הם ימים טובים בשבילי, בד"כ. התחלה חדשה.

תמיד טוב.

ולא משנה שזה היה חרא יום בכל סטנדרט-שהוא-לא-ההרגשה-שלי. [איזה עוד סטנדרטים יש, בעצם?]

כולם מחמיאים. והאהבה נמצאת שם, ואף אחד לא יכול לפגוע בזה.

עמית צייר לי את העטיפה של החומה של פינק פלויד, ורועי צייר לי יד עושה פיס. הכל על האולסטאר הצהובה מימין. משמאל, אורן עשה לי פסים בשרוכים.

בקרוב הן יהיו אני באמת. בקרוב.

חבל שחורף, וחבל שהעוגה העצומה ההיא שאמא הכינה לא כ"כ טעימה. כלומר, יש בה חלקים טעימים.

אין לי שום בעיה עם זה,

שעכשיו אתה בורח.

ואותך, אותך אני שונאת. תתרחקי ממני. סעמק. (ואיפה אתה יובל, שתגיד שאסור לי לשנוא?)