לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוג סיפורים טוקיו הוטל!


היי אני קלואי.. כותבת סתם סיפורים. מקווה שתאהבו ^^

Avatarכינוי:  קלואי||בלוג סיפורים

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2009

פרק 5


 

 

 

פרק 5:

"בואו אני יסביר לכם מה נעשה..." חיוכי גדל מעט אבל מחקתי אותו, סנדי ואנדי מכירים אותי יותר מדי טוב והם יבינו שאני רוצה לעולל משו לתאומים....

"אנדי אתה תבקש מ"אמא" שטום וביל..."התחלתי לומר אבל ביל קטע אותי.

"רגע אני חייב לשאול" הוא אמר לנוכח המבט הכועס שלי.

"נו דבר" זירזתי.

"למה אמרת אמא במירכאות?" הוא שאל ואני נזכרתי בתנועת הידיים שמסמלת מירכאות ושאותה אני כל כך רגילה לעשות כל פעם שאני אומרת אמא עד לזה שאני לא שמה לב שאני עושה את זה.

"כי אנחנו מאומצים" אמרתי כמובן מאליו.

"מה?!" ביל+טום אמרו.

"כן מה חשבתם? ילדים כל כך יפים לאמא כל כך מכוערת?!" אח שלי הוסיף וגיחך.

"אממ.. אתה יודע אולי האבא.." מלמל טום.

"אז זהו שלא, הוא מכוער טיחו!" אני אמרתי.

"אווקי חזרה למציאות!!!! מה התוכנית?!" אלכס עצרה אותנו.

"אוקיי" אמרתי "אנדי מבקש מ"אמא" שלנו שהתאומים יישנו אצלו ואת יושנת אצלי, בלילה התאומים ואנדי נכנסים דרך המרפסת ואנחנו נארגן כבר את האוכל ואת הסרט"

"גאוני!!" אמר אח שלי אבל הוא הביט בסנדי והיא הביטה בו.

"בואי רגע" סנדי משכה אותי לצד ואח שלי הצטרף, עוזר לי ללכת משו שדי התקשיתי בו...

"מה את מתכננת לעשות להם?" אח שלי שאל בתוקף.

"כלום" אמרתי בתמימות.

"כן כן אל תעבדי עלינו אנחנו כבר מכירים אותך ואת ההצגות שלך!"

"אווקי אווקי... אני רק רוצה להתנקם..." חייכתי בזדוניות.

"להתנקם?!" שאלו שניהם בבת אחת.

"כן להתנקם!"

"על מה?! מה הם כבר עשו לך?!" סנדי שאלה ואני איבדתי את שיווי המשקל המעט שעוד היה לי וכמעט נפלתי אבל אח שלי תפס אותי.

"אוף נו את גם כן..." אח שלי מלמל והרים אותי שוב כמו כלה.

"תקשיב זוכר שהם צחקו כשעינית אותי בדגדוגים?" פניתי אל אחי וסנדי החלה להתעצבן.

"כן נו ו..."

"אז על זה"

"מה?! את לא נורמלית!!"

"כן כן מה שתגיד... עכשיו אתה יכול לשים אותי על המיטה?"

"כע.." הוא הסתובב ואז סנדי קראה.

"רגע על מה דיברתם הרגע?!"

",אנדי יספר לך, לי כואבת הרגל" חייכתי וואו תירוץ טוב... אולי כדי שאני ישבור עצמות לעיתים יותר קרובות?

אנדי הניח אותי על המיטה בדיוק בזמן בשביל לראות את ביל וטום פותחים בעוד ריב שטותי, ואז הוא פנה אל סנדי והתחיל לספר לה הכול.

כשהיא חזרה היא לחשה לי "אני עוזרת לך!" ואני רק חייכתי בתשובה והנהנתי.

כבר התחלתי להריץ במוחי אפשרויות לתעלולים...

ואז "אמא שלי נכנסה "אוו אתם עדיין כאן.." היא אמרה בפליאה.

"כע, תקשיבי אמ... נכון שאני לומד כמו שצריך?" אנדי לקח את העניינים לידיים.

"נכוון..." "אמא" שלי הרימה גבות.

"ונכון שאני לא מסתבך במכות או בצרות?"

"נכוון..." עדיין אותו טון...

"ונכון שאני ילד טוב?" הוא שאל וחייך חיוך תמים, כאלה שאמהות לא מסוגלות עמוד בפניהם.

"נכוון..."היא כבר הבינה שהוא רוצה משו.

"ונכון שאת אוהבת אותי?" הפעם הוא חייך חיוך ילדותי.

"נכוון..."

"ונכוון שאת מסכימה שהם יישנו אצלי?"

"נכוון..." היא אמרה "מה?! רגע! לא!!!!"

"למה לא?" הוא שאל בטון עצוב ועיניו היו עצובות עצובות, אפילו אני כמעט האמנתי לו..

"אמא" שלנו פתחה את פיה בשביל לענות אבל שום קול לא יצא ממנו היא הסתכלה על עיניו ונאנחה "נו טוב... שיהיה" אמרה והסתובבה.

"רגע! אנחנו צריכות פופקורן ועוגיות ושתייה ושוקולד!" אמרתי בבהלה כשאני מונה הכול על אצבעותיי.

"וזה למה?" היא שאלה בגבות מורמות "זה לא שאתן מארגנות מסיבה או משו! נכון?"

"לאלאלאלאלאלאלאלא! אבל אנחנו עושות לילה לבן" חייכתי.

"טוב אז תצטרכו גם XL בשביל להישאר ערות"

"יאיי!" קפצתי וחיבקתי אותה.

"טוב אני יורדת לארגן לכן הכול" היא אמרה והסתובבה שוב.

"צריכה עזרה?" שאלתי וכולם התפלאו, ממתי אני עוזרת למישו בעבודות כאלה ולמיניהם? ועוד ל"אמא" שלי?! אבל הרגשתי אשמה שהיא תמיד מפנקת אותנו ואנחנו לא מעריכים אותה.

"לא מתוקה... לא..." היא אמרה ולפי הקול שלה הבנתי שהיא מתרגשת, מהרגע שהגענו אליהם (מגיל 10) לא הצעתי לה עזרה, בשום דבר, אף פעם. למרות שלדעתי אין ממה להתרגש זה רק עזרה... נו באמת היא והרגישות הזאת שלה...

"טוב" משכתי בכתפיי והיא ירדה למטה.

אח שלי סגר את הדלת וסנדי קפצה עליי, מניחה את היד שלה על המצח שלי "טוב אין לה חום היא אמרה"

"מה יש לך?! רדי ממני!" אמרתי בכעס.

והיא קראה  "ממתי את מציעה עזרה?! ועוד לאמא שלך?! ועוד במשו שקשור למטבח?!" כמו שאמרתי ממתי אני מציעה עזרה?!

"אין לי מושג! אולי מעכשיו?!" אמרתי והפעם, נשמע בקולי כעס אמיתי.

"אוקיי מצטערת" היא אמרה, מבינה שאני כועסת, היא התיישבה על המיטה לידי.

"זה בסדר" אמרתי וחיבקנו אחת את השנייה.

לפתע הבזיק במוחי רעיון. אוווווווווווו כמה שהקאוליצים הולכים להצטער שהם צחקו עליי ובכלל, על היום שבו הם נולדו!!!

מוחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

 

 

פחות מ-20 תגובות אני לא מוסיפה פרק חדש...

אוהבת אותכן33333333>

נכתב על ידי קלואי||בלוג סיפורים , 11/4/2009 23:24  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



3,366
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקלואי||בלוג סיפורים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קלואי||בלוג סיפורים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)