פרק 2:
עלינו על גג הבניין מתנשפים...
"פוי, הסולם הזה ארוך.." אמרתי
טום וביל הנהנו והעדיפו להתרכז בלהסדיר את ננשימותיהם לקצב נורמלי....
אני התאוששתי ראשונה ובדקתי אם המנהלת ראתה אותנו, מפוחדת... ואז ראיתי אותה ממלמלת לעצמה מה הסולם הזה עושה פה, והלכה אין לי מושג למה.. אולי כדי לקרוא לשרת שירים את הסולם...
נשענתי בגבי על המעקה עשוי הבטון והרצתי בראשי את האפשרויות שלי לתירוץ עם המורה המפגרת הזאת וטום הפריע לי באמצע "טוב יאללה בואו נרד"
"טוב לי לא איכפת" הבעתי את דעתי
"מה עכשיו?! תנו לי לנשום כמו שצריך זה שאתם בכושר לא אומר שגם אני!!!!" ילל ביל
"שיואו תינוק אם תשתוק נחכה לך" אמרתי תוך כדי גלגול עינים
כעבור כמה רגעים טום איבד את סבלנותו "נו כבר יא דורבן מצוי!!"
"שתוק מה אתה רוצה יא ערס?!"
"מכוער"
"אידיוט"
"צ'ינצ'ילה דרוסה"
"תמנון בלי מוח"
כאן כבר נמאס לי מהם ואמרתי בקול תקיף "שתקו שניכם עכשיו! אפשר לרדת כבר?" כאן הפניתי את ראשי אל ביל.
"כן אפשר" מילמל ביל, נדהם מזה שהצלחתי להשתיק את שניהם באמצע ריב...
"יופי" הרמתי את רגלי בכוונה לרדת מהסולם שדרכו עלינו אבל החזרתי אותה במהירות כשראיתי את הצל של המנהלת מתקרב במהירות...
התכופפתי כך שהמעקה הסתיר אותי והתאומים עשו כמותי.
"מה פתאום הסולם הזה עושה כאן?! ילדים יכולים לטפס דרכו אל הגג! אני מבקשת שתסלק אותו מיד!" היא צווחה..
"כן גברתי, אני מתנצל על הטעות האיומה..." השרת השנוא התחנף וניגש אל הסולם הרים אותו בקלות והתרחק איתו והמנהלת, מרוצה, הסתובבה והמשיכה את סיורה בבית הספר לא מעלה על דעתה ששלושה ילדים שרק רצו להתחמק מעונש תקועים על הגג...
הסתכלתי על ביל במבט שונא "יופי אם היית שותק ונותן לנו לרדת היינו יכולים להימנע מהסיטואציה המפגרת הזאת!!!" לחשתי מפחד שהמנהלת עדיין בסביבה...
"מה אתה רוצה ממני לא אני זה שטיפסתי ראשון על הסולם וגררתי אותנו לטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים שלי!!"הוא התגונן
"אידיוט אחד! איך אתה מעז..." אמרת בתוקף אבל טום קטע אותי "טוב די! הדבר האחרון שאנחנו צריכים לעשות עכשיו זה לריב! אז שניכם סתמו תפה ובואו נתחיל לחשוב מה עושים עכשיו!!!!!"
אני וביל הסתכלנו במבט המום על טום "רגע זאת רק אני או שטום דיבר הרגע בהיגיון?" אמרתי פעורת עיניים + פה...
"לא זאת לא רק את, גם לי יש את הקטעים שלי שבהם אני מפתיע" הוא חייך חיוך גאה שהתאים לו הרבה יותר מחשיבה הגיונית...
"אווקי... מי אתה ומה עשית לאח שלי?!?!" שאל ביל ואני ציחקקתי...
"אוף נו שתקו כבר!"
"טוב מוזר להגיד את זה אבל טום צודק צריך לחשוב מה נעשה..." אמרתי.
"אני לא מכיר אותך" ביל התרחק ממני בהליכה אחורנית זהירה "הרגע הסכמת עם טום?!"
"אוף נו די! שב כבר ובמקום לריב תעזור לנו לחשוב על משהו!!" אמרתי בקול תקיף ורגוע למרות שבתוכי רתחתי על כל העולם, איך הגעתי למצב כזה?!
"טוב טוב רק אל תהרגי אותי..." הוא אמר ואני החזרתי לו מבט נוקב...
לפתע שמענו רעש שדמה למנעול שנפתח.
מתח... אני שונאת שעושים לי את זה אבל אוהבת לעשות את זה לאחרים... =]
פחות מחמש תגובות לא מוסיפה פרק חדש...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קלואי||בלוג סיפורים