בלוג סיפורים טוקיו הוטל!

והנה כמו שאמרתי הפרק ..

פרק 3:

נשמע עוד רשרוש קטן ודלת ממתכת שהזכירה כניסה לחדר סודי או משו בסגנון נפתחה...

התאומים הסתובבו ישר אבל אני שהייתי מפוחדת כמו שלא הייתי בחיים הסתובבתי לאט, בטוחה שאני הולכת לחטוף.

ואז ראיתי את, לא אחר מאשר- אח שלי, רותח מזעם ונועץ בי מבט מפחיד "ידעתי שאני ימצא אותך על אחד הגגות של הבית ספר, שוב!"

ואני כמו מטומטמת נפנפתי בידי , חייכתי ואמרתי "אמממ.. שלום?"

ואח שלי אומר "שלום?! שלום?! זה מה שיש לך להגיד לי?!"

ואני ברוב חוכמתי ממשיכה לעצבן אותו.. "אתה רוצה שאני יגיד לך היי?"

אחי התעצבן והתחיל לרדוף אחרי ואני שיודעת מה הוא מסוגל לעשות לי כשהוא עצבני (ותאמינו לי זה לא מחזה הכי נעים בעולם לראות) ברחתי והסתתרתי מאחורי טום, מתנשפת.

"אממ אוווקי, מי אתה ואיך אתה קשור ל.. את יודעת שאנחנו אפילו לא יודעית את השם שלך?!" טום שאל את אחי אבל פנה אליי בסוף ואני חייכתי

"נטשה" אמרתי

"ואני אח שלה" אח שלי הוסיף כשהוא בוחן אותו מכף, רגל ועד ראש...

"אהה" אמר טום בהבנה, קולט את המבט של אחי "טוב אחי אנימבין אותך גם לי יש אח קטן אז.." הוא פינה לו את הדרך אליי "תעשה מה שאתה חייב לעשות"

"תודה" אח שלי חייך ושמתי לב שהוא התחיל לחבב את טום...

אח שלי התקרב אליי בחיוך והתחיל לדגדג אותי

"די..." אמרתי בין הצחוק "כבר..."

"אז מה אומרים??" אח שלי אמר מפסיק לדגדג אותי אבל הוא החזיק אותי ממש חזק..

"אממ שאתה אידיוט?" השבתי

"טוב בעיות שלך..." הוא התקדם כדי לדגדג אותי, שוב.

"לאלאלאלאלאלאלאאלאלאלאלא!!!" אמרתי בלחץ, אני שונאת שמדגדגים אותי.

"נוו אז מה אומרים?"

"אחי היקר," פתחתי בהרצאה והוא גיגל עיניים

"תגיעי כבר לעיקר" הוא זירז אותי ואני הבחנתי בטום וביל צוחקים בצד, וואו כמה שהם יתחרטו על זה!! חשבתי לעצמי...

"אווקי, אתה מלך העולם, בנאדם מדהים, שולט, חתיך, כוסון, מהמם, יפה, ו.. אממ שחכתי משהו?"

"לא" הוא אמר בחיוך ושיחרר אותי.

"יופי" אמרתי מחויכת

"אז.. שלום אחותי?"

"אז.. שלום אחי?" חזרתי אחריו, מחכה את טונו, הוא גיחך ופרש את ידיו ואני קפצתי עליו, נתלית על צווארו, חונקת אותו להנאתי..

"אווווווווקיי, מפחיד" אמרו התאומים בתיאום מושלם ובהבעה המומה.

"לפני רגע חשבתי שאתם שונאים אחד את השני.." ביל מלמל

"כן גמאני" טום אמר תוך כדי הנהון

אני ואחי הסתכלנו עליהם ואמרנו בחיוך "כן הרבה חושבים ככה בהתחלה" ואז צחקנו מהתיאום שלנו.

ביל הסתכל עלינו כאילו אנחנו מטורפים ואז על טום שעשה בדיוק כמותו, כשמבטיהם נפגשו הם הרימו גבות והלכו אחורה לאט לאט..

"טוב יאללה הולכים" אמר אחי ופנה אחורה כשאני ממהרת לקחת את התיק שלי ולבוא בעקבותיו והתאומים עשו כמותי...

היי למה את סוחבת את התיק הזה?!" אחי קרא כשראה שאני שמה את התיק שלי על כתפיי.

"כי הוא אולי שלי?" אמרתי במבט תמה.

"נו ו.." הוא אמר בקוצר רוח ולקח את התיק מידיי ושם אותו על כתף אחת וסימן לי לרדת בעקבותיו ירדנו למטה במדרגות אפלות באיטיות מעצבנת.

ואז כשהייתי בטוחה שעוד רגע אנחנו מגיעים לקצה המדרגות, החלקתי.

צרחה קטנה נמלטה מפי, הכאב היה נורא...

"את בסדר?" שלושה קולות מודאגים שאלו אותי בבת אחת.

"כו.." מלמלתי, משתדלת להסתיר את הבכי אבל אחי שהכיר אותי יותר טוב מכל אדם אחר הסתובב בבהלה.

"אל תשקרי לי, מה קרה?" הוא שאל במהירות.

"אני לא יודעת.." אמרתי, מניחה לבכי לצאת החוצה ולשטוף את פניי, זו הפעם השנייה שאני בוכה היום, חשבתי לעצמי, בקצב הזה אני ייצור פה אוקיינוס חדש... "הקרסול שלי כואב"

אחי הרים אותי כמו שמרימים כלה והמשיך לרדת באיטיות, זוכרים שאמרתי שהאיטיות הקודמת הייתה מעצבנת? טוב אז לעומת האיטיות הזאת היא הייתה בערך 120 קמ"ש...

כשהגענו לקצה הוא כיוון את טום לאיפה שמתג האור נמצא והוא הוריד אותי אל הרצפה.

"ויהי אור" מלמלתי כשאני מצילה על עיניי בידי אחרי שטום הדליק את האור, מנסה להעביר את הכאב באמצעות הצחוק.

אחי התכופף ושאל "איזה מהן כואבת?"

"הימינית.." אמרתי בחשש 

"טוב נטשה לא לצרוח.." הוא הזהיר

"מזה לא לצרו.." עצרתי את דיבורי ונשכתי את שפתי התחתונה כשפרץ הדמעות התחדש ואחי הוריד מרגלי את הנעל ואת הגרב.

"כלב" מלמלתי וביל התכופף אליי וליטף את פרצופי מסיט אותו בשביל שאני לא יראה את כף הרגל, "את בסדר?" שאל בדאגה.

"לא!" אמרתי בתקיפות אבל הוא לא נרתע ואני המשכתי "כואבת לי הרגל, זאת הפעם השנייה שאני בוכה היום ואתה בא ושואל אותי אם אני בסדר! אני נראית לך בסדר?!" ספק שאלתי ספק הודעתי.

הוא חייך ואמר מגחך "לא את נראית לי מטורפת על כל הראש.." והוא גיחך שוב אבל הפעם גם אני הצטרפתי בגיחוך קל...

"טוב אנחנו לוקחים אותך לאחות" אחי אמר

"אין מצב אני בסדר גמור" מחיתי

"אוף שתקי רוב הסיכויים שנקעת את הקרסול אז איך את בסדר גמור?!" טום אמר בעצבים ושמעתי בקולו דאגה אמיתית...

אחי הביא לטום את התיק שלי ואמר לו "קח את זה אנחנו הולכים"

"ואנחנו באים איתכם" טום אמר בתוקף וביל הנהן והוסיף "נכון"

"טוב אבל רק בואו מהר" ראיתי שהעיניים של אחי נצצו מדמעות.

טום וביל רק קמו בתשובה וטום פתח את הדלת שמובילה החוצה כנראה ואח שלי הוביל לחדר של אחות בית הספר.

כשהגענו אליה כבר לא יכולתי לעצור את עצמי כי המפגרת נגעה לי ברגל וצווחתי צווחונת קטנטונת, אח שלי התעצבן עליה וכמעט הרג אותה רק מהמבט אז תחשבו מה קרה כשהוא פתח את הפה...

ואז קראו להורים שלנו בשביל שיקחו אותי לבית חולים או משו והיא חבשה לי את הרגל ואני נרדמתי...

התעוררתי בחדר שלי כשקרסולי פעם בכאב ושמתי לב לגבס שהיה לי עליו.

ניסיתי לקום אבל כשכף רגלי רק נגעה ברצפה כמעט וצרחתי, אז ישבתי וחיכיתי...

סנדי תודה על העזרה... לאביו 3>

פחות מ... אממ 7 תגובות אין פרק... ולא כולל התגובות שלי!!!!!!!!!!!