פרק 2-
*לאחר חודש וחצי*
לידר ואני נהיינו חברות הכי טובות במשך חודש וחצי הזה.
אבל ממש כאילו..בלתי נפרדות ממש כמו אחיות.
היא השלימה אם מעיין ולירון
אבל עדיין כל פעם שיש להן משהו להגיד עליי היא משתיקה אותן
"רוצה אליי?"שאלתי את לידר כשיצאנו מבצפר.
"סבבה"אמרה והתחלנו ללכת..
"לידרררררר"שמענו צעקה מאחורה זה היה דניאל וליאור.
"הוווווו....היי דני"אמרה לידר ונשקה לו בלחי.
"ואני כמו תמיד בחוץ"חייך ליאור.
"תרגיע"אמרה לידר ונתנה לו גם נשיקה על הלחי.
"זה כבר יותר טוב"צחק.
"אתם באים היום לסקייטרפארק?"שאלה לידר.
"כן...היום אני אנצח אותך"חייך ליאור.
"איך?..אם אתה לא מסוגל אפילו לקפוץ מהסקייטבורד בלי ליפול"צחקה.
"גיחיגיחי תדעי לך לידרי שאני התאמנתי הרבה מאז ועכשיו אני מומחה"אמר בשילוב ידיים.
"אהא...מה שתגיד"אמרה.
"טוב מקורה?"שאל דניאל.
"סבבה"ענינו שתינו.
"מי את?"שאל ליאור בחוצפה.
"מורן"עניתי באדישות.
"מורן?..חדשה פה?...."שאל.
"לא"עניתי בכעס.
"אהה ואלה זאת זאתי שלירון שונאת.."צחק ליאור.
"קוראים לה מורן"התעצבנה לידר.
"טוב טוב בסדר...זה לא שאמרתי משהו כזה.."אמר בבהלה ליאור.
"טובב...אז אני דניאל"אמר והושיט את ידו.
"מורן"עניתי.
"שמנו לב"ליאור הגיב.
וראיתי איך שדניאל דפק לו מרפק בבטן..התעצבנתי וישר הבנתי(או לפחות ככה חשבתי)
שהוא צחק עליי אם ליאור...
הלכתי אם לידר הביתה וכשנכנסנו אבא היה בסלון...
"שאלום"אמרתי לאבא בחיוך.
"שאלום בובה שלי"אמר בחיוך וחיבק אותי.
"היי לידרוש רוצות לאכול?"שאל.
"רוצה ?"שאלתי.
"לא תודה"אמרה ועלינו לחדר.
"נו...מה יהיה אם הקול שלך?"חייכה לידר.
"מה איתו?"שאלתי באופן קצת מוזר.
"את יכולה לשיר ואני יכולה לנגן אז חשבתי..את יודעת.."אמרה מובכת טיפה.
"כןכן...אני יודעת"אמרתי.
"אני מצטערת לאכזב אותך אבל אני לא יכולה לשיר בפומבי אם הקול הזוועתי הזה"אמרתי.
"איזה זוועתי ואיזה נעליים??..יש לך את הקול המושלם הזה ואת לא מנצלת אותו?"שאלה לידר מאוכזבת.
"טוב...בסדרר שיכנעת אותי"אמרתי לאחר הפרצוף פאפי פייס שהיא עשתה.
"ישששששששש ידעתי,ידעתי שאפשר לסמוך עליך"אמרה קורנת.
"כן את זה גמ אני ידעתי"צחקתי.
"טוב בואי לסקייטרפארק אני צריכה לנצח את ה'מומחה'"צחקה.
"בואי"אמרתי מחוייכת ויצאנו.
"שלום שלום..אני מקווה שהשלמת עם זה שתפסידי"חייך ליאור.
"לא לא ממש הרי לא אני אפסיד"צחקה לידר עליו.
"את זה עוד ניראה"אמר ועלה על הרמפה.
אחרי דקה ראינו אותו שוכב מקופל בתוך עצמו בעודו גונח מכאב.
"נו ליאור...מי הפסיגד ומי ניצח?.."צחקה לידר.
"זה לא מצחיקק"ענה.
"לידרייי"שמעתי וראיתי את לירון מעיין ועינת (עינת אחותה הקטנה של לירון)
"לירונייי"צעקה לידר בציניות.
"העיי בובע "אמרה לירון בקול ערסי כזה מכירים?.
"היי ליאורי מניש?"שאלה.
"את לא רואה?...כואב לי"אמר והצביע על הרגל שלו.
"עוד פעם התערבת אם לידר ברכיבה על סקייטבורד?"שאלה והוא הנהן.
"מה אמרתי לך?..אל תנסה אפילו! לידר טובה מאוד בלרכב על זה"
אמרה והצביעה על הסקייטבורד של לידר.
כולנו הלכנו למקדונלדס אחרי היום הארוך הזה.
"מי מזמין?"שאלה מעיין.
"אני"אמרו לירון ודניאל.
"לא משנה"אמר דניאל ולירון הביטה בו במבט עצבני.
"מה??..מה כבר עשיתי?"שאל בתקיפות.
"אז..מורן כן?.."המשיך.
הנהנתי בעצבים (יש מצב אני אשנא אותו אי פעם?)
"יופי..רוצה גלידה?..על חשבוני"חייך.
"אני יכולה לקנות בעצמי!אבל תודה על ההצעה"אמרתי מעוצבנת דיו.
"או-קיי אפשר לחשוב מה כבר עשיתי כולה הצעתי לך גלידה"אמר.
"עזוב אחי הילדה חסרת שכל"חייך ליאור.
"כנראה"הוסיף.
"זה לא כנראה זה בטוח"צחקה לירון כשחזרה.
ואז כולם התחילו להריץ עליי צחוקים עד שקמתי ויצאתי בעצבים.
"אני חושב שהגזמנו קצת"אמר דניאל תוקע בליאור מבט זועם.
"אז לאא"אמרה לידר במבט עצבני שהיה תקוע בלירון וליאור.
'החלטתי שאני שונאת את דניאל...
האם אפשר לשנוא משהו שאת כלכך אוהבת?...
אוףףףף...אניוויי שון (אחי הגדול) שהיה בפנימיה בלונדון חוזרר מחרתיים... והיה שם כולה שנתיים.
הוא ודניאל באותה הכתה והגיל וכן...הם חברים...אוףףףף הניסיון לשכוח אותו לא יעזור לי כלכך משום מה....
אבל בכל מקרה אני שונאת את דניאל.....אהעאהעאהעאהעאהע...דניאל דניאל דניאל...בכל משפט שני שלי!!!!!!
הוא מטריד אותי בחלומות ועכשיו גם ביומן הפרטי האישי והסודי שלי[?!]
אבל עדיין אני אוהבת אותו........אוחחח'כתבתי ביומן עד שצלצול פלא' הוציא אותי מריכוז.
"הלו?"עניתי בנחת (די לא בנחת)
"היי מאמייי זאת לידר...אני רוצה לבקש ממך טובה"אמרה.
"שוטט"עניתי.
"אני לא מאמינה שהסכמתי לבוא איתך"אמרתי בכעס.
"לא נורא...זה בריא להנות קצת"חייכה לידר.
"כן..וזה בריא גם לדעת לאן קובעים לפני שיוצאים"אמרתי בכעס מוחלט.
"נו..אם הייתי מספרת לך קודם את זה אז לא היית מסכימה"אמרה בחיוך.
(לבשתי-
)
"קרוב לוודאי"אמרתי עצבנית.
"טוב טוב תשחררי לחץ...אז הלכנו לבלות מה כבר קרה?..ככה תרכשי לעצמך ידידים חדשים ואפשר בהחלט
גם יזיזים בעניין הזה"צחקה לידר וסחפה אותי איתה.
"טוב בסדר..מה כבר יכול להיות?"ספק שאלתי ספק אמרתי.
"או-קיי"אמרתי ונכנסנו.
הסתכלתי קדימה ולא האמנתי למה שראיתי...
"לידר..אני רוצה הביתה"אמרתי מבעד לדמעות שהחלו לזלוג לאט לאט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בליצ'\בלוג סיפורים