בלוג סיפורים טוקיו הוטל!

אווקי לפני הכול אני רוצה להגיד משו.

החלטתי שכל שבוע ביום שבת אני אשים פרק.

בתנאי שהתגובות יהיו מספקות...

אם הן לא אני אצטרך לשים שבוע הבא...

מבינות?

ככה שמי שרוצה שיהיה פרק מוזמנת להגיב.

ודרך אגב תמיד אפשר להציף... ;-)

והנה הפרק:

פרק 7:

התעוררתי מטלטול נזעף בכתפיי וכשפקחתי את עייני ראיתי את פרצופו של טום קרוב לפרצופי, יותר מדי קרוב.

נבהלתי והזזתי את ראשי לאחור והוא, שראה שהתעוררתי + נבהלתי חייך.

"מה אתה מחייך??" שאלתי, מעט כועסת על שהפריע לי לישון וגם גרם לחלומי המתוק על שוקולד להפוך לסיוט.

"השלמתי את משימתי בהצלחה!" אמר בגאווה.

,איזה משימה?" נראה היה כאילו המוח שלי התעקש לחזור לחלומו ובדיוק כשעיניי נעצמו שוב (ברקע שמעתי את טום מברבר אבל אפילו זה לא שינה לי! תחשבו עד כמה הייתי עייפה!) שמעתי צרחה.

"אעעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאע! גגגג'ווווווווווווווווווווווקקקקקקק!!!!!!!!!!" סנדי הייתה הצורחת.

ישר קפצתי וניסיתי להיעמד על המיטה אבל בגלל שהרגל שלי שבורה זה לא נחל הצלחה רבה אז הסתפקתי בלהרים רגליים על המיטה (נרדמתי בישיבה) ולתור אחרי המקק בעיניי.

וביל שהתעורר מכל הצרחות והדיבורים צרח וקפץ על מיטה עם נעל ביד אחת וספר שמצא ביד השנייה.

"איפה הוא??" שאלתי את סנדי.

"הוא לא פה?" היא אמרה בחשש.

"מהזה?!?!?!?!" אני וביל צווחנו.

"מה?! זו הייתה הדרך היחידה להעיר אותכם.." היא אמרה בתמימות.

"וואו כמה שאת הולכת למות!!.." מלמלתי.

"אבל היא שמעה "למה?? רק רציתי להעיר אותכם" ואז הוסיפה בחיוך מרושע  "הייתי בטוחה שלא היית רוצה להפסיד את המייקאובר של ביל"

"מה? לא!" קבע ביל המבוהל.

"מה? כן!" אמרה סנדי "זוכר ששיחקנו אמת או חובה?"

"כשנטשה נרדמה?"

"כן"

"אהה.. נו ו.." הוא אמר בפחד, מתפלל שהיא תשכח.

"זוכר את החובה שטום נתן לך?"  ברור שהיא לא תשכח! אווף, מה הוא עשה לה?? היא מכשפה! הוא שונא אותה! למרות שהיא מכשפה ממש יפה אבל עדיין מכשפה! רגע מה קורה לו? ממתי הוא שם על בנות? מאז האהבה האחרונה שלו הוא לא התקרב לבנות, מה היא עשתה לו?? ויותר חשוב מה..

"זוכר או שאתה צריך שאני יזכיר לך?" היא קטעה את מחשבותיו.

"כןכן זוכר..." הוא אמר בשקט.

"וואו אחות, מה קרה?" טום ששם לב להתנהגות המוזרה של ביל קפץ.

"אה? מה? אה אמ.. כלום. מה יכול לקרות?" ביל החזיר בשאלה.

טום התבונן בעיניו של ביל, מנסה לקרוא אותן, וואו! חשב לעצמו, זה קשור לבנות! ממתי אחי שם על בנות?! ובלי להרגיש נפלט לטום חיוך קטן ושובב.

הסתכלתי על עיניו  של טום, עיניו של ביל, עיניו של אנדי ועיניה של סנדי, כולם החזירו לי מבט והשאירו אותו על עיניי גם לאחר שהסרתי את שלי.

הרגשתי שמשהו הולך לקרות, משהו רע, רע מאוד.

דממה נפלה על הנוכחים, נדמה היה שכל אחד מרגיש את מה שחברו הרגיש.

"משהו רע הולך לקרות"  אמרתי בלי לחשוב על מה שאני מוציאה מהפה, "משהו רע מאוד."

כולם הסתכלו עליי בעיניי עגל.

"איך את יודעת?" שאל טום בשקט שלא אופייני לו.

"אני מרגישה" השבתי.

"גם אני מרגישה את זה" סנדי אמרה בקול מבוהל וצרוד מעט.

אנדי וביל היו דוממים.

אנדי החויר.

"נטשה?" שאל בלחש.

"כן?" שאלתי גם אני, בחשש מסוים.

"איזה מין הרגשה את מרגישה?"

"לא יודעת איך להסביר, הרגשה רעה כזאת.."

"זוכרת מה קרה בפעם האחרונה שהייתה לך הרגשה רעה בקשר למשהו?"

"בא לך להזכיר לי?"

"אמא? אבא?.." הוא נתן רמזים ואז נזכרתי. זה היה יום רגיל רק שלי הייתה הרגשה ממש רעה שמשו רע יקרה, בדיוק כמו עכשיו, הייתי אז בת 10, ילדה קטנה ומטומטמת (מודה הייתי מטומטמת.. אבל גם אתם כשהייתם בני 10!) שאף אחד לא הקשיב לה, לא ברצינות בכל אופן.

אמא ואבא נרצחו באותו יום, הם יצאו לחגוג את יום נישואיהם, ואני ואנדי ישנו באותו זמן, הם הביאו בייביסיטר רק למקרה שנתעורר ויצאו.

חלמתי על כל מה שקרה, על כל הרצח, ראיתי יתר מדי פרטים, אלו דברים שילדה בת 10 לא צריכה לראות, דברים שאף אחד לא צריך לראות.

כשהמשטרה באה הבייתה ואיזה פסיכולוג רצה לדבר איתנו אני זוכרת שברחתי לאחד המפקדים שבדיוק היו בחוץ ואמרתי מה קרה. הייתי נרגשת כך שהוא לא ממש הבין את דיבורי המהיר אבל מה שהבין הספיק לו, הוא לקח אותי ואת אנדי לתחנת המשטרה ואחרי כמה ימים של דיבורים ודיבוב סיפרתי כל מה שזכרתי, ותאמינו לי, זה היה הרבה.

הרוצח נטפס, זה היה רוצח שכיר, לא תפסו עד היום את האדם ששלח אותו.

גם הוא לא הסכים לספר.

אבל הדבר המוזר ביותר היה שאני זוכרת שאיכשהוא הוא הצליח להגיע אליי ואל אנדי בתחנה ואמר לנו שהוא מצטער. "אני מצטער, כל כך מצטער, אתם ילדים קטנים, לא אמורים לראות כאלה דברים או להרגיש כאלה דברים, אבל הכול יהיה בסדר, אתם תראו, אתם תגדלו והכול יהיה בסדר" היה לו מבטא רוסי כבד והוא נראה אדם ממש נחמד, רק נראה צריך להדגיש.

אחר כך כמה שוטרים באו והעיפו אותו לאנשהוא, לא יודעת לאן, אבל לא ראיתי אותו שוב. למזלי.

הרהרתי בדברים עוד כמה שניות אבל אנדי העיר אותי חזרה למציאות "נזכרת או שאני ימשיך?"

"כן, נזכרתי."

"יופי אז מה נסגר?" הוא שאל עם עצב מהול בבהלה "מה יקרה הפעם?"

אף אחד מהשלושה האחרים שהיו בחדר לא הבינו על מה מדובר אבל השכילו ובלמו את קולם.

"אין לי מושג" אמרתי בקול מעורפל ותחושת דה ז'ה וו ממש חזקה הציפה אותי.

"מה יקרה הפעם נטשה?" שמעתי את קולו של אנדי מרוחק, כאילו אוקיינוסים ויבשות חוצצות ביני לבינו.

 פתחתי את פי בשביל לענות אבל אז הרגשתי כאילו אני נשאבת לתוך באר מלאה בערפל.

מה קורה פה?

מי זה שם?

מה אני עושה פה? מי עשה לי את זה?

ולמה לעזאזל אני מרגישה שמשו דומה קרה לי בעבר?

פתאום ראיתי מרחוק את אנדי, רצתי אליו ונגעתי בכתפו, הוא הסתובב בבהלה.

"הוו, זו את! וואו ממש הלחצת אותי, הוא אמר בהקלה "איפה אנחנו? איך הגענו ל.."

"אין לי תשובה לאף אחת מהשאלות שלך." הודעתי.

"סנדי טום וביל מתקרבים אלינו" הוא אמר ואני הסתובבתי.

"מה קורה פה?"

"מה אנחנו עושים פה?"

"זה אתם נכון? אתם האמיתיים ולא זיופים?"

"נהפכנו לערפדים? אולי למפלצות?" (אני מניחה שאתם מנחשים מי זה יכול להיות.. מי עם לא- טום. אחח כמה אידיוט יכול להיות הבנאדם??)

הם הציפו אותנו בשלל שאלות וכשראו שאנחנו לא עונים השתתקו.

"מה קורה פה נטשה?" הפעם ביל.

"אין לי מושג" עניתי, אוף! למה כולם בטוחים שאני יודעת כל מה שהולך לקרות? מה אני? חוזת עתידות??

"וואו זה ממש מוזר." אמר אנדי, אוו עכשיו הוא נזכר.. במקרים כאלה אני מכחישה כל קשר דם איתו.

"מה??" שאלתי לאחר שתיקה קצרה ונעיצת עיניים של סנדי.

"נטשה אם זה עוד אחד מהתעלולים שלך אני יחנוק אותך!"

"אויש נו די לא עשיתי לכם כלום! חוצמזה איך אני יכולה לעשות משו כזה?? אם זה תעלול זה התעלול שהכי קשה לבצע אותו וגם התעלול הכי לא מצחיק בארץ, התעלולים נועדו כדי לבדר ולשעשע, ולא בשביל להפחיד או לנקום."

"או במילים אחרות לצחוק על חשבון אחרים?" סנדי כמובן.

"כן" עניתי בביטחון, משאירה אותם המומים מההצהרה המרושעת הזאת.

אני וסנדי התחלנו להתווכח בזמן שהבנים בוהים בנו המומים, מדי פעם בפעם משחילים משפט שנשמע בעינינו כמו זמזום יתוש למרות שהיה אמור להישמע כמו נזיפה על הזמן שבחרנו לעצמנו לריב בו.

"דייייייייייייייייייייייייייייי!" שאג (להפתעת כולנו) טום, "מה אתן נורמליות?? רוב הסיכויים אנחנו עוד חמש דקות מוצאים את עצמנו מתענים על ידי רוצח או משו ואתן רבות!"

אני וסנדי הבטנו אחת את בשנייה ואז בטום "את יודעת קשה להגיד את זה אבל טום צודק, אני מצטערת על מה שקרה" התנצלתי.

"זה בסדר וגם אני לא הייתי צריכה להתנפל עלייך ככה.." עכשיו היה תורה של סנדי להתנצל.

"חיבוק?" שאלנו ביחד ואז צחקנו והתחבקנו.

לפתע נפל עלינו משו עם עטיפה שחורה.

ועוד אחד, עוד אחד ועוד אחד!

הדבר הזה מה שהוא לא יהיה נפל כלינו בכמויות, ואז זה נפסק בבת אחת, משאיר אותנו המומים עם אספקה מוזרה של משו עם עטיפה שחורה שתספיק לנו למשך שנה.

התכופפתי והרמתי אחד מהדברים האלה.

הורדתי את העטיפה.

ריח נעים של שוקולד התפשט באויר, רחרחתי את זה, ונגסתי ביס קטן, שומעת ברקע את צרחתו של אחי: "לללללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא"

"ממממממממממממ' טעים!" אמרתי ובלסתי את מה שנשאר ממנו.

"מטומטמת! ומה אם זה היה מורעל?!" אבל אני לא הקשבתי והמשכתי לטחון בשקט עד שגם הם התחילו.

'תתעוררי..' שמעתי קול מרוחק וטום ניגש אליי והחל לטלטל אותי, 'תתעוררי..' הטלטול נמשך ואיתו אני הרגשתי כאילו אני נשאבת מהעולם המוזר הזה והולכת למקום אחר, פקחתי את עיניי.

"אווחחחחחחח הגב + הרגל שלי.." מלמלתי.

"אוו סוף סוף את מתעוררת! את יודעת שזה העליב מה שעשית? אני מדבר ואת נרדמת! זה היה ממש דוחה" אמר טום, מפסיק לטלטל אותי.

"חלמתי ששוקולד נופל מהשמיים" אמרתי בקול חולמני.

כולם החלו להתפקע מצחוק ואני הבטתי בהם באי הבנה, בזמן שהם נרגעו אני אכלתי קצת שוקולד שהיה על השולחן.

"אווי זה היה טוב.." אמרה סנדי.

"כע את יודעת למה חלמת על שוקולד?" אנדי התחיל להציק עם שאלות חופרות.

"לא" אפילו לא שאלתי למה, אתם תראו, הם יספרו לי גם אם אני ארצה וגם אם לא.

"ואת לא שואלת למה?" אנדי, שוב.

"לא" אמרתי קצרות.

"טוב אז נספר לך בכל זאת רצינו שתתעוררי כי השתעממנו וגם לא רצינו שתפסידי את הסרט שתכננו לראות, אז ניסינו להעיר אותך," בחלק הזה נעצתי בו מבט כועס ומפחיד, "אז בהתחלה דיברנו איתך והתחלת למלמל על אבא ואמא ושמשו רע יקרה ושיש לך הרגשה רעה, ועוד כמה דברים מפגרים וממש לא קשורים. אחר כך סנדי דיברה איתך על התעלולים שלך והתחלתם להתווכח, בזמן שאת ישנה" פערתי את עיניי.

"אין מצב שזה קרה" אמרתי נחרצות.

"יש מצב, עכשיו אל תפריעי!" הוא אמר בכעס "ואז טום צעק די על איזה משחק מחשב מטופש שהוא הפסיד בו ואת לא דיברת שוב, אז ניסינו להעיר אותך, לא הלך לנו, זרקנו עלייך שוקולד ואז טום בא והתחיל לצרוח לך ליד האוזן תתעוררי ואז התעוררת!"

לא רציתי להמשיך לדבר על הפדיחה שעשיתי לעצמי אז שיניתי נושא, "טוב איזה  סרט רואים?"

"הפתעה!" אמרו כולם בבת אחת.

"טוב תפעילו אותו לפני שאני נרדמת שוב."

סנדי ניגשה ל- D.V.D והכניסה דיסק בזמן שאנדי ירד למטה להביא פופקורן.

כשאנדי עלה הוא חזר עם שלוש קערות ענקיות וכולנו הצטופפנו על המיטה שלי, מכורבלים.

סנדי הפעילה את הסרט והתחלנו לראות.

"אעאעאעאעאעאעאעאעאעאע.. תכבו את זה תכבו את זה" צווחתי וכיסיתי את עיניי בידי, משאירה חריץ בשבביל לראות את המתרחש בסרט, וטום שישב לידי שם את ידו על כתפי.

"אל תדאגי" מלמל "זה רק סרט, זה לא אמיתי"

"טוב זה נראה לי אמיתי!" אמרתי בלחץ.

גם אני וגם הגיבורה (עאלק גיבורה עוד שנייה מתחילה להשתין במכנסיים!) צרחנו והתיאום היה מושלם, אוווווו גאד בחיים אני לא רואה בית השעווה, בחיים! והנה עצה גם אתם אל תראו..

במשך כל הסרט התכווצתי וטום חיבק אותי, בשיא הסרט (החלק הכי מפחיד והכי מבחיל) התחלתי לבכות, בכללי אני נחשבת די אמיצה אבל אני פשוט לא מסוגלת לראות סרטי אימה, זו החולשה שלי, זה והקטע עם ההורים שלי...

לפתע אנדי הדליק את האור הסתובב לאט לאט ואמר "עכשיו כשראיתם מה אני יעשה לכם, מי הולך להיות הראשון??" הוא אמר בקול מצמרר.

"אעאעאאעאעאעאעאעאעאעאע" צרחתי והדמעות יצאו מכלל שליטה.

,תירגעי אחות רק צחקתי.." הוא ניגש אליי בניסיון לחבק אותי.

"תתרחק!" ציויתי.

"אווח נו תרגיעי אחות קטנה!"

"כן באמת נטשה הוא רק צחק.." הפעם זה היה טום.

"אני יודעת וזה למה אני כועסת עליו!"

"את כועסת עליי?"

"כן כי אתה יודע שאני מצפחדת מהשטויות האלה ובכל זאת הבהלת אותי!" אמרתי, עיני נעוצות בעיניו.

"אני מצטער..." וכשראה שזה לא עוזר הוסיף "יודעת מה? אני יפצה אותך!"

"במה?"פה התחלתי להתעניין.

"בשופינג!"

"וביטול ההתערבות שלי ושל סנדי?" אמרתי והסתכלתי על סנדי ששכבה צמודה לביל כשראשה על חזהו.

"מה? דיברתם עליי?" היא מיהרה לקום ולשבת כאילו שכלום לא קרה וביל בעקבותיה.

"כן... מבטלים את ההתערבות שלנו.." אמרתי, עדיין בשוק טוטאלי ממה שראיתי בזה הרגע.

"כן... לא..." אמרה בחיוך.

"אוף נו למה?" יללתי "זה לא פייר את רימית!"

"לא אני לא! את לא אמרת שאסור לספר להם את זה ובכל מקרה לא סיפרתי הם שמעו את זה לבד.."

"אני שונאת אותך!"

"זה הדדי"    

"אווף למה להיות כזאת מכשפה??"

"ככה בא לי"

"אבל למה דווקא טום?? מילא ג'וש או דרק, אבל טום?!"

"סליחה?" אח שלי התערב "מחר את כבר לא תרצי לצאת עם ג'וש או דרק, אלא אם את אוהבת בנים בלי שיניים?"

"אויש נו שתוק.." אמרתי "אתה לא תגע בהם!"

"או באמת?"

"כן באמת"

"מי אמר?"

"אני אמרתי!" נעצתי בו מבט שמשמעותו הייתה 'אני יספר את הסודות שלך' ולפעמים גם 'אני יספר את מי אתה אוהב'

"טוב נו.."

"יופי!" חייכתי.

"את יודעת שאת בכל זאת יוצאת לדייט עם טום? נכון?" סנדי דאגה להוריד לי את המצברוח.

"כןכן" מלמלתי, רואה את אחי מעיף אל טום מבטים חושדים.

                                                                                     **למחרת**

התעוררתי לקול השירים שסנדי שמה במערכת סטריו.

"למה להרעיש ככה על הבוקר?" אמרתי בקול צרוד מעייפות.

"או! סוף סוף התעוררת!" היא צהלה "בוקר טוב! או אולי יותר נכון צהריים טובים!"

"צהריים?"

"כן, השעה כבר 3"

"וואו מוקדם מדי!" אמרתי וכיסיתי את ראשי בעזרת השמיכה.

"הוו לא... את לא הולכת לישון שוב! לי ולך יש שופינג לעשות!" "שופינג?" מילת הקסם פעלה.

"כן שופינג! והכי טוב עוד לפנייך!"

"שפכי"

"כל הכסף שאת הולכת לבזבז הוא של.."

"של אמא שלי?"

"ושל?..."

"לא יודעת..."

"אח שלך!"

"אח שלי?" רק קציתי לוודא ששמעתי נכון.

"כן אח שלך"

"אז מה אנחנו עושות כאן??"

"חח יאלה בואי נצא!"

"בואי" קמתי ובאתי לצאת מהחדר.

"אהמ' אהמ'!!!"

"מה?" לא הבנתי למה היא 'משתעלת'.

"את עדיין בפיג'מה.."

"אהה כן... שנייה אני יתארגן, בינתיים תכיני ארוחת בוקר."

"טוב, תמהרי."

הסתובבתי והתחלתי לחפש חולצה ומכנס ראויים ללבישה. בגלל שלא מצאתי ונזכרתי שרק עכשיו התעוררתי ולא צחצחתי שיניים הלכתי לאמבטיה צחצחתי שיניים ושטפתי פנים. 

כשחזרתי לחדר ראיתי גופייה לבנה חמודה שיש עליה הרבה קשקושים וגולגלות ולבבות שבורים וכאלה, לבשתי אותה עם סקיני שחור ולקחתי גרביים ונעלי ואנס שחורות לבנות וקצת ורודות, לקחתי תיק שחור שמתי בו פלאפון, ארנק ואת הנרתיק שאיתו אני הולכת לכל מקום (יש בו פדים, איפור, סיכות, גומיות ועוד הרבה..), סידרתי שיער והייתי מוכנה.

"נטשהההההההההההההההההההה" שמעתי את סנדי קוראת לי.

"מהההההה?"

"האוכל מוכן"

"אני יורדת"

ירדתי במדרגות וראיתי על השולחן את ארוחת הבוקר שלנו. חביטה ענקית וקערה גדולה של סלט.

"מממממממ' יאמי!" אמרתי וליקקתי את שפתיי.

"חח בואי נתחיל לאכול, אני גוועת!"

ניגשתי לשולחן והתישבתי.

"בתיאבון" אמרנו ביחד.

אחרי צחקוק קצר התחלנו לטחון.

כשסיימנו לאכול לקחתי את התיק והמפתחות שהיו על השולחן וכמעט ויצאנו אבל אז סנדי נזכרה לקחת את הכסף מאחי.

"אנדייייייייייייייייייייייייייייייייי!"

"מהההההההההההההה?"

"הכסססססססססססססססף"

"אהה טוב..." השיב ובא כדי להביא לנו 500 ש"ח, "ואני עוד קיוותי ששכחתן.." מלמל.

חייכתי, "ממתי אני שוכחת לקחת כסף ממך?!"

"מאז שנולדת?"

"כן בטח.."

"טוב צודקת, השליתי את עצמי."

"נכון" אמרתי ולקחתי את הכסף מידו "ביי".

"ביי" הוא נעל את הדלת אחרינו.

תפסנו מונית וכשהיינו בקניון כבר היה ארבע ורבע.

ישר הסתערנו על החנויות וקניתי די הרבה דברים, חולצה חמודה, גופייה די יפה (יש יותר, מודה), שמלה ממש ממש ממש יפה- סטרפלס שחורה שיש לה קרע בצד ומצוירים עליה כמה לבבות שבורים בצד, נעליים ממש נושיות, סקיני ג'ינס שחור וגופייה לבנה שיש עליה קשקושים שחורים וקצת ורודים.

גם סנדי קנתה הרבה דברים אבל אם אני אפרט את כולם כאן אני עוד ארדים אתכם אז נגיד בתמציתיות: 6 חולצות, 4 מכנסיים, 2 זוגות נעליים ושמלה אחת.

כשחזרנו לבית שלי אכלנו ארוחת צהריים ואיך שבלעתי את הביס האחרון סנדי התנפלה עליי.

"בואי, כבר שבע ורבע והדייט שלך בשמונה"

"לאן לבוא?" עדיין לא הבנתי.

"להתארגן" אמרה כמובן מאליו.

"מה?! את צוחקת עליי! אני כולה אלבש מכנס וחולצה ואצא."

"לא!!!!!!!!!!!!!!!!" שאגה "את צריכה להיות מושלמת!"

"וזה למה?"

"בגלל שזה הדייט הראשון שלכם והרושם הראשוני חשוב מאוד!"

"אבל זה גם הולך להיות הדייט האחרון שלנו.." אמרתי בזלזול.

"זהו שהוא לא.."

"מה??"

"ששמעת"

"אני רוצה לוודא ששמעתי נכון"

"שמעת נכון, זה לא הולך להיות הדייט האחרון שלכם"

"ולמה את כל כך בטוחה בזה?"

"יש לי את המקורות שלי"

"כןכן מה שתגידי.."

"טוב יאללה בואי להתארגן!!!!!!, סנדי תפסה בידי והובילה אותי המעלה המדרגות.

                                                                                              **בשמונה וחמישה**

דפיקה נשמעה בדלת.

"רק רגע" צרחה סנדי ואז פנתה אליי "זה הוא, שימי את השפתון הזה ובושם" ציוותה, היא הסתובבה בכוונה לרדת אבל אז נעצרה והוסיפה "ותתנהגי אליו יפה"

"פחחחחח' בטח משתגידי" זלזלתי.

"זוכרת את ההתערבות? אמרנו שתהיי חמודה אליו"

"אווווווף! אני שונאת אותך"

"אני יודעת" היא חייכה במתיקות וירדה במדרגות.

שמתי שפתון בושם כמו שסנדי ציוותה וידתי במדרגות.

הלב שלי דפק בקצב מסחרר והרגשתי כאילו עוד רגע הוא יפרוץ מהחזה שלי. ההתרגשות גאתה בי. דבר כזה בחיים לא קרה לי, באף דייט, והיו לי הרבה.

ירדתי לאט לאט במדרגות נזהרת לא לשבור את רגלי שוב. במיוחד לאחר שהורידו לי את הגבס (משו ששחכתי לציין בנות אז... מצטערת? בכל מקרה נגיד והורידו לה.).

המדרגה האחרונה.

'טוב' חשבתי לעצמי 'הנה זה בא...' ירדתי אותה והתקדמתי בצעדים בטוחים אל עבר הסלון, ראיתי את טום וביל יושבים על הספה.

טום היה עם גבו אליי.

ברגע שביל ראה אותי הוא פער את עיניו וטום שבדיוק דיבר איתו הסתובב אוטומטית. התגובה שלי ושלו הייתה זהה לזו של ביל. הוא חייך ואני אחריו.

טום היה מדהים.

הוא בלע את רוקו 'גאד היא מהממת' חשב, "שנלך?" שאל.

"כן" אמרתי בחיוך מתוק.

מוחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחע!!!!!!!!!!!

מה יקרה בדייט שלהם?

רק בשבוע הבא תגלו... או בעוד שבועיים?

כמו שאמרתי בהתחלה, תלוי בתגובות.

אהה ופיציתי אתכן על ההמתנה הארוכה בפרק ארוך מתמיד.

אוהבת אתכן

3333333333333333333>