שניה לפני שחוזרים למקום שמתאים לנו כנערים,

לפחות כפי שהכתיבו לנו החיים בהם אנחנו נמצאים היום,

אני נמצא בחדר מול המסך של המחשב,

שמתי נגיעות של ברי הכי חזק שרק אפשר,

קופץ משתולל ורץ במקום,

מזל שהתריסים סגורים - מישהו עוד היה מגלה שאני לא ממש נורמלי.

אז פתאום, בצורה כל כך לא מובנת צריך להתכונן לקראת יום של לימודים.

חודשיים שלמים שלא היה לי אחד כזה.

הדבר הכי קרוב ללימודים שהיה לי בחודשיים האחרונים היו חזרות של תאטרון, וגם זה לא ממש משתווה.

אז אחרי כל כך הרבה זמן שאני כל כך מחכה ללימודים האלה, ויותר מהלימודים [המבחנים, השיעורים, העבודות, הבגרויות] יש את החברים, ובכלל אנשים שנמצאים בבית ספר - שאת רובם הגדול מאוד לא ראיתי מאז פולין. וגם פולין - זה רק חצי שכבה.

אז לפני שנכנס לתוך הטירוף של הבצפר,

אני מרשה לעצמי לסיים את השביתה בקצת תמונות מיום חמישי האחרון,

רוב האנשים באמת חזרו לבית הספר ביום חמישי אחרי שהודיעו שנגמרה השביתה,

אני חזרתי רק לשעה אחת - שיעור תנך, שהיה בין 14:00-15:30, ככה שלא ממש יצא לי באמת להרגיש בצפר. הכל היה ריק וכל מה היה לי זה קצת שרונה וקצת אנשים מהכיתה - וגם, מי בכלל מזהה אותם מהכיתה? הכיתה שלי זה אוטובוס 1. היה לי נורא מוזר.

קיצור,

אחרי שיעור תנך היה לי שיעור נהיגה [ אתם מוזמנים להתפלל לטסט בשבילי. אני לא מצליח להבין איך זה שהטסטים שלי נדחים כל כך הרבה. כל הטסטרים שאני אמור לקבל חולים או מתים. סעמק. עוד שניה אני בן 18 ואין לי עדיין רשיון! עוד חודשיים לדור יש רשיון שנה!!! ראבק!]

ואחרי שיעור נהיגה הלכתי למפגש של קבוצה 4 מהמסע ישראלי

עד ידידיה[!!!]

:) אני כל כך אוהב את האיש הזה.

חח רינה תפסה תמונה של דור זורק תפוח.

אחרי המפגש אהוד ורינה באו אליי הבייתה,

ההורים שלי באילת מחמישי בבוקר עד ראשון [מחר] בלילה, אז יש לי המון בית ריק.

מאהוד ורינה זה הפך להמון אנשים

סתם בשביל לנסות לראות אם אני זוכר את כולם

רינה אהוד שני דור בר אופיר אופיר רון חן דנה ענבר עומר ארי סהר נועם תום מיכל

והכי חשוב - שחר.

שחר הטיפש החליט שבשביל הצבא הוא מוריד את השיער.

לא שהוא מתגייס שבוע הבא או משהו,

פשוט הוא החליט להמשיך ללכת בדרכו החולה של "קרבי זה הכי אחי" והוא החליט שלמען הכושר הקרבי צריך להתקרח.

אז הוא הלך לדושי שעשה לו קצת ראסטות וקצת גילוחים וקצת כחול מוזר שהפך את שחר לסוג של בלוגר מתוסכל וקשוח.

אני נבחרתי [בכפייה שלי על שחר] להיות הספר שיוריד את העסק מהראש שלו.

רק בשביל שתבינו

שחר לפני חודש וחצי בערך

ערב פולקלור בפולין...

שחר נשר ביום חמישי.

[אם אתם מחפשים מסקנות - אני חושב ש"אל תתנו לדושי לספר אתכם" היא המסקנה הבולטת. בלי להעליב.]

המקלחת של ההורים שלי הופכת למספרה ציבורית.

ואני מתמלא קנאה כלפי אנשים עם עיניים כמו של שחר.

זה כבר אני מספר את שחר

אל תחשבו שאני כזה טוב. הדבר היחיד שסיפרתי בחיים שלי היה את הפודל שהיה לי לפני 5 שנים.

חח אני חולה על השחר הזה.

שחר נראה כמו סיגל מזבנג

[או למי שזכה לראות - שירה סלינגרה (מישהי) לפני שנים... רק ששירה קצת יותר יפה.]

ולסיום

שחר נשר החדש.

חעחע

חעחעחע

תתחדש כפרה

חולה עליך

וזהו לנו.

חוזרים ללמוד.

בהצלחה לכולנו

ושיעבור הכי טוב שיכול להיות!!!