אז נגמרו הסדנאות, ויצאתי בתחושה שלא נגמר שום דבר - להפך, יש עוד המון לא נגענו בו לדעתי,

אבל זה קצת בעייתי,

כי שואה וזוועות הפסיקו לרגש אותי, והלימודים לקראת הבגרות יצרו אצלי מן בועה כזאת שמבדילה את השואה מהתחושה,

ולעומת כל הרומילשטיינים בעולם הזה, שצמרמורות עוברות עליהן בכל פעם כשמישהו מספר משהו מצמרר, ובצדק - אני לא מרגיש את זה, ואני ממש רוצה. מזוכיזם? יכול להיות.

אח שלי קורא פה - נדב - תצא בחוץ! טיפש.

1 נגד 100 ישודר ביום ראשון בשעה 9, ומי שמכיר אותי כבר שאל אותי אם זה אני, שקופץ שם בפרומו.

כן. זה אני.

זוועה.

אם לא היינו כלכך עסוקים בכמה רע לנו, והיינו מתעסקים בכמה טוב אנחנו יכולים לעשות - ועושים קצת,

אולי לא היה לנו רע.

יאיר לפיד גאון.

אם יש לך נעליים שלחצות לך, אתה לא תוכל לחשוב על שום דבר חוץ מהנעליים, ואם יש לך נעליים מתאימות - אתה אפילו לא תזכור שאתה נועל נעליים.

ממש בא לי לשבת ולראות את הסרט שואה, של קלוד לנצמן - 9 ומשהו שעות.

פשוט לשבת ולראות הכל.

בא לי.

טוב, עכשיו נשארו המטלות של החופש,

והסידורים לקראת הלימודים,

והחברים שעוד נשארו בחיים,

והמחשבות.

זהו בערך.

היום אוכלים לרגל זקנת יערה,

מחר לאמא ומיכל יש יומולדת.

אוכל אוכל אוכל.

כל מה שלא אכלתי בסדנאות יכנס השבוע.

למה החברים שלי לא רוצים איה נאפה, קוס, טורקיה, קפריסין, כריתים או רודוס? אני רוצה.

בא לי נופש ישראלי מצוי.

בא לי.

יאללה, מספיק ודי.

נדב - אם אתה תכנס לפה, אני ארביץ לך.

שייסע.

*צריך לעצב פה מחדש. קצת נמאס מהאופל הקשוח.

ליימעך פה קצת.