מה יותר טבעי מלא למצוא שלמות בכלום, ולפנות לפתרון הכי קל?

אמונה

הם כולם מדברים על זה. שוטי הנבואה, הדג נחש לפתע

אני כמו מייקל ג'קסון, רק בבפנים שלי

כולי מתפרקת. לג'קסון נפל האף? לי תיכף תיפול הריאה.

הרעיון של אף רגע כבר לא יחזור, למצות את המיטב וכו', הוא לא עוזר כשמולך ניצבים שלושה חודשים של חוסר ודאות, שבסופם כמעט שנתיים שכרגע נמצאות בסימן שאלה עצום.

 ויחד עם הקושי לנשום ולבלוע, עם הקושי לשאוף אוויר לריאות, ההרגשה הזאת של לא-לשוטט בעולם, לא לקום וללכת, רק לשבת במקום ולהשמיד את עצמי, כשמידי פעם זרועות מהעולם החיצוני נשלחות אליי ואני לא תופסת אותן,

ודווקא כשהן לא אני מושיטה את כל הידיים שלי (כאילו הייתי שיווה) בנסיון להעלות משהו בחקתי. וגם זה אחרי כמה זמן של שטחיות.

אבל שטחיות היא...לאו דווקא מוחשית.

כשהעיקרון עומד אל מול התכל'ס, העיקרון תמיד לוקח.

אנשים ריאליים יצליחו יותר ממני, כי אני

אין בי את הרצון להצליח. אני רוצה לחיות את החיים שלי בשקט

מוקפת ב

עננה רכה ושמימית

מילים עם תבלין פיוטי שמכילות שום דבר, בעצם

אבל כשזה יוצא בשוונג ואי אפשר להפסיק,

זה אומר שכשאני אקרא את זה בעתיד, 

אני אבין.