בלוג סיפורים טוקיו הוטל!

פרק 8:

חיוכו התרחב הוא קם והתקדם בצעדים מהירים אליי.

סקרתי את גופו מכף רגל ועד ראש. הוא היה לבוש בג'ינס שחור שגדול עליו בכמה מידות, חולצה בצבע אדום עם כתוביות בשחר ולבן ולאלה התאים כובע לבן ואדום ברובו אבל גם שחור פה ושם.

שמתי לב שגם הוא סקר את גופי.

לבשתי את הסקיני ג'ינס השחור ואת הגופיה הלבנה עם קשקושים שחורים וורודים (זוכרים? היום הייתי בקניון עם סנדי?? אם הזיכרון שלכן נמצא בחופשה בסביבות איי יוון אתן יכולות לחזור לפרק 7 ושם תמצאו את החלק שבו קניתי את הבגדים האלה) ואת הואנס השחורות לבנות וורודות שלי, סנדי השאילה לי תיק לבן עם כתוביות שחרות שלא ממש בולטות וגם קצת ורודות.

ידעתי שאני נראיתי טוב, אפילו טוב מאוד, אבל לא ציפיתי לתגובה כזו.

הוא הושיט את ידו בחיוך חמוד, "התואילי לבוא איתי?"

גיחכתי ועניתי, "בשמחה!"

הוא לקח את ידי והוביל אותי אל המונית שחיכתה בחוץ. כשהגענו למסעדה הוא שילם על המונית (למרות שהתעקשתי להשתתף בתשלום הוא סירב בכל תוקף) ופתח לי את הדלת כדי שאצא מהמונית, כשיצאתי ראיתי מולי את אחת המסעדות היותר יוקרתיות בגרמניה.

"אז לפה אנחנו הולכים.."

"כן, יש בעיה?" שאל בחשש.

"אממ.. לא ממש"

"טוב" ראיתי שהוא התאכזב מהתגובה שלי אז לקחתי את ידו וחייכתי.

"בוא נלך"

"בואי" הוא חייך בחזרה ומצב רוחו השתפר.

בכניסה קידם את פנינו מלצר או איך שלא קוראים לו "שלום אדון קאוליץ, שלום גברתי, בואו אחרי השולחן שלכם מוכן."

"טום חייך אליו ואני כמותו. הוא הוביל אותנו לתוך המסעדה ואז יצאנו אל החצר, הכול היה כל כך רומנטי. חבורת כנרים עמדה תחת חופה ,עלי ורדים היו מפוזרים בכל עבר והפיצו ניחוח משכר, פמוטים שעליהם עמדו נרות זקופים היו על כל אחד מהשולחנות והמפה הלבנה שכיסתה את השולחן כמו השלימה את המראה המדהים הזה שבאופן מוזר הזכיר לי את פריז...

גם אני וגם טום לא ציפינו לדבר כזה.

המלצר הוביל אותנו לעבר אחד השולחנות היותר מבודדים והלך להביא את התפריטים.

"וואו, המקום הזה יפהפה!" אמרתי.

"כן גם אני בשוק ממש כמוך שיש לנו שולחן במקום כל כך רומנטי, אוף! ביל והשטויות שלו!"

"ביל?"

"כן, הוא זה שהזמין לנו מקומות."

"אהה" אמרתי באכזבה שהשתדלתי להסוות "אז לא אתה אירגנת את כל זה.."

הוא הבין שהתאכזבתי אז אמר "אני לא מכיר מקומות יפים ורומנטים כאלה אז ביקשתי מביל למצוא מקום נחמד, שקט ורומנטי כזה, כאילו בקטנה."

מיד החיוך עלה על פניי, באותו הרגע חשבתי שהוא כל כך מתוק עד שכמעט הצטערתי על התעלול שחשבתי לעשות לו! וזה אף פעם לא קרה.

המלצר בא והביא לנו את התפריטים, אני הזמנתי פסטה אבל בגלל שאני הייתי במסעדה הזו די הרבה עם "אמא" שלי אני יודעת את גודל המנות כאן אז ביקשתי שישימו לי חצי מהמנה המקובלת ואז טום הציע שנחלוק מנה משותפת אז אני הסכמתי.

"טוב אז תביא לנו מנת פסטה זוגית בבקשה" אמר טום למלצר הנחמד.

"מנת פסטה זוגית אחת בדרך! אולי תרצו גם יין בנוסף?" שאל אותנו.

אני וטום הסתכלנו אחד על השני במבטים מלאי משמעות, הוא פירש נכון את המבטים, "אוווקיי, אז אולי תרצו לימונדה? או מיץ תפוזים סחוט וטרי?"

"אממ אני מעדיפה מים"

"אז ניקח מים"

"טוב עוד מעט והאוכל יהיה אצלכם."

"אוקיי תודה" אמרנו פה אחד והמלצר הלך.

הייתה שתיקה מביכה ואז טום אמר "אז.. למה את פה?"

"מ'זתומרת?" לא הבנתי למה הוא מתכוון.

"למה את פה?" חזר על השאלה ואז הוסיף "כאילו בגלל ההתערבות או בגלל שאת רוצה להיות פה?"

"בהתחלה זה היה בגלל ההתערבות אבל עכשיו אני כבר לא יודעת למה..."

"מה??"

הבטתי עמוק בתוך עיניו "כמו שאמרתי בהתחלה זה היה בגלל ההתערבות אבל עכשיו זה בגלל הרצון"

"אבל מקודם אמרת שאת לא יודעת למה.." הוא הקשה.

"מקודם זה מקודם ועכשיו זה עכשיו, תתרגל, אני הפכפכה"

הוא חייך חיוך חושף שיניים, מרוצה מתשובתי ובדיוק אז המלצר בא אלינו "הנה המנת פסטה זוגית" הוא שם אותה באמצע, "והמים" הוא מזג לכוסותינו מים עם קוביות קרח והוסיף פרוסת לימון, הניח את הסכום על השולחן בצירוף מפיות ואמר "אם תזדקקו לי אני אהיה שם" הוא אמר והצביע על פינה די מרוחקת, כנראה בשביל הפרטיות.

"טוב תודה" אמרתי וטום התחיל לזלול.

"בתיאבון!, קראתי, מופתעת מהבליסה.

הוא חייך ותקע את המזלג שלי בתוך הפסטה וסובב אותו כך שהפסטה התלפפה סביבו הוא הרים אותו ואמר "לפתוח פה גדול!!!"

"יש כאן יותר מדי פסטה! באיזה גודל אתה חושב שהפה שלי?!"

"אוחח נו תינוקת!" הוא הוריד חצי מהכמות שהייתה על המזלג בעזרת מזלגו והרים אותו חזרה.

"עכשיו זה נורמלי!" קראתי.

"ועכשיו לפתוח פה גדול!!!!!!!"

"אני יודעת לאכול לבד" אמרתי בגיחוך.

"אויש נו אל תהרסי לי!!!!!!!"

"חח טוב" פתחתי את פי והוא הכניס לשם בעדינות את המזלג לקחתי אותו מידו והוצאתי אותו מפי, משאירה בפנים את הפסטה הטעימה.

התחלנו לאכול וטום טחן שלושת רבעי מהמנה אבל זה לא הפריע לי, במילא לא הייתי מצליחה לגמור חצי.

"וואו לא אכלת כלום!" קרא טום כשראה אותי מנגבת בעדינות את פי בעזרת המפית.

"אוו אני אכלתי המווווווון!"

"בקושי אכלת רבע!"

"ותאמין לי זה הרבה."

"פפפפפפפפפפפ' בקצב הזה את עוד תהיי אנורקסית"

"טוב מה אתה? אמא שלי?"

"אם הייתי אמא שלך לא היינו בסיטואציה הזאת עכשיו"

"מה שנכון- נכון" לקחתי את כוס המים שלי וקירבתי אותה אל שפתיי.

מחשבותיו של טום:

היא כל כך יפה.

בחיים לא ראיתי מישהי מושלמת כמוה. היא כזאת תמימה וחמודה ומתוקה ומה לא?!

אוחחחחחחח כמה שאני מקנא בכוס הזאת שאליה היא מצמידה את השפתיים העדינות האלו, כמה שהייתי רוצה שבמקום הכוס היו אלו השפתיים שלי.

פעם ראשונה שאני לא רוצה מישהי למיטה אלא סתם להיות איתה, להסתכל עליה, לדבר איתה, להקשיב לקולה.

וואו! מה היא עושה לי??זה הדדי? ככה מרגישים כשמאוהבים? רגע, אני, טום קאוליץ, מאוהב?! פחחחח' אין מצב!

אני לא מאוהב בילדה הנהדרת שיושבת מולי, אני לא מאוהב בה, אני לא! אני פשוט לא!

אז מה קורה לי? למה אני מרגיש כאילו הלב שלי עומד להתפוצץ? למה אני יודע שאם מישו יגרום לדמעה אחת לנזול מעיניה אני ירצח אותו? למה אני יודע שברגע שאראה מישו מסתכל על גופה או שורק לה או מתחיל איתה או אפילו רק מביט בה או מדבר אליה אני יעקור לו את העיניים ויפוצץ אותו מכות?

למה אני מרגיש ככה?

אולי אני כן מאוהב?

אוווף! איפה ביל כשצריך אותו?!

מחשבותיה של נטשה:

הוא מדהים! אלוהי! מהמם! מושלם! חתיייייך!

גאד איזה גוף, איזה עיניים, איזה קול!

אני חולה עליו.

הוא הראשון שלא סתם היה באלי לבדוק כמה זמן אני יחזיק איתו בתור זוג, הראשון שאיכפת לי אם יפגע או לא, הראשון שאיכפת לי אם מישי תימרח עליו, הראשון.

מה קורה כאן?? אני כל כך צריכה לדבר עם סנדי על כל זה! כל כך כל כך!

אבל הוא כזה מתוק..

ובעוד היא ממשיכה להלל אותו וטום ממשיך להרהר באותם הדברים העניינים מתפתחים בין סנדי לביל.

                                                                                                 **אצל סנדי וביל** 

טום ונטשה עזבו את הבית וביני לבין ביל שררה שתיקה.

"אז.. מה נעשה?" שברתי את השתיקה.

"אממ, אני חושב שנתחיל בזה שנלך לבית שלי במקום להתנחל בבית של נטשה" אמר ביל בגיחוך.

"חח צודק" "אני יודע" הוא קם והתקדם אליי בדרך מושיט את ידו בשביל לעזור לי להתרומם.

"תודה" אמרתי.

"אין על מה"

"ומה נעשה בבית שלך?" "נראה סרט?"

"טוב"

התקדמנו לעבר היציאה "איזה סרט בא לך לראות?" שאל ובדרך פתח את הדלת.

יצאתי ואמרתי "איזה יש לך?"

"שאלה טובה" אמר בגיחוך קל וסגר את הדלת.

"חח טוב נחליט כשנגיע אליך"

"סבבה"

כשהגענו אל ביתם של ביל וטום הוא הכין פופקורן והראה לי כמה סרטים ואני החלטתי לראות את "שחק אותה סמארט" (מומלץ לראות אותו,הוא פשוט מדהיםם!).

הוא הפעיל את הסרט והלך לקחת את הפופקורן, לא הייתי מרוכזת ולא הצלחתי לקלוט מילה ממה שהשחקנים אומרים.

"מעניין מה טום ונטשה עושים עכשיו.." חשבתי בקול רם.

"כן באמת מעניין" נראה כי גם ביל לא היה מרוכז בסרט.

הסתכלנו אחד על השנייה.

"זה יהיה ממש לא יפה מצידנו אם נעקוב אחריהם.." התחלתי.

"אבל לא יפה מת מזמן..." הוא אמר בחיוך מרושע וסקרן.

"עדיין.. היא החברה הכי טובה שלי"

"והוא האח התאום שלי, אז מה? את לא דואגת לה ושומרת עליה?"

"ברור שכן אבל מה זה קשור?" "תיקחי את זה בתור בדיקה שהכול בסדר ושהם מסתדרים ולא פוגעים אחד בשני במקום ריגול.."

"אווח נו טוב.."

"מצוין!" הוא צהל "בואי נלך"

"אבל הם הלכו למסעדה די יוקרתית.." לא רק נטשה אוהבת ללכת למסעדה הזו.

"נו ו.."

"אז צריך להתלבש בהתאם.."

"אההה נכון" הוא הבין "אז חכי רגע אני יתארגן ואז נלך לבית שלך את תתארגני ונלך לבדוק מש שלומם"

"טוב תמהר" אמרתי, מתיישבת תוך כדי על הספה ומפעילה את הסרט.

"טוב" הוא עלה למעלה והתחיל להתארגן.

כעבור 20 דקות של שיעמום הוא ירד אליי.

"בוו" אמר לי ליד האוזן ואני קפצתי.

"אידיוט!"

"יאללה בואי נלך"

"בוא"

יצאנו והלכנו לעבר הבית שלי, הלכנו בשקט, עדיין לא הרגשתי בנוח עם זה.

"את צריכה ללבוש שימלה" הוא אמר לי בשקט.

"למה?"

"כי ככה רוב הבנות שם מתלבשות"

"טוב" אמרתי בספק.

הגענו לבית שלי, הוא היה ריק, הנחתי את התיק שלי על השולחן במטבח והתקדמתי לעבר החדר שלי.

"תרגיש כמו בבית" זרקתי לעברו וטיפסתי במעלה המדרגות.

מדדתי במהירות כמה שמלות ובסוף התפשרתי על השמלה החדשה שלי (שחורה לבנה וכחולה, קשה לתאר אותה אז פשוט נגיד שהיא יפה) ונעלי עקב שחורות, החלקתי את השיער שמתי בושם, עיפרון שחור וליפסטיק ויצאתי מהחדר.

"וואו!" ביל אמר כשיצאתי מהחדר "את נראית מדהים" אמר בביישנות.

"תודה" אמרת, מסמיקה מעט.

"בואי, הזמנתי מונית"

"אויש שכחתי תיק!"

"אז תמהרי" הוא אמר בחיוך ואני הסתובבתי והתקדמתי אל אחד החדרים, עקביי מהדהדים ברחבי הבית, ניגשתי לארון והוצאתי משם תיק לבן כחול שמתי בו מפתחות, כסף ופלאפון והייתי מוכנה.

"עכשיו אפשר ללכת?"

"כן" חייכתי.

"בואי" הוא פתח את דלת הבית וסימן לי לצאת ראשונה, יצאתי והוא אחריי כשאני מושיטה לו את המפתחות והוא נועל את הבית.

הוא הוביל אל המונית ופתח את דלתה, הוא כזה ג'נטלמן! נכנסתי אל המונית והוא אחריי אומר לנהג לאן אנחנו רוצים להגיע.

כשהגענו הוא יצא והחזיק את הדלת פתוחה כדי שגם אני אצא וסגר אותה אחרי. התקדמנו אל כניסת המסעדה.

"שלום אדון קאוליץ, שלום גבירתי, הזמנתם מקום?"

"לא אבל אני בטוח שתוכל לארגן לנו מקום בחצר הרומנטית.. נכון?" ביל אמר בנימה כזו מתוקה ובמבט כה מתחנן עד שגם אני וגם המלצר חייכנו.

"אני מניח שאוכל לסדר זאת, תן לי לבדוק" הוא ניגש אל אחד האנשים האחרים שעמדו בכניסה ודיבר איתו מספר רגעים.

"בואו אחריי בבקשה" הלכנו אחריו והוא הוביל אותנו אל תוך המסעדה ומשם יצאנו אל החצר.

הכל היה כל כך יפה, כל כך רומנטי, כל כך... וואו! טום ונטשה נמצאים כאן?! וצוחקים?! התקשיתי להאמין למראה עיניי.

טום ממש לא נראה הטיפוס הרומנטי.. ונטשה?? בכלל!

אבל הם כל כך חמודים ביחד!

ביל תפס בידי והמלצר לקח אותנו לשולחן עם השקפה מעולה על השניים האחרים.

המלצר הביא לנו תפריטים ובזמן שאני וביל התלבטנו מה להזמין קלטתי את טום קם ומזיז את הכיסא שלו כך שיהיה צמוד לשל נטשה.

"בילבילבילבילבילביל!"

"אה?" הוא אמר, לא מרוכז בשיט.

"טום ונטשה" הצבעתי על הזוג.

בבת אחת הוא הסתובב וחיוך נפרש על פניו, "כמה צפוי שהם יהיו זוג.."

"הם כל כך מתאימים" הוספתי.

"כן... עכשיו רק נשאר לך למצוא את מי שאת אוהבת" הוא אמר במהירות ונראה היה שהוא מתחרט על זה.

"אני כבר מצאתי את שלי, ואתה?"

"את מי מצאת?" הסקרנות גברה בו מרגע לרגע.

"קודם תגיד לי אתה"

"אממ.. אני מ-מ-מצאתי מישהי"

"והיא?..."

"תנחשי" אמר בשובבות, למרות שבליבו התפלל שתרד מהעניין, 'אווחחחחח למה אני חייב להיות כזה אידיוט?? מה?? לא הייתי יכול לסתום ת'פה?' הוא חשב לעצמו באומללות.

"טוב.. אז תתן רמזים" 'אני שונאת אותה! תגיד עכשיו מי זאץ ועד מחר היא כבר תהיה בבית חולים, אוכלת דרך קשית!!!!!!!!!!!!!!!!!!' חשבתי, רותחת מזעם.

"אממ, היא חברה של נטשה"

"אתה יודע לנטשה יש הרבה חברות.."

"היא חברה טובה מאוד של נטשה"

"עדיין לא עוזר לי"

"את מכירה אותה"

"תמשיך"

"היא ידידה שלי של טום ושל אנדי"

"המממממ.. אני עדיין לא מצליחה לחשוב על שום אופציה"

"היא ממש יפה"

"עדיין לא"

"אווקיי.. השם שלה מתחיל באות ס' "

"אמממממ... זו אממממממ.. לא יודעת! אוף אתה נותן רמזים קשים מדיי!"

"תחשבי כבר! תפעילי את המוח! זה כל כך ברור!"

"לא זה לא! עוד רמז!"

"אווקיי היא החברה הכי טובה של נטשה!"

"אבל אני החברה הכי טובה של נטשה..."

"נוו.." הוא הביט בי במבט מצפה.

"אתה, אתה אוהב אותי?" רק רציתי לוודא, לא בא לי על פדיחות עכשיו.

"כן" נעמדתי והוא המשיך "אני יודע מה תגידי עכשיו" הוא דיבר ואני התקרבתי אליו "את לא אוהבת אותי את ממש מקווה שזה לא יהרוס לנו את הידידות ושעדיף שנתנהג כאילו כל זה לא קרה נכון? אל תדאגי זה סבבה מבחינתי"

"ביל" ניסיתי לגרום לו להביט בי.

"לאלא אני בסדר באמת אני כבר רגיל.."

"ביל"

"אל תדאגי, אני יתגבר"

"ביל!"

"מה?"

"אולי תשתוק ותהנה מהרגע?" אמרתי מחייכת ומשכתי תא ידו, הוא נעמד. הבטתי בו מלמטה, הוא כזה יפה, חתיך, מושלם, נושי, חמוד, מדהים ועוד הרבה מאוווד... עצמתי את עייני.

הנשיקה לא איחרה להגיע, לשונו סרקה כל פינה בפי, וזה היה הדדי. הרגשתי כאילו אנחנו מנותקים משאר העולם, במקום אחר, יקום אחר, שום רעש לא נשמע.

ראיתי את ביל וסנדי מתנשקים מזווית עיני כשצחקתי מעוד בדיחה של טום.

לקחתי את הכפית ובעדינות הורדתי חתיכה קטנטונת מהגלידה שלנו.

ממממממ' טעים!..

מה?? רגע! ביל?? סנדי?? ביחד??

אווקיי אני עיורת ורק כדי להוכיח אני אסתובב שוב ואראה שאין שם אף אחד... לא! אני לא רואה את ביל וסנדי מתנשקים נכון??

לאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלא!!!!!!!!!!!1

אבל זה אומר שהיא עקבה אחריי! שוב!

אווי איזה חמודים הם ביחד.

אבל היא עקבה אחריי!

אבל אולי היא בכלל הלכה עם ביל לדייט בלי לספר לי... לעעעעע היא לא תעשה דבר כזה, נכון?

"טום תראה, אלה ביל וסנדי"

"אהה" טום התרכז בגלידה, בודק מאיזה חלק הכי כדאי לתלוש חצי מהגלידה.

"הם מתנשקים"

"אהה"

"שיואו טום הנה אנג'לינה ג'ולי בביקיני!!" הצבעתי לכיון של ביל וסנדי.

"מה? איפה?" הוא קרא ואז כשראה אותם מתנשקים הוסיף "וואו! יש לנו זוג נוסף היום!"

"מה זאת אומרת זוג נוסף?" שאלתי.

"אני ואת, ביל וסנדי"

"כן בטח, היית מת"

"מה? למה? את לא אוהבת אותי? מי זה? את מי את אוהבת? זה ג'ון נכון? או פרד? פשוט תגידי, אני מבטיח שאני לא ירצח אותם"

"אחרי ההתעלמות שלך ממני ואחרי ההתלהבות שלך מאנג'לינה ג'ולי בביקיני אתה יכול להמשיך לחלום עליי"

"לא בבקשה לא! תקשיבי אני מצטער זה לא יקרה שוב"

"אתה לא מבין את הפואנטה!"

"ההא??"

"אני כועסת לא בגלל המקרה הספציפי הזה, ולמען האמת אני בכלל לא כועסת"

"יופי אז אנחנו זוג!"

"זהו שלא.." ביאסתי אותו.

"מה? אבל לפני רגע אמרת שאת לא כועסת"

"אני לא, פשוט שאתה כל כך מתלהב מבנות אחרות ואתה רגיל לקבל דברים שאני לא מוכנה לתת, לא בשלב כזה מוקדם ולא בגיל כזה צעיר..."

"מה זה קשור?"

"זה קשור כי אני לא מוכנה שהחבר שלי יילך אל בנות אחרות או יסתכל על בנות אחרות.. פשוט לא בא לי להיפגע"

"אבל את לא!" הוא קבע "את יודעת למי מה שאמרת עכשיו כן מתאים להגיד? לקריסטי, אמילי, איימי, לכל הבנות האלה שכן, אני מודה, ניצלתי."

"אבל לאף אחת לא אמרתי ששאני אוהב אותה, ואותך אני כן אוהב" הוא אמר והסמיק. מבטי שעד עכשיו היה מושפל נפגש במבטו.

חייכתי ואמרתי "טוב בוא נלך להרוס להם את הנשיקה!"

"רגע אז אנחנו זוג"

נישקתי אותו ושאלתי "זה עונה לך על השאלה?"

"לא אני צריך עוד אחת כדי לא להתבלבל" הוא הוסיף בליווי צחקוק.

"כן כן היית מת, עכשיו בוא" משכתי בידו והובלתי אותו לעבר ביל וסנדי.

עד ש.. "אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאאעאעאעאעאעאעאאעאעאעאאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאע!!!!!!!" צרחתי.

מוחחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחע!!!!!!!!!!!!!

למה נטשה צרחה?

האם זה קשור לביל וסנדי? או אולי משו קרה לטום?

מעניין עם בפרק 9 כבר יהיה רצח....

טוב את כל התשובות לשאלות תמצאו בפרק הבא..

אז לילה טוב בנות.

אוהבת את כולכן 333333>