מכירים את זה שעוברת לכם מחשבה בראש של פשוט לקום ולעזוב הכל?
לי זה קורה הרבה.
פשוט לברוח ולהשאיר הכל מאחורה,הכל.
חברים,משפחה,חיים,לימודים,בית.
להתחיל חיים חדשים. זה יהיה מפחיד בהתחלה אבל אפשר להתגבר על הכל..
לברוח למקום חדש ולהכיר אנשים חדשים,וזאת הזדמנות להתחלה חדשה.
אף אחד לא מכיר אותך,לא יכול לשפוט אותך,לבקר אותך,להכאיב לך.
לטייל במקומות חדשים בהרגשה שאתה אחראי לעצמך וניתנה לך הזדמנות להתחיל את החיים
מחדש כמו שאתה רוצה,ולא איך שאנשים מכתיבים לך את הדרך חיים,או מובילים אותך אלייה.
ואז אני נופלת וחוזרת למציאות.
מציאות,שלאן שהגעתי זה בגלל מה שהחברה מכתיבה לך,ההורים, החוקים.
אני מעדיפה להישאר פה,בחיים שיש לי בסיס ומקום שאני יכולה להניח עליהם את הרגליים ולהרגיש את הקרקע המוצקה.
ורוב האנשים בוחרים באפשרות הזאת,כי אנשים רוצים חיים בטוחים...כי חוסר ידיעה מפחידה אנשים וגם אותי.
אבל שווה אח"כ להסתכל אחורה ולהצטער על שלא פעלתי בדרך אחרת?
כנראה לשאלה הזאת אין תשובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
