אני עצמי וסביבתי

צבע כהה נגד הבהיר

רק בן עשרים ושתים
מרגיש כבן שבעים ושתים

רק לפני שלשה עשר ירחים

החילותי בחיפושי אחריך

וכבר לאה אני.

עייף, מותש, נלאה.

רק רציתי, אתה יודע, קצת..

קצת רציתי לבדוק.. למשש..

קצת לא נוח לי ככה.. סגור..

קצת להבין, על מה ומדוע

גומרים את ההלל..

רק החילותי, לברר

רק התחלתי, להידבר

אודות המדובר..

וכבר ריצתי את עונשי

כשדבר כבד, עושה דברו,

מיטלטל בתוך ראשי..

ולא התחלתי להפיק לקחי

וכבר צבעים נוספים,

עזים,

עזים ממש,

צבעוניים, חדים,

חצופים

החלו להכהות את חושי הבהירים

הלבנים,

הפשוטים,

הכנועים,

הנאיביים..

מוחקים הם הצבעים

הורסים

מטשטשים

כל צבע אחר

אשר איננו כהה, חד, חצוף

ובראשי, ברשותי, לא נותר

אלא ערמת פסולת צבעים

ומברשת מסוידת

ששימשה בעבר

לצביעה לבנה, כנועה

קירות מוחי מתקלפים

מביעים תמונה עגומה

חסרת פשר