בלוג סיפורים בהמשכים =]

אוקי אני יודעת שהפרק ממש התעקב

 אבל זו לא אשמתי זה ישרא, לא איפשר לי להעלות פרק =[

 אז בשעה טובה (גם כן, 5 בבוקר, אחלה שעה) הנה הפרק העשירי.

 פרק חביב למדי...לא אהבתי במיוחד אבל מקווה שאתם כן ;-)

מהפרק הקודם:

~~צילצול~~
"בוא נחזור, לפני שנאחר" אמרתי לו.
"לא, לכי את, אני לא יכול לחזור ככה" והבנתי על מה הוא מדבר.
"מה אתה מתכוון לעשות?" שאלתי
"לא לגילך ילדה"
"חחחח תהנה" אמרתי אוספת את תיקי וחוזרת לבצפר.


פרק 10

"אתן לא תאמינו מה היה עכשיו" קפצתי בצהלה על לילך וטל מאחור.
"וואווו" הביטו בי שתיהן המומות.
"מה קרה?" שאלתי לא מבינה מה הן נראות מופתעות כל כך אם אפילו עוד לא אמרתי כלום.
"מה עבר עלייך ילדה?" שאלה לילך והוציאה מהתיק מראה קטנה.
"אההההה, אמא'לה" צווחתי צווחה קטנה לאחר שראיתי את היצור במראה שכביכול אמור להיות אני.
"אני נראית כמו...." ולא מצאתי את המילה לתאר.
"כמו אחרי מלחמת עולם העשירית" השלימה טל.
"תודה טלטול" אמרתי בציניות מוחלטת ושבתי להביט במראה ולסדר את השיער שאכן נראה מבולגן מאין כמותו.
"מה שרצית לספר קשור למראה...הנחמד שלך הזה?" שאלה לילך בשובבות.
"אולי" אמרתי והסתרתי את פניי הסמוקות.
"דברי ועכשיו" פקדה עליי טל.
"טוב בסדר אני אספר לכן רק לא עכשיו תכף יבוא השפמנון" אמרתי, החזרתי את המראה ללילך והלכי לשבת במקום שלי ליד טל מותירה את שתיהן עם סקרנות.
"אוף גם כן השפמנון הזה, כל הזמן היא הורסת אפילו שהיא לא נמצאת" מלמלה טל והתיישבה לידי.
החנקתי גיחוך והוצאתי ספר היסטוריה.
(שפנמון- כינוי חביב למורה שלנו להיסטוריה אישה כבת 50+ רגזנית מתוסכלת מינית {רווקה, נו מה הפלא עם מראה כמו שלה אפילו שפמנון אמיתי לא היה נוגע בה} ועם שפם שהיא פשוט יודעת שהוא נמצא שם אך מכחישה זו ולא עושה עם זה כלום).
"הלווו אסף מה אתה חושב שאתה עושה?" צעקה המורה כשנכנסה לכיתה ומצאה את אסף רוקד ריקוד חושני במיוחד על השולחן שלה.
אסף קפא על המקום וכל הכיתה החלה להיקרע מצחוק, אסף התעשת וקפץ מהשולחן והלך למקומו.
"בחיי הנוער של היום, מה הפלא שיש מלחמות" דיברה אל עצמה המורה.
"המלחמות לא קשורות אלינו, אלא אליכם המבוגרים" התפרץ אדם ילד מהכיתה.
"מה?" שאלה המורה מבולבלת.
"שמעתי אותך אומרת שבגלל נוער של היום יש מלחמות..אני רוצה שתסבירי איך הגעת למסקנה הזו" דרש בנימוס.
"כן, תסבירי באמת" נשמעו מכל עבר.
המורה החווירה, היא הייתה בטוחה שמה שאמרה אמרה בשקט, אך לא, אדם שישב בסוף הכיתה מצד שמאל שהיה הכי מרוחק מהמורה שמע זאת.
"ובכן.." התחילה לומר "אמרתי את זה כי זה נכון" אמרה לבסוף. WTF?
"ובכן" חיקה אותה אדם במיומנות מפתיעה "אם זה נכון, אז מובן מאליו שיש לך סיבה להגיד שזה נכון, הסבר פשוט קצר ולעניין".
"אני לא חייבת לך שום הסברים" היא אמרה והחלה לפשפש בתיקה מחפשת אתת הספר היסטוריה.
אדם החליט שלא לעצבן אותה ולעזוב אותה עם המחשבות והמסקנות המטופשות שלה.
המבטים של הילדים בכיתה שהיו מופתעים מהנוכחות שאדם הראה הופנו כולם אליו ואילו אדם התעלם ועסק בעיסוקיו.

המממ מעניין האדם הזה, לא שומעים אותו הרבה, הוא ילד יפה יחסית למה שהיה שנה שעברה.
במשך החופש הוא גדל יפה, פניו נהיו נקיות מפצעונים למינהם ועיניו האפורות עתה בלטו, שריריו שפעם היו זתומרת שלא היו, התפתחו, שיערו השטני שהתבהר כנראה במהלך הקיץ ארך והגיע לו כמעט עד הכתפיים
בתחילת השנה הוא דפק הופעה עם המראה המשופר שלו אך עדיין נשאר אותו אדם..מופנם, שקט אך עם עמוד שדרה.
הייתה איזו פעם שהיינו ידידים עד שהוא ביקש שנצא..לדייט. אני סירבתי, כי ובכן הוא לא ממש היה לטעמי.
אני לא שטחית, באמת שלא, אני לא מסתכלת רק על היופי החיצוני למרות שזה גם די חשוב אבל פשוט לא חשבתי שיכול להיות בינינו משו מעבר לידידות.

נזרק אליי פתק מטל...מה היא זורקת לי אותו היא נמצאת 10 ס"'מ ממני. משוגעת.
'ספרי ועכשיו! אני לא עומדת בזה, הסקרנות הורגת אותי, אני הולכת להתעלף, דברייייי אני מתחננת'

הבטתי על טל שעשתה לי פרצוף אומלל ומתחנן וציחקקתי בשקט לבל השפמנון תשמע ותעיף אותי מהכיתה.
החזרתי לה פתק
'תתאפקי חצי שעה, אני אספר לכן בהפסקה'
"אוף איתך" סיננה.

"אז מהם בעצם הנימוקים נגד הצעת אוגנדה?"
"שחר, אולי תגידי לנו מהם הנימוקים? פנתה אלי המורה.
"אה, מה?" התנערתי מהמחשבות שרצו במוחי.
"גברת שחר, איפה את חושבת שאת נמצאת? בספא?" התרפצה עלי המורה.
"חח אם זה היה ספא הייתי נהנת לשם שינוי" סיננתי מבין שיני.
"כן, כל הכיתה תשמח לשמוע מה את מדברת שם עם עצמך" אמרה המורה בטון לועג.
אחח לא סובלת אותה, שמישהו ימצא לה גבר!!.
"הנימוקים נגד הצעת אוגנדה שאלת, כן?" שאלתי והבטתי כלפי השפמנון וקיבלתי צמרמורת לא נעימה.
"כן" הסתכלה עלי המורה במבט מצפה לתשובתי.
"ובכן הנימוקים הם..." (תדמיינו כל מיני נימוקים למה אני לא יודעת מה זה בכלל).
"טו..טוב מאוד שחר" אמרה לי המורה מבולבלת לא מבינה מאיפה נחתתי עליה עם התשובה.
"מה, מאיפה את יודעת את זה?" שאלה אותי טל בשקט.
"לא יודעת" עניתי לה.
טל הסתכלה עלי במבט מוזר ונאנחה.
"מה את נאנחת לי פה באמצע ה...שיעור"
"סתם, אני לא מדברת איתך עד שלא תגלי לי" אמרה משלבת את ידייה.
"ששש מה את צועקת, סבבה אל תדברי איתי..יותר טוב לי, עוד 20 דק בכל זאת תתחילי לדבר ולא תצליחי להפסיק" אמרתי מצחקקת וטל הצטרפה לצחוקי.
"שקט אתן" שמענו את המורה מזהירה אותנו.

~~צילצול~~
"ישששש, יש אלוהים" צעקה טל ברגע שנשמע הצילצול ולא היה אכפת לה שהמורה עדיין בכיתה.
"טל עוד פעם את צורחת לידי ככה אני חותכת לך תלשון" אמרתי סותמת את אוזניי שצילצלו לי.
"תשתקי ותתחילי לדבר" אמרה.
"איך זה?" שאלה לילך שהתקרבה אלינו לשולחן.
"איך זה מה?" שאלה טל.
"איך היא אמורה לשתוק ולהתחיל לדבר?" שאלה לילך משועשעת ואני הסתכלתי על שתיהן מבודחת.
"אהה..היא, זתורמת" הסתבכה טל "קיצור את תסתמי" והצביעה על לילך "ואת תתחילי לדבר" הצביעה עלי.
פשש יצאה מזה יפה, סחטיין עליה.
"טוב אז ככה.." התחלתי לדבר והסתכלתי סביבנו לראות שאין איזה אוזני פיל מצותתות.
"נווו..." האיצה בי טל.
"אז ככה, בתחילת ההפסקה ראיתן שאור חיכה לי , נכון?"
הן הינהנו בחיוב.
"אז..הוא לקח אותי מאחורי בצפר, הוא אמר לי שהוא רוצה לדבר איתי על אתמול ו.."
"רגעע, מה היה אתמול?" קטעו אותי שתיהן.
"אה, נכון לא סיפרתי לכן" אמרתי מסמיקה." אתמול אחרי שכולם הלכו, רק אור נישאר איתי, הוא לא רצה ללכת, ואחרי שליוויתי את כולם לדלת וראיתי שהוא נשאר שם הוא התקרב אלי, הצמיד אותי לדלת ופשוט..התנשקנו" אמרתי בחולמניות ואילו טל ולילך קפצו בהתרגשות.
"סוף סוף" פלטה טל.
"הא? סוף סוף?" שאלתי.
"אה לא סתם" אמרה כמתחמקת...אני עוד אגלה מה הסיפור האממ האממ.
"קיצר ועכשיו בהפסקה שהוא חיכה לי הוא לקח אותי למאחורי הבצפר, אמר שהוא רוצה להראות לי משו, הוא עשה את עצמו כאילו בא להוציא משהו מהתיק והתנפל עליי בנשיקה סוערת..אתן לא מבינות אפילו כמה טוב הוא מנשק" אמרתי להן והן מצידן שמחו בשבילו וקיפצו מסביבי כאילו אירע אירוע היסטורי...טוב אולי זה מה שזה היה חיחי :P

"רגע יש לי הודעה" אמרתי והצאתי את הפלאפון.
"אני מקווה ש..." התחלתי לקרוא את תוכן ההודעה בקול.
"נו, ממי זה?" שאלה טל מקפצת אנא ואנא.
"אה זה מסלקום" אמרתי ממציאה.
"ממתי סלקום שולחים הודעות לאורנג'?" שאלה לילך במבט לא מאמין.
"אהה..טעות כנראה" אמרתי והמשכתי לקרוא בליבי את ההודעה.
'אני מקווה שלא ששכחת שחר, היום אצלי ב-5, הראל 3'
מה הוא שולח לי הודעות הטמבל הזה, אני בבצפר שיבוא ויגיד לי. (למי שלא הבין ההודעה הייתה מיואל)
מהר מחקתי את ההודעה והסתכלתי על הבנות.
"מה אתן מסתכלות עליי ככה, זו סתם הודעה" לא רציתי שידעו שאני אלך ליואל, זה מוזר מידי.
"מה שתגידי" אמרה לילך.
"אין תנ"ך הולכים הביתה" התפרץ עידן לכיתה ובישר בשורה בהחלט משמחת.
"בואו נלך אליי?" הציעה לילך.
הסתכלנו אני וטל אחת על השניה
"למה לא" אמרנו שתינו ויצאנו מהכיתה.
"היי לאן זה?" שאל אור שבדיוק נכנס למבנה של הבצפר.
הסתכלתי עליו בודקת אם הוא 'טיפל' במה שהיה צריך..ואכן היה נראה שכן חח.
"הרגשתי את מבטו של אור עלי אז הרשמתי את ראשי מעלה וראיתי אותו מחייך אלי חיוך שובב.
"אני רואה טיפלת בנושא הרגיש הזה שלך" אמרתי שולחת לעברו חיוך ממזרי.
"בהחלט טיפלתי" אמר מתגאה.
"אהה..מה אנחנו מפספסות פה?" שאלה טל.
"כלום, כלום" עניתי וקרצתי לאור.
"אז, לאן אתן הולכות, אין לכן שיעור?" שאל.
"אהה התבטל לנו תנ"ך אז שיחררו הביתה" עניתי בפשטות.
"למרות שאחרי תנ"ך יש לנו עוד שעתיים, אזרחות ואנגלית" הוספתי.
"אז למה משחררים אותכם?..גם כן בצפר ועוד אומרים שהם רוצים להשכיל אותנו, מורים לא באים משחררים מוקדם, ומה לא" התלונן אור.
"אווו תראו מי מדבר, חכם מספר אחד של הבצפר...לא ראיתי אותך אפעם מתלונן על ביטול שיעורים ושיחרור מוקדם הביתה" אמרתי עוקצת אותו.
הוא הסמיק, חח אי-זה חמוד.
"טוב אז הולכים?" שאלה לילך.
"כן בואו" אמרתי "ביי אור" אמרתי נושקת לו בלחי לשלום והולכת משם.

*מנקודת מבטו של אור*

"אמאאאאאאאאאא" צעקתי לאמא שלי.
"ששש אור, אבא ישן" מיהרה להשתיק אותי.
"טוב בסדר, איפה החולצה השחורה שלי?" שאלתי.
"איפה שהשארת אותה" ענתה לי.
"ואיפה השארתי אותה?" שאלתי מתחכם.
"איפה שהשארת תמוח שלה" ענתה מתחכמת.
"אה...היייי"
"חח איזה ילד ילדתי בחיי" אמרה אמא ספק לעצמה ספק לי.
"איזה ילד?" שאלתי.
"ילד סנילי, הנה החולצה שלך" אמרה והצביע על הסיפריה והחולצה שלי הייתה על אחד הספרים שם.
"במחשבה שניה, אמא איפה החולצה הכחולה שלי?"
"אוי שתיהיה לי בריא" אמרה אמא והוציאה לי מהארון חולצה כחולה עם סמל בצפר..איככ לא סובל תלבושת אחידה כזה מעפןן בחיי.
"תודה" אמרתי כשיצאה כבר מהחדר.
"אוקי ג'ינס ג'ינס ג'ינס איפה אתה ג'ינס ג'ינס ג'ינס" שרתי לעצמי.
"אוו הנה אתה חמוד שלי" אמרתי כשמצאתי אותו.
"אור, נשמה, אתה חייב להפסיק לדבר עם עצמך" אמרתי כשהסתכלתי במראה וסידרתי את שיערי הפרוע.

שיט כבר רבע ל8.
וואוו ממתי אני דואג להגיע בזמן לבצפר, בררר צמרמורת.
לקחתי תתיק ירדתי לממטה שתיתי מהר תמיץ תפוזים של אמא (שש אל תגלו לה)
חטפתי תמפתחות מהבית ויצאתי לבצפר.
טוב אז ככה ללכת לתחנה או ברגל , באוטובוס יקח לי להגיע 5 דק וברגל 6 אבל באוטובוס צריך גם לחכות לו
טוב נו אני אלך ברגל.
נכנסתי לבצפר וישר הלכתי לכיתה של שחר, קיוויתי שכבר הגיעה לבצפר.
אבל לא, היא לא הייתה שם, אוחחח האכזבה..דווקא כשאני מחליט לא לאחר לבצפר היא מחליטה לא לבוא מוקדם? מה זה השטויות האלה?
הלכתי לכיתה שלי שמתי תתיק במקום שלי עשיתי סבב בוקר טוב בין החברים שלי והידידות והלכתי שוב לכיתה שלה לבדוק אם היא הגיעה.
ראיתי אותה מדברת עם לילך וטל אז נשענתי על המשקוף וצפיתי בה.
"אורר" קראה שחר בהתרגשות כשראתה אותי.
"שחרוני" קראתי גן אני בשמחה והתקרבתי אל הבנות נותן נשיקה לכל אחת ואז חיבקתי את שחר והגנבתי לה נשיקה בפה.
"פיספסתי משהו אתמול?" שאלה לילך בהרמת גבה וכך גם טל שנראתה מופתעת מעט מהנשיקה שהגנבתי לה.
"לא, לא שידוע לי" אמרה שחר והסתכלה עלי, ואני רק חייכתי.
"שחר, אני יכול לדבר איתך?" שאלתי "ביחידות?" הוספתי
"כן, בטח" אמרה "אבל בהפסקה, יש עכשיו צילצול" אמרה ובדיוק נשמע הצלצול.
אוחח לא סובל צלצולים.
"אוקיי" חייכתי ויצאתי מהכיתה מחכה כבר לצלצול הבא שלשם שינוי אותו אני לא שונא כ"כ ורק מצפה לבואו. ח_ח
חזרתי לכיתה שלי והתיישבתי במקום ליד יניב, שכרגיל מאחר.
"פפפ לא איחרתי" אמרה מתנשף כשנכנס לכיתה וראה שהמורה מאחר.
"כה, הפעם יש לך מזל" אמרתי.
"מה יש לך אתה?" שאל אותי יניב והתיישב על השולחן.
"מר יניב זה לא פיקניק פה שב עם התחת שלך על הכסא" אמר המורה רון לפיזיקה.
"מצטער" מלמל יניב בשקט והתיישב על הכסא.
"חח איזה רכרוכי אתה..עלק מצטער" צחקתי על יניב.
"טוב, טוב שב בשקט אתה גם כן" אמר, כנראה נעלב עליי חח בקטנה.
"נוו מתי צילצול?" אמרתי כשהסבלנות שלי כבר התפקעה.
"אחי השיעור התחיל לפני פחות מ5 דק', מה אתה מסטול?" אמר לי יניב מתפלא על טיפשותי.
"ררר, שקט אתה אל תעצבן אותי" נהמתי עליו ורגלי השמאלית רעדה בעצבנות.
"תירגע בנאדם, אתה מרעיד לי תשולחן אני לא מצליח לישון ככה" העיר לי יניב בשקט.
"מעניין לי ת.." התחלתי לומר אבל אז קלטתי שאני באמת מגזים, יאללה 40 דק' ואני רואה אותה.
איזה מטומטם אני אינעל אבוק.
עצרתי את הרגל "מצטער אחי" אמרתי ליניב שהניח את ראשו על השולחן.
"כה כה" מלמל.

"טוב תרשמו את השיעורי בית שלכם ואתם משוחררים" אמר המורה ושיחרר אותנו דקה לפני הצילצול.
יאללה מי צריך תשיעורים האלה אני עף מפה.
"יניב" ניערתי אותו.
"עוד 2 דק אבא" מלמל יניב, כנראה נרדם.
"יניבב" צעקתי באוזנו.
"אההה אני קם קם" וקפץ משפשף את עיניו וקולט שהוא בכיתה.
"איפה אני?" שאל מבולבל.
"אתה בארץ לעולם לא..בואנה יא מסטול מה עשית כל הלילה שאתה נירדם לי ככה" שאלתי אותו.
"עזוב, לא חשוב, מה רצית?" אמר בעודו מתמתח.
"אני עפתי" אמרתי ולא חיכיתי לתשובתו.
הגעתי לכיתה של שחר בדיוק בצילצול.
"בואי" אמר לה מושך אותה בידה למאחורי הבצפר.
"וואו טייק איט איזי מן, וואטס זה ראש?" אמרה לי.
"הא?" עשיתי לה מבט של 'מה אמרת?'
"חח, לאן אתה ממהר כל כך, תרגע" אמרה לי מתרגמת מה שאמרה קודם.
"אה אני פשוט חייבת להראות לך משהו" אמרתי נלהב.
"מה אתה רוצה להראות לי?" שאלה מסוקרנת.
"את זה" אמרתי ועשיתי את עצמי מוציא משהו מהתיק ובשניה שלא שמה לב נישקתי אותה.
לקחו לה בדיוק שתי שניות להבין מה קורה פה ואז היא זרמה . אוחח איך שהיא מנשקת אני מת.
היא הפילה את התיק על הריצפה ועשיתי כמותה, כמובן מבלי להתנתק אחד מהשניה.
העברתי את ידיי במורג גבה והרגשתי את הצמרמורות שעברו לה בגוף
הנשיקה הפכה סוערת משניה לשניה
"את עדיין חייבת לי את הפיצה" אמרתי תוך כדי שמנשק אותה בלהט, עובר לצוואר עולה לאוזן נושך מעט את האוזן מחרפן אותה לגמרי.
"אור" אמרה מתנשפת.
"ששש" השתיקתי אותה.
"אבל אור, מישהו יראה אותנו"
"אף" נשיקה "אחד" נשיקה "לא" נשיקה "יראה אותנו" נשיקה
היא שמעה בקולי והמשכנו בשלנו העניינים התחממו ונהייתי ממש חם.
היא עצרה אותי.
"אור" אמרה והרחיקה אותי ממנה.
"מה יש?" שאלתי לא מבין.
"האממ..הגזמנו קצת" אמרה והסמיקה מעט.
חייכתי אליה והסכמתי לחלוטין עם מה שאמרה.
"צודקת, מזל שעצרת אותי, אני לא חושב שאני הייתי עוצר בעצמי" אמרתי והסמקתי גם כן.
היא הסתכלה למטה.
"אממ...אור" אמרה והסתכלה עליי חוששת.
"מה?" שאלתי בחיוך. היא הביטה למטה והסתכלתי גמאני.
"אויי" אמרתי ושילבתי את ידי באזור ה'חם'.
"חחח מגיע לך" צחקה עלי.
"זה הכל באשמתך" אמרתי מנסה לגרום לה לרגשות אשם..זה לא היה נראה כאילו זה מזיז לה.


~~צילצול~~
"בוא נחזור, לפני שנאחר" אמרה לי
"לא, לכי את, אני לא יכול לחזור ככה"
"מה אתה מתכוון לעשות?" שאלה
"לא לגילך ילדה" אמרתי לה ואני בעצמי לא ידעתי מה אני הולך לעשות
"חחחח תהנה" אמרה אוספת את תיקה וחוזרת לבצפר.
יופי אור מה אתה אמור לעשות עכשיו.
טוב אז שיעור אזרחות אין מצב שאני הולך אליו.
אוקיי אני אשב פה ואחשוב על משהו מגעיל, כן משהו מגעיל
התיישבתי נשען על הגדר והתחלתי לחשוב אוטומטית על שחר.
"לא מטומטמם לא שחר" אמרתי דופק לעצמי תראש.
"אוו אני יודע"
התחלתי לחשוב על השכנה של יניב, רותם.
זה תופעת טבע בפני עצמה.
אישה בת 20 נראית כמו בת 100 עם 200 ק"ג מיותרים.
בעעע. תוך רבע שעה החבר הנאמן שלי פשוט התמוטט, וטוב שכך.
נשארו 20 דק לשיעור..נשארתי יושב שם עד סוף השיעור ובצילצול חזרתי לבצפר
"היי לאן זה?" שאלתי את שחר טל ולילך שבדיוק באו לצאת.
ראיתי את שחר סורקת אותי.
היא הרימה את מבטה אלי ואני רק חייכתי חיוך שובב.
"אני רואה טיפלת בנושא הרגיש הזה שלך" אמרה שולחת לעברי חיוך ממזרי.
"בהחלט טיפלתי" אמרתי מתגאה.
"אהה..מה אנחנו מפספסות פה?" שאלה טל.
"כלום, כלום" ענתה וקרצה לי.
"אז, לאן אתן הולכות, אין לכן שיעור?" שאלתי.
"אהה התבטל לנו תנ"ך אז שיחררו הביתה" ענתה שחר בפשטות.
"למרות שאחרי תנ"ך יש לנו עוד שעתיים, אזרחות ואנגלית" הוסיפה.
"אז למה משחררים אותכם?..גם כן בצפר ועוד אומרים שהם רוצים להשכיל אותנו, מורים לא באים משחררים מוקדם, ומה לא" התלוננתי כמו מטומטם.
"אווו תראו מי מדבר, חכם מספר אחד של הבצפר...לא ראיתי אותך אפעם מתלונן על ביטול שיעורים ושיחרור מוקדם הביתה" אמרה עוקצת אותי
נרא'לי הסמקתי, דפוקקק!
"טוב אז הולכים?" שאלה לילך.
"כן בואו" אמרה שחר "ביי אור" אמרה לי נושקת לי בלחי לשלום והולכת משם.

~~~~
שבוע טוב
אוהבת המון 3>
(לא לשכוח להגיב P: )
נ.ב

מה אתם חושבים על העיצוב?

מוגזם מידי, או שהוא בסדר?

כן אני יודעת שייבשתי חבל על הזמן, מצטערת
אבל אני ממש עמוסה
אני יודעת שחלק מכם אוהבים פרקים ארוכים ולהפך חלק לא אוהבים.
אבל בגלל שבאמת לקח לי הרבה זמן להעלות פרק אני מעלה עכשיו פרק ארוך ארוך ארוך

אז שתיהיה לכם קריאה מהנה...אני באמת השקעתי.
________________________________________

מהפרק הקודם:

"חחח טוב אור אני עייפה, נתראה מחר?" אמרתי ספק שאלתי
"כן, ואני רוצה גם את הפיצה שלי"
"חח נחשוב עליך..ביי אור, לילה טוב"
"לילה טוב שחרוני...ותחשבי עליי..הרבה" אמר וניתק.
חח חוצפן..אבל איזהה חמודדדדדדד
כיביתי את המחשב
שמתי את הפלאפון בטעינה ונזרקתי על המיטה על הצד שאור שכב עליו.
דיי נו אני לא אובססיבית...
ולמרות השעה המוקדמת נרדמתי תוך שניות.


פרק 9

"שחר?" שמעתי מישהו לוחש את שמי.
"מממ" מלמלתי מתוך שינה.
"שחר תסתכלי עליי" אמר אותו אחד בקול חמור.
"מממ" מלמלתי שוב ולאט לאט פקחתי את עיניי.
"מי אתהה?" שאלתי בבהלה כשראיתי מולי את אותו אדם מהפארק.

**
"יו שחר למה האיש הזה מסתכל עלייך ככה?" שאלה רינת כשהבחינה באיש שישב במרחק כמה מטרים מאיתנו. לבוש טרנינג שחור, כובע ומשקפיים שהסתירו את פניו ולכן לא יכולתי לראות מי זה היה.

**

"את יודעת טוב מאוד מי אני" אמר וחייך חיוך ממזרי למרות שידע שאין סיכוי שאזהה אותו בגלל הכובע והמשקפיים שהסתירו את רוב פניו והדבר היחיד שהיה ניתן לראות מפניו היו השפתיים שלו.
"איך נכנסת לפה בכלל? מי אתה??" שאלתי שוב מבוהלת עוד יותר.
"את עוד תשמעי ממני" אמר והתאדה מהאוויר.

"אמא'לההה..זה רק חלום שחר, זה רק חלום" אמרתי מנסה להרגיע את עצמי ברגע שהתעוררתי.
האיש הזה, הקול שלו מוכר לי אני בטוחה ששמעתי איפשהו את הקול הזה..אבל איפה?

לקחתי את הפלאפון מהשידה ורציתי לבדוק מה השעה.
הייתה לי הודעה ממספר לא מוכר.
'את עוד תשמעי ממני...אני אראה לך מה זה להגיד לי לא'
לרגע קפאתי, צמרמורות עברו בגופי וחשבתי שאני מדמיינת
"את סתם פרנואידית שחר זה לא מה שכתוב שם" אמרתי לעצמי וקראתי שוב את תוכן ההודעה.
לא, אני לא מדמיינת.
מחקתי את ההודעה אבל קודם שמרתי את המספר...אני חייבת לברר של מי הוא.
השעה 03:34 פנות בוקר.
יש לי עוד 3 וחצי שעות לישון.
אין מצב שאני נרדמת עכשיו ככה, צריך לעשות משהו.

קמתי בעל כורחי מהמיטה כשהמחשבות רצות ומטרידות את ראשי
ירדתי למטבח והצאתי מהמקרר חלב.
מזגתי לכוס ושמתי אותה במיקרוגל וחיממתי חצי דקה.
מאז שאני קטנה כשהתקשתי להירדם אמא הכינה לי חלב חם לאחר מכן הייתי נרדמתי במיידי
וישנה כמו תינוקת...למרות שבאמת הייתי תינוקת =]
עליתי עם החלב לחדר והתישבתי על כסא המחשב כשהכוס בידי
לקחתי שלוק והתענגתי על החלב החם.
באיזשהו שלב הרגשתי עייפות שנחתה עליי משום מקום
העיניים ניהיו כבדות והיה קשה לי להשאיר אותן פקוחות.
הנחתי את הכוס הריקה על השולחן והלכתי למיטה
נשכבתי וברגע שראשי נפגש עם הכרית עצמתי את עיניי
ושקעתי לשינה עמוקה אך קצרה
כי לאחר שעתיים שמעתי את השעון המעורר שלי מצלצל ומצלצל.
הייתי בטוחה שאני שוב חולמת, מכירים, את זה שאתם ישנים ואתם שומעים רעשים וקולות ואתם פשוט בטוחים שזה בחלום?
אך ברגע שהרגשתי שמישהו מנענע אותי פקחתי את עיניי והבנתי שזה לא חלום
הגיע הזמן לקום.
"אופפ עומר" אמרתי בשקט ללא כוחות לצעוק עליו.
"אני בשוק" אמר עומר והניף את ידו באויר בדרמטיות
"דיי עומר אין לי כוח לריב איתך עכשיו, אני עייפה" אמרתי.
"מה יש מאמי? לא ישנת טוב?" שאל עומר אחרי שראה שאני באמת לא במיטבי.
"משהו כזה" אמרתי ולא הרחבתי על הנושא.
"ספרי לי" ביקש ברכות. "אני אחיך, אני צריך לדעת מה עובר על אחותי הקטנה והכי יפה בעולם" אמר והצליח להוציא ממני חיוך.
"ראית חיוך!" אמר כמנצח.
"מה הייתי עושה בלעדיך עומר.." אמרתי לו מביטה בעינייו ואחרי שניה הרגשתי את ידיו של עומר
מחבקות אותי חיבוק חזק, חיבוק תומך שהייתי צריכה.
אני יודעת שלא קרה לי כלום ואולי אני סתם פרנואידית..אבל האיש ה זה הצליח לערער את בטחוני ולהפחיד אותי מבלי לדבר איתי
פנים מול פנים או בכלל במציאות. וההודעה רק הגבירה את פחדיי.
"אז את לא רוצה לספר לי?" שאל לאחר שניתקנו מהחיבוק.
"אני אספר, רק לא עכשיו" עניתי.
"אוקי שחרוש..עכשיו קומי לכי להתקלח ואני אכין לך ארוחת מלכים" אמר והתקדם לעבר הדלת.
"חח סוף סוף אתה עושה בשבילי משו" אמרתי מגחכת מעט .
"היי אל תנסי אותי שחר.." אמר כנעלב ויצא מהחדר.
הוצאתי מהארון ג'ינס כהה משופשף מעט חולצת בצפר שחורה ונעלי ספורט שחורות של נייק.
הנחתי את מה שהוצאתי על המיטה והלכתי לשירותים לעשות את ענייני הבוקר למינהם.
חזרתי לחדר, לבשתי את מה שהכנתי התאפרתי קלות סירקתי את שיערי, אספתי את השיער משני הצדדים בקליפס
והעפתי את הפוני שלי לצד.
לקחתי את התיק וירדתי למטה למטבח
כשריחות נעימים עלו לאפי.
"אוו השף עומר" אמרתי במבטא צרפתי הדגשתי את ה-ר' והתיישבתי ליד השולחן.
"בונג'ור מאדם" החזיר לי עומר והגיש לי צלחת עם 3 פנקייקים ענקיים עם סירופ שוקולד ומעט מייפל וכוס שוקו קר.
"וואיי וואיי וואי איזה פינוק" אמרתי והסתכלתי על תוכן הצלחת ובזווית העין ראיתי את עומר מחייך.
"הכל בשביל הנסיכה" אמר והרגשתי שאני לא יכולה להתאפק יותר קמתי אל עומר וחיבקתי אותו חיבוק חזק.
"אווו שחר תתרחקי ממני, את תהרגי אותי ככה" אמר מתלוצץ אך בכל זאת החזיר חיבוק.
שיחררתי אותו מאחיזתי וחזרתי לשולחן אכלתי 2 פנקייקים לשלישי פשוט לא היה מקום, שתיתי את השוקו והודתי לעומר
על ארוחת הבוקר הכי טעימה שהייתה לי =]
"עומר, איפה אמא ואבא"? שאלתי אותו כששמתי לב שהבית ריק והשעה עדיין מוקדמת..רק 7:35.
"ממ לא יודע..אבא לא חזר עוד ואמא כנראה יצאה לעבודה או משהו" אמר במשיכת כתפיים.
"סתם שאלה עכשיו כה..מה אתה עושה ער כל כך מוקדם?" שאלתי את עומר שבאמת לא מתאים לו להתעורר יותר מוקדם ממני.
עומר הסמיק קלות. "מה, מה יש, ספר!" אמרתי לו בחיוך מחכה למוצא פיו.
"פפפ מאיפה להתחיל" אמר לי.
"מהסוף" אמרתי והוא הסתכל עלי במבט מוזר.
"חחח יענו שורה תחתונה מי גורמת לך להיות כזה מבסוט ושמח?"
עומר הסמיק עוד יותר.
"איך את תמיד עולה עליי?" שאל מיואש אך מרוצה מעט שלפחות לא צריך לספר הכל מההתחלה.
"אינטואיציה נשית" אמרתי וחייכתי חיוך גאה.
"טוב אז...את את מכירה את לוטם, נכון?"
"לוטם, לוטם,לוטם" אמרתי את שמה כמה פעמים מנסה להיזכר על מי הוא מדבר.
"נו לוטם פרחי"
"אההה, יוו לוטם מיא5?" אמרתי כשהבנתי על מי מדבר.
"כן, כן" אמר מאשר את דבריי.
"נו אז מה איתה?" שאלתי במבט שובבי.
"דבר ראשון אל תיסתכלי עליי ככה עם המבטים האלה שלך, ודבר שני.." אמר ועצר באמצע משפט.
"ודבר שני אתה חולה לה על התחת ואתם יוצאים ובדרך להיות חברים ואתה רק מחכה לרגע שזה יהיה רשמי"
המשכתי אותו ואילו הוא רק התסכל עליי בשוק.
"טוב מה את מתחילה להפחיד אותי" אמר עומר. "מאיפה את תמיד יודעת הכל, אני לא כזה שקוף" אמר נאנח.
"אתה אח שלי, אני קוראת אותך כמו ספר פתוח, מה שאתה מרגיש גם אני מרגישה...כרגע אני מרגישה שאתה מאושר
ועוד יותר אני מרגישה שאני עומדת לאחר לבצפר" אמרתי לאחר שהבטתי על שעון הקיר בסלון שהורה על השעה 7:49.
"טוב בואי אני אסיע אותך" אמר ואני הלכתי לבדוק לו חום.
"חום אין לך זה בטוח" אמרתי לעצמי.
"חעחע מצחיקה את היום משהו" אמר ולקח את המפתחות מהמכונית.
תוך 4 דק' הגענו לבצפר.
"תודה עומריקו" אמרתי ונשקתי ללחיו
"יאללה אחותי תהני בבצפר" אמר וקרץ לי.
"רגע, מה אתה לא הולך לבצפר?" שאלתי
"הולך, אני מתחיל ב11" ענה.
"יווואווו אז אתה בכלל משוגע, רואים שלוטם שיגעה אותך, אתה מתחיל ב11 וקמת ב7. בואנהה אני מחבבת אותה, תביא אותה הביתה נכיר אותה יותר לעומק" אמרתי ברצינות ויצאתי מהאוטו משאירה את עומר להסמיק בשקט חחח.

נכנסתי לבצפר וישר הלכתי לכיתה לשים את התיק, אין לי כוח להסתובב איתו גם כן.
בכיתה ישבו להם על השולחן טל ולילך שדיברו בינהן.
"אז..בוקר טוב בננות" קראתי בשמחה וניגשתי אליהן נותנת לכל אחת חיבוק ונשיקה.
"אוו, מה כל השמחה על הבוקר?" שאלה טל.
"סתם, כמה טוב שיש אחים גדולים אה?" שאלתי שאלה רטורית.
"חח אם את אומרת" אמרה לי טל.

"אורר" אמרתי בהתרגשות כשראיתי אותו עומד נשען על המשקוף של דלת הכיתה.
"שחרוני" אמר גם הוא בשמחה והתקרב אלינו נתן לטל ולילך נשיקה ולי הביא חיבוק והגניב לי נשיקה על הפה.
"פיספסתי משהו אתמול?" שאלה לילך בהרמת גבה וכך גם טל שנראתה מופתעת מעט מהנשיקה שאור הגניב לי.
"לא, לא שידוע לי" אמרתי והסתכלתי על אור שרק עמד וחייך כמו אידיוט..אידיוט חמוד יש לציין.
"שחר, אני יכול לדבר איתך?" שאל אור "ביחידות?" הוסיף.
"כן, בטח" אמרתי "אבל בהפסקה, יש עכשיו צילצול" אמרתי ובדיוק נשמע הצילצול.
"אוקיי" חייך ויצא מהכיתה.
"כל הילדים התחילו להיכנס ולהרעיש כמו תמיד.
התיישבתי במקום שלי ליד טל וחיכיתי לבואו של המורה.
"אוף אין לי כוח ללשון על הבוקר" התלוננה טל.
"יוו, לשון , נכון..אני לא רוצה לראות את יואל" אמרתי וטמנתי את ראשי בידיי.
"חח תרגעי, הוא בטח כבר לא זוכר את התקרית" ניסתה לנחם אותי.

"י'4 תשבו כולם במקומות שלכם אני לא מתכוון לצרוח על הבוקר" אמר יואל כשנכנס לכיתה.
"אוקי אז בדקתי את הבחנים שעשיתם, ואני חייב לציין שאני מאוכזב מרבים מכם" ושלח לי מבט קצר. "אבל כמו כן אני גם מופתע מחלק מכם, לטובה. אני אחזיר לכם עכשיו את הבחנים בחזרה תעברו עליהם ואז נעבור על הדברים שלא הבנתם, לקראת סוף השיעור אני אביא לכן עבודה ותעשו אותה בבית כתיקון מבחן בוחן או איך שלא תיקראו לזה ותגישו לי אותה, הציון שתקבלו יכול לשפר משמעותית את הציון הסופי של חלק מכם אז אני מצפה שלא תזלזלו" סיים את דבריו והחל לחלק תבחנים.
"כל הכבוד טל" אמר לה כשהחזיר לה את הבוחן.
"מה כמה קיבלת?" שאלתי את טל שנראתה בשוק.
"תשעים" אמרה בקול חנוק.
"שישים? בגלל זה הוא אמר לך כל הכבוד?" שאלתי לא מבינה.
"תשעים" אמרה בקול ברור יותר והראתה לי את המבחן.
"אה..."
"רגע, מה?? איךךך?" שאלתי המומה וחטפתי ממנה את הבוחן.
עם כל הכבוד לטל אני טיפה יותר שקדנית ממנה.. אני לא אומרת שהיא לא משקיעה, היא כן, רק לא כמוני.
"בחייאתתת יואלל.. מה זה 55" שמעתי את עידן מתבכיין ליואל.
"לא יכולת כבר לשים 56 שיהיה עובר, אתה לא בסדר אתה".
"אהה עידן, שתדע לך 55 זה ציון מעולה לעומת מה שהיית אמור לקבל, אני עוד התחשבתי בך" אמר יואל ושלח אליו מבט מזהיר ועידן השתתק .
"טוב, כולם עברו על הבחנים שלהם?" שאל יואל וכולם הנהנו לו לחיוב.
"אוקי, מעולה...אז כפי ששמתי לב רובכם התקשתם בנושא המילונאות אז תפתחו את העמוד השני ונעבור על התרגילים" אמר וכולם עשו כדבריו.
"יוסי תקרא תתרגיל הראשון" ביקש ממנו יואל.
יוסי נאנח וקרא את הטקסט.
"אוקי אז יש לכם את המילה 'סימפטום', התבקשתם סה"כ להחליט איזה מהפרושים של אבן-שושן מתאים במשמעותו למילה 'סימפטום' על פי הטקסט, באמת שאני לא מבין מה היה כל כך קשה בזה" אמר מתפלא.
"סימפטום שמימפטום מה זה יעזור לנו בחיים?" התפרץ אסף שישב ליד יוסי.
יואל התעלם מהערה של אסף והחל לכתוב כמה מילים על הלוח לעבודה ולשאול שאלות וככה בעצם לבזבז את כל השיעור שבמשך כולו חשבתי על אור ותהיתי על מה הוא רוצה לדבר איתי.
אחרי 45 דק נשמע צילצול , יש עכשיו חינוך עם המחנכת הודיה.
אין לי כוח, אוףף.
המורה התעכבה כ-5 דק' ואז נכנסה לכיתה.
"שחר צאי החוצה ליואל, הוא צריך לדבר איתך" אמרה ונשמעו קריאות 'אוווו' מכל הכיתה.
יצאתי ללא חשק וראיתי אותו עומד מחכה לי.
"אוו שחר, יופי שיצאת, בואי לחדר מורים אני רוצה לדבר איתך, אין שם אף אחד" אמר לי בחיוך.
יופי באמת וזה שאין שם אף אחד אמור להרגיע אותי? טמבל.
הלכתי אחריו בלית ברירה לחדר מורים.
"אז מה שחר, אם מוחמד לא בא להר אז ההר יבוא למוחמד" אמר מצחקק.
הסתכלתי עליו במבט לא מבין.
"התכוונתי אם את לא באה אלי אז אני אבוא אלייך" ואז הבנתי על מה הוא מדבר.
"אה" אמר מובכת מעט. "כן, לא יכלתי" אמרתי וקיוותי שלא ישאל למה.
אוקי אני מבין, אז מה את אומרת על היום?" שאל והתפלאתי, חשבתי שהבין תרמז שאני לא רוצה לבוא אליו.
"אהה,...אממ..מממ..זה..אני" התחלתי לגמגם.
"מה יש, אני מלחיץ אותך?" שאל בשיא החוצפה.
בלעתי את רוקי "לא, זה פשוט אני מנסה להיזכר אם יש לי מה לעשות היום" אמרתי ממציאה תירוץ כמה שיותר משכנע לגימגום.
"טוב, אז מה את אומרת?" שאל ויכולתי להישמע שהקול לו נשמע באותו רגע פלרטטני. יאככ.
לא עלה לי לראש תירוץ כלשהו והייתי חייבת להסכים. "אוקי..מתי?" שאלתי.
יואל חייך חיוך מרוצה ואולי אפילו ממזרי מעט.
"היום, תבואי אליי ב5..אל תביאי כלום יש לי את החומר" אמר. כשאמר חומר התכוון לחומר בלשון..אני מקווה. :S
"את יכולה לחזור לשיעור" אמר והחל להתעסק בניירות שלו.
יצאתי מחדר המורים וראיתי את מור יוצא מהמזכירות.
מוזר, מה הוא עושה פה??
"מור" קראתי לעברו
"שחר" קרא לי בחזרה והתקרב אלי.
"מה אתה עושה פה מור?" שאלתי תוך כדי שנתנו חיבוק ונשיקה.
"על זה רציתי לדבר איתך אתמול, ובסוף לא יצא" אמר וחייך "אני עובר, זתומרת אנחנו עוברים מת"א לפה ומשבוע הבא אני אלמד פה וגם יפעת" אמר מעקם את אפו.
"יפעת?" שאלתי.
"אהה, יפעת" אמרתי ניזכרת מי זו וגם אני עיקמתי את אפי.
"מגניב, אז באיזו כיתה אתה תיהיה?" שאלתי מעבירה נושא.
"ממ אמרו לי יא2"
"אהה תיהיה עם יניב אורן נדב ואור" אמרתי בחיוך.
"סתם שאלה עכשיו, יש בינך לבין אור משהו?" שאל חושש.
"ממ לא ממש" עניתי.
"מזתומרת?"
"לא יודעת, אין בינינו משהו" אמרתי לבסוף מתחרטת.
"אה" אמר בהקלה.
"למה את לא בכיתה?" שאל לאחר שתיקה קלה.
"אה אוי נכון אני צריכה לחזור לכיתה, הייתי בחדר מורים דיברתי עם המורה שלי" אמרתי נפרדת ממור וחוזרת לכיתה.
אחרי רבע שעה היה צילצול וכבר ראיתי את אור מחכה לי מחוץ לכיתה.
"בואי" אמר לי מושך אותי בידי החוצה למאחורי הבצפר.
"וואו טייק איט איזי מן, וואטס זה ראש?" אמרתי לו.
"הא?" עשה מבט של מה אמרת?
"חח, לאן אתה ממהר כל כך, תרגע" אמרתי מתרגמת לו את מה שאמרתי מקודם.
"אה אני פשוט חייב להראות לך משהו" אמר נלהב.
"מה אתה רוצה להראות לי?" שאלתי מסוקרנת.
"את זה" אמר ועשה את עצמו מוציא משהו מהתיק ובשניה שלא שמתי לב נישק אותי.
לקח לי בדיוק שתי שניות להבין מה קורה פה ואז זרמתי .אחח איך שהוא מנשק הממזר.
הפלתי את התיק על הריצפה ואור עשה אותו דבר, כמובן מבלי להתנתק אחת מהשני.
ידיו של אור עברו במורד גבי ועברו בי צמרמורות נעימות.
הנשיקה הפכה סוערת משניה לשניה
ולרגע שכחתי שאנחנו בכלל בשטח בצפר ומישהו עלול לראות אותנו.
"את עדיין חייבת לי את הפיצה" אמר אור תוך כדי שמנשק אותי בלהט, עובר לצוואר עולה לאוזן נושך מעט את האוזן מחרפן אותי לגמרי.
"אור" אמרתי מתנשפת.
"ששש" השתיק אותי.
"אבל אור, מישהו יראה אותנו"
"אף" נשיקה "אחד" נשיקה "לא" נשיקה "יראה אותנו" נשיקה
שמעתי בקולו והמשכנו בשלנו העניינים התחממו ואור ממש היה חם.
החלטתי לעצור אותו לפני שהמצב יגלוש מעבר למה שצריך.
"אור" אמרתי והרחקתי אותו ממני.
"מה יש?" שאל לא מבין.
"האממ..הגזמנו קצת" אמרתי מסמיקה מעט.
אור חייך והסכים איתי.
"צודקת, מזל שעצרת אותי, אני לא חושב שאני הייתי עוצר בעצמי" אמר והסמיק גם כן.
הסתכלתי למטה וראיתי שהחבר של אור התעורר לחיים.
"אממ..אור" אמרתי והסתכלתי עליו חוששת.
"מה?" שאל בחיוך. הבטתי למטה והוא התסכל גם.
"אויי" אמר ושילב את ידיו באזור ה'חם'.
"חחח מגיע לך" צחקתי.
"זה הכל באשמתך" ניסה לגרום לי להרגיש אשמה אך כל מה שהרגשתי זה שמחה שאני גרמתי לזה חעחע.

~~צילצול~~
"בוא נחזור, לפני שנאחר" אמרתי לו.
"לא, לכי את, אני לא יכול לחזור ככה" והבנתי על מה הוא מדבר.
"מה אתה מתכוון לעשות?" שאלתי
"לא לגילך ילדה"
"חחחח תהנה" אמרתי אוספת את תיקי וחוזרת לבצפר.

~~

אני לא מאמינה שהצלחתי להעלות תפרק

קרה פה נס פסח!!!

תשמעו השקעתי בפרק הזה בטירוף

ולמרות זאת אני לא מרוצה מהתוצאה הסופית=[

אולי בגלל שישרא תיסכל אותי והייתי חייבת לשכתב

תפרק לפחות 3-4 פעמים.

אבל בכל זאת אשמח לדעת מה דעתכם =]

שבתתשלום3>