ההחלמה היא תהליך יותר מורכב מהמחלה עצמה..

נמשיך מאיפה שהפסקתי..

אחרי שנבדקתי בבית חולים אמרו לי שאני הולך לקבל טיפולים כימותרפיה אשר מטרותיהם להשמיד את התאים הסרטנים

ספרו לי על התופעות לוואי שיכולות לבוא כתוצאה מהטיפול.

כמובן שרציתי לדעת מה התופעה לכל טיפול כדי להתכונן לזה נפשית ולא לקבל את זה בהפתעה..

אמרו לי שאני צריך להתחיל את הטיפולים מיד בצאת פורים.

כמובן שפורים עשיתי בבית חולים שזו חוויה בלתי נשכחת!

לראות את כל הטוב שקיים באנשים, שבאים ומשמחים, ונותנים שמחה בלבבות.

היה חג כ"כ שמח אפילו שהייתי מחובר לעמוד ואינפוזיה אבל למי אכפת.. היה פורים וצריך לשמוח ולא משנה איפה אתה..

בצאת פורים התחלתי את הטיפול הראשון בעודי אוכל סנדוויץ עם חלומי שהביאה ידידה..

באותו לילה לא כ"כ ישנתי הייתי במתח מתי אקבל את התופעה לטיפול הזה..

כמובן שאחר כך למדתי שזה לא בא מיד אלא כמה ימים אחר כך..

הטיפולים הם לא כואבים בכלל הם בשקית ואני מקבל את זה ישירות לוריד.

עכשיו קבלו קטע הזוי שקרה לי בבית חולים באחת הימים

הייתי בחדר עם עוד חולה, בלילה בן דודי נשאר לישון אצלי.

הוא לא בדיוק ישן הוא ראה טלויזיה כל הלילה ולראות שאני בסדר..

הוא לבש חולצה עם כיתוב של המוסד..

בבוקר שאלה אותו אחת שהייתה בחדר אם הוא שוטר והוא שומר עליי..

היא חשבה שהוא מהמוסד ואני איזה עציר.. הזוי!!!

עייפתי..

לילה   טוב..

אז ככה..

הכל התחיל לפני שנתיים בדיוק..

ערב אחד גיליתי כמה גולות מאחורי הראש.

אמא שלי אמרה שזה כנראה גולות של שומן.. אני החלטתי להיבדק בכל זאת .

לקחו לי בדיקות דם וראו שיש יחס קצת גדול בכדוריות הלבנות..

(הכדוריות הלבנות מראות בדרך כלל על מערכת החיסונית בגוף. ויש את הכדוריות האדומות שהם מראים

את יחס הדם בגוף מוגלובין..)

ערכתי עוד כמה בדיקות כי חשבו שיש לי מחלת הנשיקה בגלל שהיה לי טחול מוגדל

חשבתי שזה משהו קטן שאעבור אותו.

באותו שבוע של הבדיקות היה לחבר שלי חתונה. הוא היה אחד החברים הטובים שלי. בדגש על היה..

בחתונה לא יכולתי לרקוד כ"כ הרגשתי עייפות מהר מאוד..

אפילו אמא של החתן אמרה שהיא חושבת שעובר ביננו משהו כי אני בקושי רוקד.. אמרה ולא ידעה את הסיבה האמיתית לזה שאני לא רוקד..

זה עוד סיבה שתמיד צריך לדון לכף זכות.. כי בחתונה בסרטן כבר התפשט בגופי..

ברור שכבר לשבת חתן לא הגעתי הגוף כולו כאב לי..אך אני עדיין בשלי.. לא חושב שיקרה משהו כמו סרטן.. משהו קטן ועוברים את זה..

ביוםראשון הרופאת משפחה כבר ידעה שיש לי סרטן אך לא אמרה שום דבר רק הפנתה להמטולוג מומחה.המטולוג זה רופא למחלות דם..

היא עוד אמרה שאני אצטרך לבחור בית חולים. רק לא אמרה לי שאני חולה בסרטן כי אמא שלי הייתה לידי..

אני עדיין בשלי לא חושב על סרטן בכלל.. תאמרו הכחשה תאמרו חוסר ידיעה אך זו הייתה המציאות.

עד שהרופא המומחה לא אמר לי בברור שאני חולה בהמטולוגיה לא היה לי מושג בגרוש..

אחרי שהרופא המומחה אמר את דברו נסעתי לבית חולים לעשות בדיקה ולהתאשפז..

רק בבית חולים כשלקחו לי בדיקות דם קלטתי שאני חולה סרטן.. הקאתי על האחות כתגובה לידיעתי על המחלה..

אפילו כשהודעתי לידידה הכי קרובה אלי זה היה בהודעה בסגנון הזה " היי.. מה שלומך? אני כרגע בבית חולים בבדיקות כנראה יש לי לוקמיה.. יום טוב..".

אין לי מושג למה כתבתי לה  את ההודעה ככה. אני תמיד נזכר בזה ומחייך. אמא שלי סיפרה לי שאותה ידידה פשוט מיררה בבכי כשראתה את ההודעה..

טוב עייפתי להיום..

שיהיה ערב מקסים וחיים מאושרים!!

שלום אנשים..

אז החלטתי להצטרף לעולם הבלוגרים..

אני חליתי לפני שנתיים בסרטן הדם המכונה "לוקמיה"..

עברתי הרבה בשנתיים האלה, גם במישור הפיזי גם במישור הנפשי..

למדתי הרבה דברים על המשפחה הקרובה, על החברים הקרובים, על החברים שעד לפני שנתיים היו בתוך הקטגוריה של החברים

הקורבים.. היום הם כבר מתויגים אחרת.. זה סיפור בפני עצמו..

למדתי גם על היכולות שלי לסבול.. לשתוק.. ועוד ועוד..

זהו להיום... לילה טוב!!