לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


היציאה למסע האינסופי של חיפוש העולם האמיתי.

Avatarכינוי: 

בן: 35

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2008

פוסט גדול


אחרי הרבה מאוד זמן שלא עידכנתי

החלטתי שצריך לחזור קצת

לא הרבה

אבל קצת

 

כי באמת שלא עידכנתי פה משהו כמו שלושה חודשים. אני מדבר על עדכון אמיתי

היו לי 5 פוסטים בפברואר

2 פוסטים במרץ

1 באפריל ו1 ומאי

 

זה לא בלוג

זה בית של הומלס.

 

את מי אני מאשים?

אני מאשים בצורה חדה וברורה את ממציא הפייסבוק

הדבר הזה דפק לי את המוח

אני מעדיף להעביר את הזמן בחיפוש אחרי חברים דמיוניים, בקניית חברים כחיות מחמד, בתיוג תמונות של עצמי ושל חברים ועוד דברים לא מעניינים בכלל שממלאים את הזמן הפנוי שיש לי כשאני יושב על המחשב

 

אפילו עכשיו כשאני מעדכן את הבלוג, הפייסבוק פתוח ברקע.

למה? אלוהים יודע.

 

 

הבעיה האמיתית היא שאין לי כח לכתוב

אין לי מה לכתוב

אני פשוט מסתכל פעם בחודש על הבלוג, מגלה שלא עיצבתי עד היום כפתורים חדשים לרשימות,

מגלה שאני לא מעדכן והדבר האחרון שכתוב הוא על יום הזיכרון לחללי צה"ל

 

 

 

וגם עכשיו

אין לי באמת מה לכתוב

 

חשבתי על פוסט עם הרבה תמונות מהשלושה חודשים האחרונים

אבל אין לי באמת כח לזה

 

אז הנה, עידכנתי.

 

עכשיו חודש מאי ניצל ויש בו 2 פוסטים

אף אחד לא יכול להגיד שאני לא מעדכן.

 

חע.

 

יאללה, אני אלך לקנות אנשים בפייסבוק.

 

אולי אני כן אמצא זמן וכן אעדכן תמונות ועניינים בבלוג.

 

צ'או

נכתב על ידי , 30/5/2008 12:37  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צול ב-4/6/2008 18:48
 



אסור לחשוב


זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
זרעי קיץ באים בנחיריים
ורומזים איזה קיץ
הולך להיות.
 
 
 
לא יאומן, אבל הפחדים שלי, הדיכאונות שלי וכל הרגשות שהעדפתי להדחיק - התקיפו אותי בגלל בית של שיר אחד שהפך אותי פתאום למשהו אחד, משהו שאני מדחיק כבר שנים, משהו שלא רציתי שיצא החוצה. העדפתי תמיד להסתיר מתחת לשטיח.
 
 
במשך השנים הרגשתי שאני רואה דברים. אנשים שקצת מבינים זיהו את זה אצלי וזרקו לי משפטים בסגנון "אתה חייב ללכת וללמוד" אבל אני העדפתי שלא, לא כרגע.
 
הדבר ההזוי הזה גורם לי לחשוב בצורה לא הגיונית, לדמיין תמונות, לדמיין אירועים, לדמיין דברים שאולי יכולים להופיע בעתיד.
אני לא איזה מכשף, מבחינתי זה תמיד היה דה זה וו מהסוג המוזר, כזה שאתה זוכר לעומק, עד לפרטים הקטנים, ואתה מפחד ממה שיכול להגיע בהמשך.
 
פתאום, בגלל כמה מילים של איזה שיר קסום אחד
אני רואה אנשים שאני אוהב, ילדים שיצא לי להכיר בשנים האחרונות
ואותן התמונות תוקפות אותי שוב ושוב, עד שעכשיו - אחרי שהעדפתי להשתיק את עצמי,
פתאום זה החליט לצאת, כאילו שלא בשליטתי.
 
זה לא הגיוני שבשנה הבאה הם יתגייסו
הם, ואולי גם אני ביחד איתם - אם לא אלך לשנת השירות
ופתאום, כמו הבזקים נוראיים מופיעים לי מול העיניים
אותם הילדים שאני רואה שוב ושוב ממלאים אותי בפחד, בנבואה סיוטית שאסור להזכיר, שאסור לדבר עליה בשום פנים ואופן
אבל הם מתקדמים לצבא
ו...
 
ואני לא רוצה בכלל לחשוב על זה.
 
לא רוצה לדמיין את הדבר הנוראי ביותר שיכול להיות עבורי
כשאני אעמוד בטקס יום הזיכרון בעוד 3 שנים
ולא כולם יהיו איתנו
זה לא הגיוני
זה לא צריך להתפס על הדעת
זה חייב להשאר כסיוט, כפחד, כאשליה שרודפת אותי מהאהבה אליהם, מהדאגה אליהם - ולא מנבואה שתגשים את עצמה בשום עולם שהוא.
 
 
 
ובכל זאת, יחד עם כל התחושות שמנסות שוב ושוב להשתיק את המדורה
זה יושב עליי
סוגר עליי
ולא מניח
 
אז די.
 
 "מחר הטקס?" והשבתי בחיוך "כן, ב10. ובוגרי מחזור ה' מארגנים אותו."
"מחזור ה'? זה אומר שכבר במחזור ה'..."
המבט עם הכאב שהיא העבירה אליי גרם לי להשתגע כמעט.
לחשוב שבעוד 3 שנים חלק מאיתנו יהיו מארגני הטקס
והלוואי ולא כך, אבל אולי חלק... לא.
 
 
 
 
 
 
ולחשוב שהכאב הזה הוביל אותי אחרי כל הזמן הזה לכתוב
לא על תיאטרון
לא על יום השואה
לא על הלימודים
לא על הטיול בתורכיה
 
שום דבר לא התאים מבחינת החשיבות לכתיבה, כאן במקום הזה.
רק כאבים אני מצליח להשחיל לפה.
זה המקום לברוח, לפרוק.
אבל למה אי אפשר שיהיה מקום מאושר, עם כל התמונות מהזמן האחרון
והכל בחיוך
עם סמיילי ענק בסוף הדף
למה?
 
אני כבר לא יודע.
 
 
 
 
זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
זרעי קיץ באים בנחיריים
ורומזים איזה קיץ
הולך להיות -

בוקר אחד פתחתי חלון
ותיכף הריח לי דק מן הדק
קיץ מסוג שהיה כאן כבר פעם
אמרתי בא קיץ - קיץ חזק.

איך מוצא חן בעיניך להיות
פרח עושה לו כדור לבנבן?
רוח קלה בו תבוא לעת ערב
תפזר את ראשך הלאה הלאה אי אן.

היית רוצה להיות גל נשבר
אל חוף ההומה רוחצים רוחצות?
עושה אותי מלך משוח במלח
מוכתר בזרים של אצות.

תרצה תהיה סיגריה גנובה
בפי נערים בתשוקה ראשונה
או אז תימצץ תישאף אלי אפר
יאמרו זה הבהוב - הבהוב העונה!

זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
זרעי קיץ
באים בנחיריים
ורומזים איזה קיץ
הולך להיות -

אז מהו הקיץ שבא להיות
ממה שהריח לי דק מן הדק
גל אהבה שנוסע אלינו
נשבר על כמיהה למרחק.

זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
זרעי קיץ באים בנחיריים
ורומזים איזה קיץ
הולך להיות.
 
נכתב על ידי , 6/5/2008 23:00  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של המלון האנושי ב-9/5/2008 03:08
 





47,324
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתומר הבלוג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תומר הבלוג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)