כנראה.

סיכום?

יאללה. זה לא שיש משהו יותר טוב לעשות.

אז מה היה לנו?

חופש גדול 2007

לא יודע אם צריך להתלהב כל כך, אבל נשאיר את החגיגיות - בכל זאת, כמו שזה כרגע, חופש גדול אחרון בחיי.

אז התחלתי את החופש יחד עם שלל התיכוניסטים ב20/6, למרות שבעצם התחלתי את החופש רק ב26/6, שזה התאריך בו עשיתי את הבגרות בספרות, וזה גם התאריך בו תום דור ונוב חגגו 17, וזה גם תאריך הלידה של ההליקס שלי :)

הפוסט המורחב

אחר כך היה לנו לילה לבן בתל אביב, שהיה דווקא נחמד לגמריי [שם פגשתי את החנות בבוגרשוב]

כהמשך לחופש, יצאתי ב10/7 לתל אביב, בצורה מאוד ספונטנית יחד עם נופר היפה שלי,

היו לי כאבים נוראיים בשן בינה, ורציתי לעקור, וכשהגענו לרופא שיניים החלטתי שאני לא מוותר על השיניים שלי, ובמקום לשלם על עקירה יצאתי עם נופר ליום תל אביב, שהתמונות ממנו עדיין לא הועברו לנופר. אני נוראי ממש :P

זה גם היום בו קניתי חולצות בB-GOOD, בבוגרשוב, צריך לחזור לשם בדחיפות. מעניין עם יהיו להם דברים מגניבים גם לחורף.

בסוף השבוע 19-20-21/7 הייתי בהופעות, של פינק פלוייד [עם ברגר, אופיר, דנה, פורשר ומל], יום למחרת בקספר[עם אח שלי, דניה, סתיו, לירון, עומר ואמיר] ובשבת [21/7] בקרקס המעופף, קרקטו משהו, שהיה טיפה ילדותי, אבל בכל זאת ממש יפה ונחמד.

היה גם את "ארץ בושת", שלא ממש התלהבתי.

איפשהו בתוך החודש הזה הייתי עם דור וענבר בבורגוס, לדעתי איזה 15 פעם חחח כאלה שמנים...

בכלל, היו לי הרבה ערבים של אוכל. גם בורגוס, וגם מוזס, וגם היומולדת של יערונה, וגם אצל חן [שזה הכי משמין]...

בנוסף, בתחילת אוגוסט עברתי תאוריה, והתחלתי שיעורי נהיגה [אני בשיעור 8]

שבוע אחרי, 7/8 נסעתי עם כרמלית, יואב דניאלה ולילך [שנמצאת עכשיו בארהב לחצי שנה] לצילומים של אחד נגד 100,

מה שהתגלה כמפדח במיוחד כשכיכבתי בפרומו במשך שבוע וחצי. פדיחה.

והתוכנית הייתה כל כך ערוכה בצורה נוקשת, שזה נראה לי כאילו בכלל לא הייתי שם. לא יודע. מוזר קצת. אבל נחמד.

איפשהו בתוך חודש אוגוסט נכנסתי לעבודות על פולין, מה שכלל בסופו של דבר שבוע וחצי סדנאות, שלדעתי היו מעולות, וגם דיי מלמדות... בקרוב נחזור לטירוף לקראת פולין. מפחיד שהזמן טס.

אפשר להכניס את העבודה עם אבא, שהתגלגלה בעצם עד לתחילת הסדנאות לפולין, שכללו עזרה שלי מדי פעם...

וביננו - עשיתי אחלה כסף.

היו גם כל מיני מפגשים חברתיים, שחלקם אפשר להשכיח להעולם, ולשמוח שאין יותר מידי עדויות שפויות למקרים...

בין אם מדובר בפציחת הריקודים שלי במסיבה של שייקה בתחילת החופש, וההתמכרות לשיר "umbrella",

מה שהוביל לתוצאות מפחידות אצל חן בבית, כשאני ונועם רצנו עם מטריות בכל החדרים, קופצים ושרים,

מפחיד.

ומיותר לציין את מה שהלך בבני דרור בסוף השבוע של הסדנאות לפולין, השתחררות מהשואה, בצורה הלא הכי טובה שאפשר למצוא. עדיין מגעיל אותי הזיכרון של הבוקר שאחרי. איך בכלל הגעתי הבייתה? מזל שיש דור. ואהוד המסכן שסבל אותי.

היה גם ים,

עם בר ואופיר, ועם דור וענבר,

וזה בערך כל מה שהייתי צריך מבחינתי בנושא הים. אני לא מתלהב ממנו יותר מידי,

זה בא בתקופות. ואם כבר ים אז שיהיה בלילה - מגעיל אותי ים בחום ובשיזוף.

והיה לי את הבית של סבא וסבתא לשבועיים, שמתוכם ניצלתי כולה לילה אחד, וכמה בקרים.

אני מניח שאפשר להכניס את הקפיצה שלי אתמול למשרד החינוך בתל אביב, כנציג המחוז ההתיישבותי, ואת הברכת שנה טובה שלי לעם ישראל, ולתלמידיו בפרט. אל תשאלו, עדיף לכם להסתפק בזה.

השאלה היא מה רציתי ולא עשיתי.

לא שזה יעזור לי אבל שיהיה.

רציתי לעשות ערב עם אהוד, אבל הוא שונא אותי.

רציתי לצאת לבלות עם בר, אבל הוא מסנן אותי לרוב.

רציתי לעשות משהו עם שחר, אבל הוא גם נראה לי מסנן אותי.

רציתי לעשות את אופיר, אבל היא לא נתנה.

רציתי לעשות את חן, אבל היא תפסה לעצמה ח.ח.ח  [חבר חייל וחרמן]

רציתי לתפוס טיסה לאיטליה, אבל דוד שלי עסוק עם הבת של הבמאי של הסנדק. חצוף.

רציתי לקפוץ לאיה נאפהקוסקפריסיןתורכיהרודוסאילתסיניירדן, אבל החברים שלי עצלנים ולא היה לי כח להתארגן על זה לבד.

רציתי אהבה, אבל לא מצאתי את האחת.

ורציתי חיים, אבל לא הצלחתי.

זהו.

עוד שניה וחצי יב',

להגיד שאני מתרגש? זה שקר מוחלט. בקושי בדקתי אם יש לי את הדברים להתחיל איתם את השנה, מבחינתי זה בערך כמו החזרה מחופש פסח שלא היה לי [תאטרון גנב אותו]

ואת האמת? אני דווקא ממש מאושר מהחזרה,

אני מתגעגע למורים שלי, מתגעגע למלא אנשים שלא יצא לי לראות ממש בחופש, בעיקר בגלל עצלנות,

ובעיקר אני מתגעגע למלצרית ברומי קפה, למרות שבית הספר החליט למרר לנו את החיים ולשים שערים.

לא נורא, אני יבניק. חעחע סוף סוף לא צריך לשקר לשומר כשאני יוצא אל הקניון, או אל הבית של נועם להכין עוף ועוגיות עם פשטידת פסטה!

שנה טובה ומאושרת לכולנו.

שישי אחרון לחופש, השעה 1 בדיוק, ואני חושב שאני אלך לישון.

תומר.

נב. עכשיו 1 בספטמבר 2007, 68 שנים לפתיחת מלחמת העולם השניה.