זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
זרעי קיץ באים בנחיריים
ורומזים איזה קיץ
הולך להיות.
לא יאומן, אבל הפחדים שלי, הדיכאונות שלי וכל הרגשות שהעדפתי להדחיק - התקיפו אותי בגלל בית של שיר אחד שהפך אותי פתאום למשהו אחד, משהו שאני מדחיק כבר שנים, משהו שלא רציתי שיצא החוצה. העדפתי תמיד להסתיר מתחת לשטיח.
במשך השנים הרגשתי שאני רואה דברים. אנשים שקצת מבינים זיהו את זה אצלי וזרקו לי משפטים בסגנון "אתה חייב ללכת וללמוד" אבל אני העדפתי שלא, לא כרגע.
הדבר ההזוי הזה גורם לי לחשוב בצורה לא הגיונית, לדמיין תמונות, לדמיין אירועים, לדמיין דברים שאולי יכולים להופיע בעתיד.
אני לא איזה מכשף, מבחינתי זה תמיד היה דה זה וו מהסוג המוזר, כזה שאתה זוכר לעומק, עד לפרטים הקטנים, ואתה מפחד ממה שיכול להגיע בהמשך.
פתאום, בגלל כמה מילים של איזה שיר קסום אחד
אני רואה אנשים שאני אוהב, ילדים שיצא לי להכיר בשנים האחרונות
ואותן התמונות תוקפות אותי שוב ושוב, עד שעכשיו - אחרי שהעדפתי להשתיק את עצמי,
פתאום זה החליט לצאת, כאילו שלא בשליטתי.
זה לא הגיוני שבשנה הבאה הם יתגייסו
הם, ואולי גם אני ביחד איתם - אם לא אלך לשנת השירות
ופתאום, כמו הבזקים נוראיים מופיעים לי מול העיניים
אותם הילדים שאני רואה שוב ושוב ממלאים אותי בפחד, בנבואה סיוטית שאסור להזכיר, שאסור לדבר עליה בשום פנים ואופן
אבל הם מתקדמים לצבא
ו...
ואני לא רוצה בכלל לחשוב על זה.
לא רוצה לדמיין את הדבר הנוראי ביותר שיכול להיות עבורי
כשאני אעמוד בטקס יום הזיכרון בעוד 3 שנים
ולא כולם יהיו איתנו
זה לא הגיוני
זה לא צריך להתפס על הדעת
זה חייב להשאר כסיוט, כפחד, כאשליה שרודפת אותי מהאהבה אליהם, מהדאגה אליהם - ולא מנבואה שתגשים את עצמה בשום עולם שהוא.
ובכל זאת, יחד עם כל התחושות שמנסות שוב ושוב להשתיק את המדורה
זה יושב עליי
סוגר עליי
ולא מניח
אז די.
"מחר הטקס?" והשבתי בחיוך "כן, ב10. ובוגרי מחזור ה' מארגנים אותו."
"מחזור ה'? זה אומר שכבר במחזור ה'..."
המבט עם הכאב שהיא העבירה אליי גרם לי להשתגע כמעט.
לחשוב שבעוד 3 שנים חלק מאיתנו יהיו מארגני הטקס
והלוואי ולא כך, אבל אולי חלק... לא.
ולחשוב שהכאב הזה הוביל אותי אחרי כל הזמן הזה לכתוב
לא על תיאטרון
לא על יום השואה
לא על הלימודים
לא על הטיול בתורכיה
שום דבר לא התאים מבחינת החשיבות לכתיבה, כאן במקום הזה.
רק כאבים אני מצליח להשחיל לפה.
זה המקום לברוח, לפרוק.
אבל למה אי אפשר שיהיה מקום מאושר, עם כל התמונות מהזמן האחרון
והכל בחיוך
עם סמיילי ענק בסוף הדף
למה?
אני כבר לא יודע.
זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
זרעי קיץ באים בנחיריים
ורומזים איזה קיץ
הולך להיות -
בוקר אחד פתחתי חלון
ותיכף הריח לי דק מן הדק
קיץ מסוג שהיה כאן כבר פעם
אמרתי בא קיץ - קיץ חזק.
איך מוצא חן בעיניך להיות
פרח עושה לו כדור לבנבן?
רוח קלה בו תבוא לעת ערב
תפזר את ראשך הלאה הלאה אי אן.
היית רוצה להיות גל נשבר
אל חוף ההומה רוחצים רוחצות?
עושה אותי מלך משוח במלח
מוכתר בזרים של אצות.
תרצה תהיה סיגריה גנובה
בפי נערים בתשוקה ראשונה
או אז תימצץ תישאף אלי אפר
יאמרו זה הבהוב - הבהוב העונה!
זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
זרעי קיץ
באים בנחיריים
ורומזים איזה קיץ
הולך להיות -
אז מהו הקיץ שבא להיות
ממה שהריח לי דק מן הדק
גל אהבה שנוסע אלינו
נשבר על כמיהה למרחק.
זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
זרעי קיץ באים בנחיריים
ורומזים איזה קיץ
הולך להיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
