פרק 5-
שיר מתאים-
http://www.youtube.com/watch?v=pC0RDbfqH1Y
****
"אהעאהעאהע"צרחתי כשהתעוררתי.
"מאמי מה קרה?"אמא נכנסה לחדר בסערה.
"אני..אהמ..אני לא מרגישה טוב"אמרתי מחזיקה בראשי.
"אולי אני אביא לך אספרין?"שאלה בבהלה.
"לא..זה בסדר.."אמרתי וקמתי מהמיטה.
"או-קיי מאמי..תתלבשי ותרדי הכנתי לך פנקייקים"חייכהאמא וירדה.
(אני לבשתי
)
"היי...זה נראה טעים ואולי גם אכיל"צחקתי.
"חהחה..תאכלי ותבדקי..אני צריכה ללכת יפשלי אני אחזור בערב אז אל תחכי לי"אמרה בחיוך נושקת לי ויוצאת.
"ביי"אמרתי בלחש..מאז שהיא קיבלה את ה'עבודה' החדשה שלה אני תמיד בבית לבד.
ואבא בכלל לא מגיע הביתה מאז שהם רבו...ואני,אני כה תמימה הרי הם נפרדו מזמן...
ואני מרוב הגעגועים למשפחה שלמה שהייתה לי עוד מעט בוכה...
אבל שון מגיע עוד שעתיים הביתה אז
הוא זה שממלא את תפקיד הגבר בבית כמו שאבא ביקש ממנו... ; ).
לפחות פעם אחרונה אני רוצה לראות את המשפחה מאוחדת..המשפחה שלי מאוחדת.
אוף..עכשיו אני צריכה ללכת לבצפר..נקווה של-שון יש מפתח לבית ...D='...
****
"הייי"לידר צרחה אליי מתוך תחנת האוטובוס.
"היי" צחקתי..מעניין איך היא תגיב כשתגלה ששון מגיע היום (היא ראתה אותו כבר פעמיים)
"היי.."אמרה עוד פעם.
"אז שמעת נכון?"שאלתי בחיוך.
"דני אמר לי"חייכה.
"אבל למה את מתרגשת..הרי את מאוהבת בטום נכון?"שאלתי.
"כ..כ..ן....אני יודעת.."אמרה בבושה.
"או שאת פשוט רוצה שאני אשדך בינכם בשביל שטום יקנא.."צחקתי.
"מה..מה פתאום"נבהלה.
"לידר..בחייך.."חייכתי והאוטובוס הגיע.
באמצע הנסיעה היה שקט ביני לבין לידר.
"הגענו"צעק הנהג וכולם ירדו.
"הייייייייי"ספיר מלי שלי ועוד בנות קראו לי וללידר.
"זה נכון שאח שלך מגיע היום?"לירון הגיחה.
"זה נכון שזה לא עיניינך?"יבשתי אותה.
"טוב בואו לכתה אנחנו עוד נאחר"אמרה טל (החרשנית שבינינו).
"יאלה בואו"קראתי בצחקוק.
"מורני..את בסדר?..את ניראת חיוורת"אמרה מלי.
"לא..כן..מה??.."שאלתי.
"היא שאלה אותך אם את בסדר"דניאל צחק.
"מאיפה צצת?"שאלה ספיר בחיוך.
"מהדלת"צחק.
"אה"אמרה והשתתקה.
נכנסנו כולם לכתות שלנו..והמורה נכנסה עם הרעש של העקבים שתקתקו על
הרצפה ברעש!.
"שלום תלמידים..שבו בבקשה"אמרה המורה ברכה שמואלי.
****
באמצע ההפסקה אני קניתי אוכל ושתיה יחד אם לידר ועם חברות והתיישבנו בשולחן האוכל.
*טוטורוטוטורו*
קיבלתי הודעת טקסט בפלאפון שלי...
'מורן!...חתיכת *** בואי הביתההה אין לי מפתח אם שכחת!אני ארצח אותךך'זה היה שון
התחלתי לצחוק ברמות על!...כולם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח
ואני הייתי חייבת להבריז מהלימודים
"טוב בנות....שון חזר הביתה ואני חייבת לתת לו מפתח תחפו עליי"צחקתי.
"אה אוקיי ביי"אמרו
"ביי"אמרתי וברחתי מהחצר האחורית.
****
"הנה את"חייך וקפצתי עליו בחיבוק ונשיקה גדולה בלחי.
"הנה המפתח"אמרתי כולי שמחה.
"תודה מאמי..."אמר ונכנס.
"יאלה תחזרי לבצפר"צחק.
"אוף"אמרתי והסתובבתי ללכת.
"תירגעי מאמי....תשארי..אני אטפל באמא"אמר בחיוך.
"ישש תודה"אמרתי קורנת מאושר.
"אני הלכתי להתקלח"אמר והלך.
"טוב"אמרתי והשתעממתי.
****
"היי"אמר דניאל כנכנס אלינו הביתה.
"היי"אמר שון.
"מקורה?"שאל דניאל.
"הכל בסדר מאיתך?"שאל בחזרה.
"הכל טוב....היי מורן"אמר דניאל.
"הא?..אה...היי דניאל"אמרתי מובכת.
"טוב..אני לא אפריע לכם..אני אעלה לחדר"אמרתי וקמתי.
"לא!..לא..תשארי... בואי את לא מפריעה"אמר שון והעלה אותי על ברכיו.
"נכון בכלל לא..."חייך דניאל ואני הסמקתי.
"הופה...מישהי פה מסמיקה?"צחק שון ואני הסמקתי עוד יותר.
"טוב,טוב...יאלה בואו נצא החוצה לאנשהו רוצים?"שאל שון
"כן..למה לא?"שאל דניאל.
"לא..לכו אתם"אמרתי והצטקמתי בתוך זרועותיו של שון.
"למה?..אני לא שואל אותך ואת יוצאת איתנו"אמר שון בחיוך.
"אוקיי אבל אני לוקחת את לידר איתי"אמרתי בחיוך מתוק וקרצתי ל-שון.
"אם זה מה שיגרום לך לבוא אז סבבה"חייכו שניהם.
פתאום הרגשתי כאילו אני ודניאל היינו החברים הכי טובים.
"לידר..כן תבואי.כן נו!אז למה אני מביאה אותך למה?..בואי כבר!"אמרתי לתוך שפורפרת הפלא'
"יאלה אני..אנחנו מחכים לך"חייכתי וניתקתי.
"נו מה?"שאל שון.
"מה נו מה?..היא באה.."אמרתי והתיישבתי.
****
"אני הייתי בועטת בה עוד שניה"אמרתי כועסת.
"כן...ואואה...מה היא כבר עשתה לך"אמר שון.
"כולה זרקה.......עליך פופקורן.....ואמרה למאבטחים שאת זרקת עליה פופקורן?"ספק שאל ספק אמר.
"כן הא?..כולה!...כולה אבעט בה"אמרתי בכעס.
"אבל החזרתי לה"אמרתי ושילבתי ידיים.
"כן....פחית קולה נשפכה עליה בקלי קלות מי ידע?"צחקו.
"זה ממש לא מצחיק..כולה רציתי לראות סרט בשקט"אמרתי בעודי מוציאה את שאריות הפופקורן שההיא זרקה עליי.
"זה בסדר"אמרה לידר.
****
"אז עד מתי אתה נשאר?"שאלתי בעודי בוהה בצלחת הריקה שעמדה מולי.
"עד סוף חופש פסח..למה?"שאל.
"התגעגעתי אליך"אמרתי בעצב.
"אוווווו בובה שליי גם אני!..אבל אני נשאר פה כל חופש פסח איתך ואם אמא"חייך וחיבק אותי ואני חייכתי.
"חוצמזה.."אמר בחיוך.
"חוצמזה מה?"שאלתי.
"אני ראיתי איך את מסתכלת על דניאל...את מאוהבת בו!"אמר בחיוך זדוני.
"מה?..מה פתאום?..אל תגלה לו.."אמרתי והסמקתי בעוז.
"חח בסדר מאמי..ו..לידר חמודה והכל אבל אני לא רוצה קשר מחייב"חייך.
"מה?..על מה אתה מדבר?"שאלתי.
"אני יודע שניסית לשדך בינינו..אבל אני נהנה מחיי הרווקות...תאמיני לי "צחק.
"איכסססס י'מגעיל"נגעלתי.
"יבוא יום וכם את תעשי זאת בחייך...אבל בנתיים אני זה שלא מרשה לך"צחק עוד יותר.
"איכ איכ איכ איכ איכ איכ איכ איכ איכ"אמרתי נגעלת יותר ויותר.
והוא,הוא רק צחק.
"ואני יודע אפילו מי יהיה הראשון שלך"חייך חיוך ערמומי.
"מי?"שאלתי למרות שידעתי את תשובתו.
"אהמדניאלאהמ"אמר.
"לא..!...מה פתאום!...דניאל בהחלט לא יהיה לא הראשון שלי"אמרתי מנסה לבלבל אותו.
"דניאל לא יהיה לא הראשון שלך במה?"שמעתי קול מאחורי.
אני כלכך אהרוג את שון!
"הוא מאחורי..נכון?"שאלתי.
"אהא"צחק שון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בליצ'\בלוג סיפורים