ואווו, כמה זמן לא הייתי פה, התגעגעתי האמת =] אני מצטערת על ההזנחה אבל המחשב שלי עבר פירמוט והייתי בלעדיו כמעט שבועיים בגלל זה לא עידכנתי ולא עניתי על התגובות שלכן. ובכן לא שכחתי מהבלוג ורשמתי המשך במחברת.
אז בלי בילבולי שכל מיותרים הפרק..תהנו, ואל תשכחו להגיב =]
מהפרק הקודם:
"אוףף שחר" נאנחתי. "מה קרה, אור?" שאלה בקולה הרך. "למה הוא שם ואני פה?" שאלתי מיואש. "לא יודעת, בוא לפה" אמרה ויכולתי לחוש בחיוכה המקסים. "הלוואי ויכולתי, טוב שחרוני אבא שלי קורא לי, ותזהרי לעשות שטויות, תהני..אבל בלי שטויות, ביי" אמרתי במהירות וניתקתי כשראיתי את יפעת יוצאת מהחדר. "עם מי דיברת כל כך הרבה, ייבשת אותי" אמרה כאילו אני חייב לה משהו. "בוא הנה" אמרה בתקיפות מושכת אותי בחולצתי ודוחפת אותי פנימה לחדר.
פרק 18
"מה את עושה, רדי ממני" הרחקתי ממני את יפעת.
"נו נו ..אורי אני יודעת שאני רוצה את זה" אמרה יפעת בחושניות ועברה עם לשונה על צווארי.
'אני לא יכול' שיננתי את המשפט 100 פעמים בראש.
"לא" אמרתי ודחפתי ממני את יפעת. "את מבינה מה זה לא?!" הסתכלתי עליה כועס.
"אתה צריך להירגע אור" אמרה ברוגע והושיבה אותי על הכסא ונעמדה מאחורי.
"ברגע שתרגע ותפסיק לחשוב על כל מיני דברים לא קשורים תראה איך תזרום" היא אמרה והניחה את שתיי ידייה על כתפי והחלה מעסה אותם בעדינות.
"אני לא רוצה ש.." – "שש" השתיקה אותי וסובבה אותי אליה, היא ירדה על בירכייה ועתה הניחה את ידיה על רגליי "עצום עיניים, רוקן את הראש מכל מחשבה, מכל דבר." משום מה עשיתי כדבריה.
עצמתי את עיניי והברחתי את כל המחשבות מראשי אבל תמונה אחת עלתה לי בראש כל אותו זמן שעיניי היו עצומות..שחר - כשהיא עומדת מולי כולה מחוייכת עם זרועות פתוחות ומחכה רק לי.
יפעת התיישבה על רגליי והחלה ללטף ולנשק נשיקות קטנות את פניי.
"רואה, זה לא כל כך קשה" לחשה וינקה את צווארי.
באיזשהו שלב הדמות של שחר נמחקה מראשי, פקחתי את עיניי ודחפתי את יפעת על המיטה באגרסביות וזו בתגובה רק חייכה חיוך שטני ונשכה את שפתה התחתונה, היה נראה שהאגרסיביות – עושה לה את זה.
מצד אחד כל כך כעסתי עלייה כי היא גורמת לי לאבד כל טיפת היגיון..מצד שני אני גבר והפיתוי גדול מידי בשבילי מכדי שאני אשאר אדיש למצב.
הסתכלתי על יפעת במבט כעוס אך לא היה נראה כאילו זה מזיז לה.
התקרבתי אלייה במהירות ותפסתי בצווארה והקרבתי את פניה לפניי. היא לא הראתה סימני התנגדות, כאילו חיכתה שאעשה זאת. הסתכלתי עליה זמן ממושך כשאני מחזיק בצווארה ואז בלי שום התרעה מוקדמת נישקתי אותה בכוחניות משחרר את כל הכעס שיש לי כלפייה.
הנשיקה נהייתה סוערת מרגע לרגע, יפעת הורידה במהירות את חולצתי ועברה עם ציפורנייה על גבי משאירה סימני שריטות.
ירדתי לכיוון צווארה ונישקתי אותה ותוך כדי משאיר לה סימנים על הצוואר.
ידיי עברו על מותניה והגיעו לקצוות חולצתה, מרימות אותה וחושפות בטן חלקה ושטוחה כשעגיל מנצנץ מטבורה. העברתי עם ידי על הבטן מלטף אותה ותוך כדי מנשק בלהט את שפתיה.
"אני רוצה אותך" לחשה לי מתנשפת והסתכלה עליי בעיניים מלאות ציפייה.
הורדתי לה במהירות את חולצתה ובמיומנות פתחתי את סוגר החזיה ושדיה העגלגלים והשופעים התגלו לנגד עיניי. מפה לשם העניינים לא היו יכולים להיות לוהטים יותר ואחרי חצי שעה של התעלסות מצאתי את עצמי שוכב ערום לצידה של יפעת שנרדמה.
'אני לא מאמין שעשיתי את זה ' חשבתי לעצמי. 'אני כזה דביל!'.
'שחר בחיים לא תסלח לי, אני כזה אידיוט פאק...אין מצב שאני מספר לה אחרת אני נחשב אצלה כמת..כזה אידיוט' המשכתי לחשוב ולהתייסר. הבטתי על יפעת הישנה שנראתה כה שלווה וחסרת מחשבות טורדניות. רגש של זעם כלפייה הציף אותי אך זה לא שינה דבר. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ובנוסף מה היא אשמה?! זה אני המפגר, לא יכול לשלוט על עצמי. דמאט.
שמעתי צלצול חלש פתאום. הוא הגיע מכיוון התיק של יפעת, הנחתי שזה הפלאפון שלה.
קמתי בשקט מהמיטה והוצאתי את הפלאפון מהתיק '-אחי-' הופיע על המסך.
'פאק זה מור' נבהלתי 'לענות או לא לענות?' בחרתי שלא לענות ולאחר כמה שניות הצלצול פסק. הנחתי את הפלאפון ליד יפעת לבשתי על עצמי בוקסר, חזרתי למיטה וניסיתי להירדם.
לאחר דקה שוב צלצל הפלאפון ויפעת החלה להתעורר היא מצאה את הפלאפון וענתה מבלי לבדוק מי המתקשר.
"הלו" ענתה צרודה מעט.
"מה אתה רוצה?" שאלה בתוקפניות.
"מה אכפת לך איפה אני". "אז תגיד לאבא שאני אצל חברה שלי מה יש לך?". "טוב בסדר חלאס לצעוק". אני אחזור מחר בבוקר להחליף בגדים ולקחת תיק , טוב?". "אוףף איתך, חצי שעה אני בבית, ביי" ניתקה בכעס "מניאק" מלמלה והחלה לקום מהמיטה ולחפש את בגדיה שהיו זרוקים ברחבי החדר. עשיתי את עצמי ישן, לא מסוגל לראות אותה עכשיו ולדבר איתה.
הרגשתי אותה מנשקת אותי נשיקה קלה על השפתיים ולאחר מכן שמעתי את דלת החדר נסגרת וכששמעתי שגם דלת הבית נטרקה ירדתי למטה לסגור אותה על מפתח.
עליתי חזרה לחדר וצנחתי על המיטה בעוד אני נאנח אנחת ייאוש שאין כמותה, איבדתי את חוש הזמן מרוב מחשבות ונרדמתי.
*חזרה לנקודת מבטה של שחר*
"טוב יאללה בואי נחזור" אמר לי עומר האומלל לאחר שסחבתי אותו לכל דוכן אפשרי שהיה בטיילת.
"נו לא, מוקדם עוד" ביקשתי.
"מה מוקדם" אמר והסתכל בשון שבפלאפון שלו. "כבר 11 וחצי".
"נו יופי, עד 12 ונחזור" ביקשתי והסתכלתי על עומר בפאפי פייס.
עומר נאנח ונענע בראשו. "יופי" אמרתי כשהבנתי שוויתר.
"טוב זהו כמה אפשר, מיצית לא?" שאל אחרי אין ספוא סיבובים באותו מקום.
"טוב בסדר, בוא נחזור" אמרתי נכנעת רואה שעומר מת מעייפות ועינייו נעצמות.
"ברוך השם" מלמל לעצמו ואני גיחכתי.
חזרנו למלון שלנו ועלינו לחדר שלנו, כשנכנסנו גל קור הדף בנו.
"גררר לא כיבינו את המזגן" אמרתי רועדת.
"יופי" אמר עומר והוריד את החולצה שלו זורק אותה במקום אקראי שבמקרה היה על הטלוויזיה הוא נעמד מול המיטה וחייך חיוך מאושר ועייף הוא עצם את עינייו וצנח על המיטה וזחל לצד שלו.
הוא ניסה להוציא את השמיכה מתחתיו אבל היה חסר כוחות הבטתי בו משועשעת מעט ואז עזרתי לו. כיסיתי אותו טוב טוב שלא יתקרר מהמזגן. "לילה טוב" מלמל בעייפות .
"לילה טוב, עומר" החזרתי בשקט.
הוצאתי מהמזוודה שעוד לא פרקתי את הכותונת שחמדמדה שלי והחלפתי בגדים תוך כדי שאני רועדת מקור, אבל ידעתי שאם אכבה אותו בשלב מסויים יהיה לי חם ואצטרך לקום להדליק אותו שוב. אז ליתר ביטחון הוצאתי שמיכה רזרבית מה שנקרא מהארון והנחתי אותה לידי למקרה שיהיה קר. נכנסתי למיטה מתכסה עם השמיכה הקרירה שלאט לאט מתחממת מחום גופי, עצמתי את עיניי ושקעתי בשינה עמוקה.
בבוקר התעוררתי מרעש דפיקות על הדלת.
קמתי מתנדנדת מצד לצד ופתחתי את הדלת.
"שלום, אני לנקות חדר, צריך?" שאלה אישה שמנמנה במדים של מנקה במבטא רוסי כבד שגרם לי לגחך ולאישה להיעשות נבוכה מעט.
"לא, תודה" עניתי בנימוס והאישה הלכה כשבאתי לסגור את הדלת בדיוק אמא הגיחה כאילו משום מקום.
"אווו, שחר בדיוק באתי להעיר אותכם, כבר שמונה וחצי יורדים לארוחת בוקר, תעירי את עומר ורדו"
אמרה ונראתה כולה קופצנית ומלאת אנרגיות...מעניין מה היא ואבא עשו בהעדרינו האממ האממ.
"לא אני לא אוכלת ארוחת בוקר את יודעת.. אני אשאל את עומר מקסימום אם הוא ירצה הוא ירד למטה" אמרתי ופיהקתי פיהוק גדול.
"טוב כרצונך" אמרה בלי וויכוח והפתיעה אותי.
"אם הוא ירד תגידי לו אנחנו כבר שם" אמרה והלכה.
"עומר אתה הולך לאכול ארוחת בוקר?" שאלתי את עומר בעוד שאני נכנסת שוב למיטה.
"לא לא" מלמל והסתובב לצד אחר.
ראיתי שהוא רועד מעט אז הנחתי שקר לו, לקחתי את השמיכה 'הרזרבית' וכיסיתי אותו בה, לאחר כמה שניות הפסיק לרעוד ונראה נינוח.
ניסיתי להירדם אך ללא הצלחה. קמתי שוב מהמיטה והלכתי להתקלח.
יצאתי רועדת מהמקלחת לעזאזל המזגן הזה מקפיא לי תעצמות, לקחתי את השלט מהמזגן וראיתי שהוא מכוון על 17 מעלות...'איזה משוגע' חשבתי על עומר והעלתי את המעלות ל21.
בגלל שעומר ישן לא הפריע לי להחליף בגדים לידו.
הורדתי את הכותנת והתחתונים שהייתי בהם ושמתי עליי בגד ים מעל גופיה לבנה עם הדפס חמוד ושורט ג'ינס קצרצר ונחמד. התישבתי על המיטה והדלקתי את הטלוויזיה אך משלא נדלקה הבנתי גם למה. קמתי מורידה את החולצה שעומר זרק על הטלוויזיה בלילה והופ הפלא הטלוויזיה נדלקה.
לא היה משו מעניין לראות..בכל זאת 9 בבוקר בסוף מצאתי איזה סרט נחמד וראיתי את הסוף.
ב9 וחצי התקשרתי אל טל, ידעתי שהיא בבצפר ועכשיו בדיוק החלה ההפסקה.
"הלו" ענתה לי טל בחינניות שלא אופיינית לה.
"טל?" שאלתי חושדת שמא טעיתי במספר.
"שחרוני" אמרה בשמחה. "מה קורה?" שאלה.
"הכל טוב, מה איתך מה יש את כזו שמחה?" שאלתי וחייכתי.
"לא יודעת סתם מצב רוח כזה, מאז שנפרדתי מה- נו את יודעת אני לא מפסיקה לחייך" אמרה וצחקקה מעט.
"חח את רואה שטוב לשמוע בקולי" אמרתי משוויצה.
"הכי טוב" אמרה רצינית. "מעתה והלאה כל מה שאת אומרת אני עושה".
"המממ כל מה שאני אומרת?" שאלתי בממזריות.
"חח שחר בלי רעיונות מטורפים" ביקשה.
"חח אוקי, מה איפה לילך?" שאלתי כשניזכרתי שלא שמעתי ממנה יומיים.
"אה היא פה לידי, אני מעבירה לך אותה" אמרה.
"שחר, שחר , שחר" שמעתי את קולה המתלהב של לילך.
"לילך, לילך, לילך" חזרתי אחריה וצחקתי "מה יש גם את כזו מאושרת" שאלתי.
"נועם, נועם, נועם" אמרה ולא הבנתי על מה היא מדברת.
"לילך תעבירי לי שניה את טל" ביקשתי.
"אה" ענתה לי טל.
"תני כאפה ללילך" ביקשתי
"אחחח" שמעתי את לילך צועקת.
"תודה טלטול, עכשיו תביאי אותה" ביקשתי ממנה.
"את ביקשת ממנה לתת לי כאפה?" שאלה אותי לילך המומה מעט.
"אכן, חח מצטערת אני פשוט לא יכולה כשאת אומר כל דבר אלף פעם"
"נו..לא חשוב.. קיצור יום שישי הרי הייתי בטבריה ו.." נעצרה פתאום מהלמשיך לספר.
"נו ומה?" שאלתי סקרנית.
"רגע אני מתרחקת פה מאנשים" אמרה והרמתי גבה.
"למה את מתרח.." החלתי לומר אך הצרחה של לילך קטעה אותי.
"התנשקנווווו" צעקה באושר.
"מי התנשקנו, זתומרת התנשקו" שאלתי בבילבול.
"נו שחר את לא עוקבת" אמרה בחומרה. "אני ונועם" קולה התרכך כשאמרה את שמו.
"אהה האביר על הסוס הפוני שלך" גיחכתי.
"שחר תזהרי ממני, דברי עליו יפה" הזהירה.
"הופפה, מגנה על הגבר שלך, אהבתי..תזכרי אבל שאותי את אוהבת יותר" התחנפתי אליה.
"חח נו ברור" הסכימה איתי.
"נו ואז מה היה?" שאלתי.
"לא יודעת" ענתה בפשטות.
"מה זאת אומרת לא יודעת?" שאלתי בהלם.
"נו לא יודעת כזה התנשקנו ודיברנו מה יהיה מה זה היה אם יש לזה משמעות לנשיקה הזו בכלל הוא אמר שהוא מרגיש אליי משהו אבל כרגע הוא בקשר עם מישהי"
"מההה?" צעקתי ואז החלשתי את קולי, שכחתי לגמרי שעומר ישן ויצאתי למרפסת.
"מה?!, מזתומרת בקשר עם מישהי?" חזרתי על עצמי.
"נו כה, לא משהו רציני אבל, אין בינהם כל מחוייבות שהיא הוא פשוט צריך לסדר איתה תעניינים ואז נראה מה יהיה" אמרה לגמרי באופטימיות.
"טוב..מקווה שיסתדר" אמרתי.
"כה.." מלמלה "מה חוץ מזה איך באילת?" חזרה לעצמה ושאלה בהתלהבות.
"חח חבל לך על הזמן" עניתי.
"כה אה, שמעתי שאדם שם" אמרה בשובבות.
"חח אדם ובן דוד שלו.. את לא מבינה אפילו איזה פאדיחות ינעל העולם דווקא בזמן הזה ולאותו מלון הוא היה חייב להגיע" אמרתי.
"למה פאדיחות?" שאלה "שחר מה כבר קרה?"
"חח כלום לא קרה" עניתי "בינתיים" הוספתי בלחש.
"טוב שחרוני היה כבר צלצול מזמן תכף המורה יבוא ויקח תפלאפון אז דברי איתי" אמרה
"וגם איתי" שמעתי את טל צועקת.
"טוב בננות, ביי אהובות שלי" אמרתי וניתקנו.
וואו חצי שעה דיברנו כבר 10.
"עומר" צעקתי כשנכנסתי חזרה לחדר מהמרפסת. ניסיתי להעיר אותו ללא הצלחה, הוא אפילו לא זז מילימטר.
"נו עומר קום" ניערתי אותו.
"עם מי את מדברת ?" שאל עומר שנעמד מחוץ לשירותים כשהוא כבר מקולח ומאורגן.
הבטתי בו בבלבול. "רגע אם אתה ער אז למה זה נראה כאילו יש מישהו במיטה" שאלתי ספק אותו ספק את עצמי והעפתי את השמיכה שמתחתיה הייתה עוד שמיכה שנתנה נפח ובגלל זה חשבתי שזה עומר .
"חח מטומטמת" סינן.
"שתוק אתה, טוב נרד לבריכה" שאלתי..או יותר אמרתי.
"יאללה" אמר.
"שניה אני אקח כמה דברים" אמרתי ולקחתי איתי תיק עם קרם שיזוף מגבות ובקבוק מים קטן מהמיני בר.
"יאללה נזוז" אמרתי ודחפתי אותו החוצה סוגרת אחרי את הדלת.
"פ'יי איזה חום" אמר עומר וסרק את שטח הבריכה מחפש מקום טוב.
"הנה שם יש מקום" אמרתי והצבעתי על מקום ליד שפת הבריכה עם כמה מיטות שיזוף פנויות.
הלכנו לעבר המקום ובדרך הלכו לקראתנו חבורת בנות שאחת מהן התנגשה בי.
"יואוו, מה את משוגעת?" צעקה.
"נרא'לי אני זאת שצריכה לשאול אותך את אותה שאלה" אמרתי המומה מעוצמת הקול שלה.
היא הסתכלה עליי במבט של 'מה-אמרת?!'
"לפחות אם היית מסתכלת לאן את הולכת במקום להסתכל על השמיים לא היית מתנגשת בי" אמרתי לה.
"שתקי" אמרה והסתכלתי עליה במבט של 'זהו? כל מה שהיה לך לומר?'
"מפגרת" הוסיפה.
"היי היי, שמרי על הפה שלך" התערב עומר פתאום.
"אוי החבר שלך מגן עליך" אמרה בצייצנות.
"הוא לא החבר שלי זה א' וב' לפחות יש לי מישהו שמגן עליך, לעומת מישהי אחרת שאני לא אצביעה עלייה" אמרתי והצבעתי על אותה אחת בכוונה והסתכלתי בזלזול על החברות שלה שעמדו כמו בולי עץ ולא עשו דבר.
היא באה לדחוף אותי אך עומר תפס את ידה "שלא תחשבי על זה אילו חתיכת כונפה" אמר לה והופתעתי, הוא קרא לה כונפה?
"עומר, תרגע קצת" אמרתי לו בשקט "עזוב אותה בוא נלך" אמרתי ומשכתי אותו.
"לא, תסתמי אני לא דיברתי איתך עכשיו" אמר בשיא החוצפה והסתכלה על הילדה שהתנגשה בי שגם היא נראית המומה מעט.
ואז מבלי לשים לך תוך כמה שניות קלטתי אותה דוחפת את עומר לבריכה.
הסתכלתי עליה בשוק והיא נראתה מחוייכת.
"אני לא מאמינה שאני אומרת את זה" אמרתי לה והיא הסתכלה עלי בשאלה.
"אבל שיחקת אותה אחותי" אמרתי לבסוף והוספתי חיוך. היא קרצה לי והושיטה את ידה אלי "דורין" הציגה את עצמה. "שחר" הצגתי אני את עצמי. "הדבר הזה שעף עכשיו לבריכה זה עומר, אחי".
"תשמעי אני מצטערת שיצאתי עלייך ככה" אמרה "זה בסדר קורה" אמרתי וקרצתי לה אני.
"רוצה לבוא איתנו להשתזף קצת?" הציעה וכשראיתי את עומר יוצא מהבריכה כולו עצבני הסכמתי ללא היסוס והלכנו למקום שאחת החברות שלה תפסה.
היו איתה 3 חברות שהתברר שהשמות שלהן זה בעצם לפי בסדר האלפבית. האחת אלין השניה בר והשלישית גילי וכמובן דורין – זאת שהתנגשה בי.
"זה בכוונה השמות שלכן ככה?" שאלתי את דורין.
"חח לא, זה יצא ככה" אמרה מגחכת.
"אוקי" אמרתי ונשכבנו כל אחת על מיטת שיזוף משלה.
"אז מה אתן באות לפה הרבה?" שמענו קול של מישהו שעמד מולנו והסתיר לנו את השמש.
"זוז מפה אתה מסתיר לי את השמש" אמרה בר "כן עוף מפה" אמרו האחרות.
הורדתי מעט את משקפיי וקלטתי את ירון ואדם.
"מה ירון אין לך בית לחיות בו?" שאלתי בצחקוק.
"שחר?" שאל.
"האחת והיחידה" אמרתי והורדתי את המשקפיים. מסתכלת על שניהם, בעיקר על אדם שהיה במכנס גלישה בלבד כשפלג גופו העליון חשוף.
אחח נראה כל כך טובב..אלוהייםם!!!
סרקתי את גופו כשהגעתי עם עיניי אל פניו היה נראה כאילו הוא מסמיק.
"מה אתה עוקב אחריי או משהו" שאלתי את ירון.
"או משהו" ענה וקרץ לי.
"אדם ירון תכירו אלו אלין, בר, גילי ודורין" הצגתי בפניהם את הבנות שאמרו להם שלום בחביבות כאילו לפני שניה לא היה המצב שניסו לגרש אותם.
"בואו שבו איתנו" הציעה דורין והסתכלה עלי לראות אם זה בסדר, חייכתי בתגובה.
"בכיף עם שוות כמוכן מי לא ירצה להצטרף" אמר ירון.
ולקח לעצמו מיטה ומיקם את עצמו בין דורין לגילי ואילו אדם התמקם לידי, צמוד.
"תשמעי אני חייב לדבר איתך" אמר פתאום בשקט שהאחרים לא ישמעו.
"על מה?" שאלתי מתעניינת.
"עליך, עליי" אמר והסתכלתי עליו מנסה להבין את פשר דבריו.
"אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל" אמר והבעת פניו לא הייתה רגועה, היה נראה כאילו משהו מציק לו.
"מה יש אדם, על מה אתה רוצה לדבר" שאלתי מודאגת מעט.
"את יודעת מאותו יום שהשלמנו..יותר נכון מאותו רגע כשהצטרפתי אליך לשיזוף ספונטני על המדרכה לא הפסקתי לחשוב עלייך" החל לדבר.
"כל כך שמחתי שהשלמנו סוף סוף, ואני באמת חשבתי שמה שהרגשתי אליך פעם תם ונעלם, ומסתבר שטעיתי, לא תם, לא נעלם אלא שהרגש רק הולך ומתעצם ואני הולך ומתחרפן מיום ליום.
אני חושב שחר אני אוכל שחר אני נושם שחר אני משתגע, וכששאלת אותי אם היה לי איזשהו אינטרס בכך שהשלמתי איתך אז באמת שלא אבל עכשיו אני כבר לא יכול להסתיר את זה.
באותו יום בבית שלך כששכבנו צמודים אחת לשני את לא מבינה מה הרגשתי אפילו, איזה זרמים מטורפים עברו לי בגוף כשנגעתי בי, אני חושב אם אור לא היה בא וקוטע את הנשיקה שהייתה יכולה להיות הייתי מת ומגיע לגן עדן, נשבע לך שחר, אני כל כך רוצה אותך שאני מוכן למות בשביל להשיג אותך" אמר והוציא את כל אשר על ליבו והותיר אותי המומה וחסרת מילים.
"תגידי משהו, בבקשה" התחנן.
,אנ..א..אני, אני לא יודעת מה להגיד אפילו" אמרתי בגמגום.
אדם נאנח ונראה מיואש מתמיד אך פניו שהיו נראות קודם לכן חסרות שלווה נראו נינוחות עתה, כאילו מה שסיפר הוריד ממנו את כל הלחץ.
"אדם אני לא חושבת ש..." "שש אל תגידי כלום" קטע אותי אדם והשתיק אותי.
"רק קחי תזמן, תחשבי על זה, אל תעני לי עכשיו" אמר וקם ממקומו ניגש לשפת הבריכה וצלל לתוך המים.
מה אני עושה עכשיו ?!
מקווה ששאהבתם.
ממ רק משו קטן, אני מפסיקה להודיע על הפרק זה התחיל לייאש אותי.
אני מודיעה אך ורק לקבועים ולאלה שביקשו במפורש.
שיהיה לכם שבוע טוב =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סתם אחת שכ!ת2ת