אני עצמי וסביבתי
תהיהות, הגיגים ושירים - כל הקשור לרבדים האנוכיים בתוכינו.
|
| 3/2009
פרחים קמלים
שיר שכתבתי לא מזמן.
השיר הוא חד וקיצוני בתיאור - רק כדי להדגיש את רעיונו. השיר איננו מעובד.
הוא עולהבמעלה הגרון
המחנק הזה
 בועת לחץ גדולה ומאיימת
בעוד ראשי מוצף תחושות והזיות
מאדי הבועה, העולים למוחי התשוש
כמו סרט אימה
מותחן בדיוני
אגדה רומנטית
שלל רעיונות
שלל גוונים
הופכים לפסיפס
ובעודם מצטרפים אחד למשנהו,
בעודם יוצרים את הקרוי 'פסיפס'
נגלה החומר האפל הגלום בהם
הופכים הם את עורם לגוון אחיד
שחור, שחור כהה
כהה כהה
אהה.. ליבי יוצר התחושות
מה פתאום עלה בגורלך
ליצור תחושות אלו?
מי עשה לך עוול זה
אשר הניח על בסיסך
אבנים כבדי משקל אלו?
אהה.. מוחי יוצר הרשמים
מי הוא העריץ אשר שיעבד כישרונך
להפוך בדמיונך פרחים חיים ומלבבים
לגוססים וקמלים..
אהה.. ליבי, מוחי...
כמה מסכנים הנכם
על אשר כפו עליכם
לקטוף פרח האיריס
למוחצו במו ידכם
על לא עוול בכפכם
קראתי לשיר 'פרחים קמלים' - שכן לדעתי הם, הפרחים, משקפים את הרגשות אותם אנו בונים - מטפחים או לחילופין - הורסים.
אשמח לתגובות על שיר זה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
