.
"באמת מור, אני לא התכוונתי, בבוקר כשהתעוררתי ראיתי שהיא כבר לא שם לא הספקתי אפילו לשאול פרטים עליה זתומרת לבקש מספר או משהו, היא פשוט נעלמה" אמרתי נאנח. "זה לא אני זה שנעלם" הוספתי.
"זה בסדר אחי, אל תאכל תלב, אתה לא הראשון ולא אחרון שהיא עושה לו את זה, אם היא לא הייתה אחותי הייתי שוחט אותה כבר מזמן" אמר מור עצבני מעצם העובדה שאחותו עושה דברים כאלה ולא יכול לעשות דבר בעניין.
"אתה לא מבין איזו הקלה, הורדת לי אבן מהלב גבר" אמרתי בחיוך קליל
"אבל...לא קרה לה כלום נכון?" שאלתי "זתומרת פשוט לא בדיוק נזהרנו".
"אל תדאג, היא לוקחת גלולות...אם כבר מישהו צריך לדאוג זה אתה" אמר מור.
"מה זאת אומרת"? שאלתי לא מבין
"נו אתה יודע, עם כל הכבוד לאחותי..אתה לא היחיד שהיא שכבה איתו" אמר מור בקול שקט מתבייש בעובדה שזו אחותו.
"אה, מצטער אחי, שוב, באמת שלא הייתה לי כוונה רעה או להרע לאחותך" אמרתי
"בסדר, שמע ידעתי שלא יכול להיות שאנסת אותה, קלטתי מרחוק שאתה בן אדם טוב" אמר מור ואני הסמקתי.
"חח אתה מסמיק?" של מור מגחך. דיי שוב יצאתי ט'מבל מה אני מסמיק כמו אידיוט ממה שבן אומר לי יא אללה, אני מקרה אבוד...אמאאאאאאא איפה הפסיכולוגגג!
"יאללה אחי בוא נחזור, אני צריך לדבר עם שחר" אמר מור מתחיל ללכת חזרה למקום איפה שכולם.
"אה, אפרופו שחר, מאיפה אתם מכירים?" שאלתי בעוד שהלכנו בחזרה.
~~~~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סתם אחת שכ!ת2ת