כבר הרבה זמן הנושא הזה מטריד אותי, והחלטתי לא לשים זין על אף אחד.

אני יוצא מהארון, אני כבר לא מתבייש בזה יותר.

אני מניח שיבואו תגובות שונות ומשונות, אבל אני לא חושב שלהסתיר את זה יתרום לי משהו בחיים.

אז כן,

אני אולי פתאטי, אבל זה מי שאני

אני למדתי במשך שנה חליל צד, כל כיתה ד' - ואני לא מתבייש בזה.

יותר מזה, אני יכול להגיד שזה אחד הכלים הקשים, אבל המדהימים ביותר.

בכיתה ד' באו לבית הספר שלי מורים למוזיקה, שבאו לפרסם את החוג שנפתח

וקיבלנו פליירים הבייתה עם הרשימה של החוגים, של הכלים, של המורים ועם כל מיני פרטים.

אני באתי הבייתה - ואמרתי לאמא שלי שאני רוצה ללמוד לנגן

לא סתם לנגן

אני רוצה ללמוד לנגן חליל צד.

כמובן שההורים שלי תמיד עמדו מאחורי הבחירות שלי, והם עודדו אותי לצאת מהבית לחוגים ודברים שיעשירו אותי

ובאמת כך היה.

תוך שבוע הייתי בשיעור הראשון ללימוד חליל צד.

התלמידה שהייתה איתי הייתה גלית ליבסון, שביחד למדנו בשיעור משותף לנגן על הכלי המטורף הזה.

זה לא היה קל,

לקח לי חודש שלם עד שהצלחתי להפיק צליל חלק ואמיתי,

ובערך עוד חודש עד שלמדתי לקרוא תווים

ולאט לאט התקדמתי, ובמשך שנה שלמה התאמנתי בבית על כל מיני שירי חנוכה ושירי ילדים קלאסיים והשיר שהכי אהבתי היה "בוקר" של אדוורד גריג - המלחין הנורבגי.

באותה שנה גם נכנסתי למקהלת בית הספר - שהייתה דיי מעפנה, אבל אהבתי את זה מאוד... משם בעצם התחלתי לגלות שאני מסוגל להגיע לקולות מאוד גבוהים המזוהים בעיקר עם דויד דאור...

בסוף כיתה ד' הופעתי במופע סיום שנה של החוג, או משהו כזה - ומסיבות שונות החלטתי להפסיק עם החליל.

זאת הייתה תקופה שההורים שלי קצת לחצו עליי - ודרשו ממני להחליט אם אני רוצה להמשיך עם זה ברצינות, בעיקר בגלל שהם התחילו להתעניין במחירים של חלילי צד, שבמקרה הטוב מגיעים למחיר של 13 אלף שקל...

בכל אופן,

לא הוצאתי את העניין הזה החוצה.

חליל צד נתפס לי ככלי נשי הרבה יותר מאשר גברי - וכנראה שזה מה שהרחיק אותי בסופו של דבר.

לפני שנתיים הייתי במשלחת חילופי נוער בגרמניה, ובאחד הימים האחרונים ראיתי חנות של כלי נגינה באיזה קניון, נכנסתי עם עוד אחד האנשים מהמשלחת והתחלתי להתעניין על חליל צד.

המוכרת נתנה לי לנסות אותו. זה היה לי מוזר מידי. חוץ מלנשוף בצורה נכונה שתוציא צלילים, לא הצלחתי להזכר באיך לנגן,

ואני לא יודע לקרוא תווים, שחכתי לחלוטין, וזה משום מה גורם לי להצטער שוויתרתי על הנגינה.

בסופו של דבר בתחילת כיתה ה' נכנסתי לחוג דרמה, ובעצם זה דיי קבע לי את המסלול בחיים

אבל עדיין עולה השאלה - אם הייתי ממשיך עם החליל צד, איך החיים שלי היו נראים היום?

אני לא חושב שבאמת הייתי ממשיך, כי בסופו של דבר הייתי מגלה שאני לא כישרון מוזיקלי גדול,

והייתי צריך לעבוד מאוד קשה בשביל להגיע לנגינה טובה, וגם - רק טובה, אני לא חושב שהייתי מצליח להגיע לגדולות.

ובעדיין - נשארתי מוטרד,

במיוחד כשאני רואה ביוטיוב כל מיני גאונים שמחלילים בכלי המדהים הזה.

אז הנה, עשיתי את זה.

עכשיו כולם יודעים שאני חובב חלילי צד.

והאמת,

לא אכפת לי.

:)

וסתם כי מגיע לו - תראו את הגאון הזה. הוא עושה ביט בוקסינג עם החליל צד.

"it's a hard knock life for us" מהסרט "אנני"

פיטר והזאב

זהו בערך.

ממש ירדה לי אבן מהלב

*ברור שאני סטרייט מהבחינה המינית נכון? שלא יהיו ספקות... (: