בחצר בית הספר כשאני מחכה עם דנה שאילן והדר יסיימו חמש שעות שיחה על תסריט עם צליל וכשרועי עורך את הפיילוט שלו ותדמור נעלם וחוזר עם מיתר. אבי כבר הלך ואני עומדת על פטריות עם דנה.

הימים עוברים בקצב מסחרר ואני שוכחת מכל המחויבויות שלי חוץ מתסריט תסריט תסריט. התסריט הזה עבר כ"כ הרבה תהפוכות, אז מה יש לאילן להתפלא שכשאנחנו מדברים והוא שואל אותי "מתי הוא בורח אל יונתן משירי - עם הפרפל הייז או עם הספריי?" ואני עונה לו שאני לא יודעת אז הוא מסתכל עליי בפרצוף העקום (זוכרת?) שלו ואומר להדר ש"הופס הנה הוכחה לכמה שבלה בלה בלה" אבל כל הצדדים יודעים שהוא טועה, אפילו הוא עצמו לדעתי. הוא אומר דברים מתוך הצורך לזיין תשכל בלי כיוון או מטרה. מבחינתו אפשר היה לדבר על כמה שלדיאט ספרייט אין יותר מדי קונפליקטים ושינויים בקיומו, כי הוא הרי רק חפץ דומם, אבל היי! הוא גם נעלם, אז היי - זה לא אומר משהו? והיי, אם זה אומר משהו - לא כדאי להכניס את זה לתסריט? וכו'

אבל אולי אני רק מחמירה איתו וזו טעות לעשות ככה, כי היי. לא חבל שבעוד שנתיים אני אקרא את הדבר הזה ואתבאס עליו? אז תדעי לך, נוגה של עוד שנתיים, שאת מאד אוהבת את אילן. בחיי(ך).

כל הפולנים חוזרים מחר בלילה אז החלטנו לעשות היום מדורה מאורגנת ומסודרת בכפר ולא ברמת חן כי שם העיפו אותנו וכולם נאלצו ללכת לפארק ורק אני חזרתי הביתה כי כבר היה שתיים עשרה ולמחרת נסעתי לרמת הגולן ואז רועי ותדמור אמרו שאני מגעילה ומפקירה וכו' אבל אני רק רציתי לצלם קצת את הירוק הירוק הזה בשםה ולהתגעגע לתקופות אחרות של קור עם שמש והמון ירוק מסביב, וזהו. ואתמול בלילה הייתי בעצרת עם מיה ועודד ומיקה וכשחזרנו האוטו של שירן היה בחניה וזה היה בגלל שרועי ושירן ודנה חיכו לי שאחזור, וכשחזרתי אכלנו והתחלנו לדבר על דברים מפחידים כמו גלגולי נשמות וסיאנסים ואלוהים ומליוני דברים כאלה, והיה ממש נחמד שאנחנו שוב פעם בוגרים כאלה פעם בכמה זמן.

 זיח! הם הלכו בשתיים ואני חזרתי לשבת על התסריט. ישבתי עד שלוש ככה, והלכתי לישון. שלחתי לעצמי למייל וגם להדר וגם לדני ולתדמור, והבוקר הדפסתי. אה! הבוקר היה מוזר.

אתמול בלילה הבטחתי לשירן שאני אבוא הבוקר למתמטיקה בשמונה, אבל אף אחד היום בבית לא העיר אותי, ואז פתאום היא התקשרה אליי ושאלה איפה אני ואמרתי לה שאני ישנה וזה והיא אמרה שבסדר (זכור לי שאמרתי "אוי ואבוי!" משום מה) ואז חזרתי לישון כי אמרתי לעצמי שהיי, אני אשן עוד חמש דקות, רק אעצום את העיניים, ואז אתעורר ואשים לעצמי שעון מעורר לשמונה וחצי, כי הרי בתשע וחמישה יש לי הסעה לקולנוע.

אז פתאום בחמישה לתשע יש טלפון וזה תדמור ואני עונה והוא אומר איפה את משעמם לי ואני אומרת לו לא תדמור לא אני ישנה אני לא מאמינה ויואו ואם אני צריכה להיות בבליך וזה ואז התעוררתי מהר מהמיטה ורצתי לחדר של עודד והדלקתי את המדפסת ומצאתי את הקובץ והתחלתי להדפיס ורצתי לצחצח שיניים אבל היה לי ממש קר ברגליים אז וכו' והמדפסת נתקעה, אז הייתי צריכה להתחיל לערוך את המסמך ולמחוק ולעשות ולהאכיל את המדפסת דף דף דף דף דף דף...

וכבר היה תשע ושתי דקות וההסעה שלי באה עוד שלוש דקות ואני עוד לא התלבשתי אז התקשרתי אל צליל והיא הצילה אותי ואמרה שיש לה אוטו ושאין בעיה שהיא תבוא ותיקח אותי וכו' וכו' וכו' ואז כבר היה תשע עשרים וחמש וניסיתי להפעיל את האזעקה אבל הכל מת, אז עליתי למעלה והתחלתי לנתק ולהתעסק עם מברגים וברגים ומגנטים וכבלים ובסוף סידרתי את זה וצליל כבר הייתה בחוץ ויצאתי והלכתי וסיפרתי לה על איך שתדמור והיא הצילו אותי וששרתי "יש בכלל מלאכים בשמיים" לעצמי אחרי שהיא הצילה אותי ובדיוק נכנסתי לאוטו והיה שיר אחר של מטרופולין.

אם הייתה כאן תמונה שלי על הפטריות זה היה גדול