בבוקר צליל התגייסה

באו לי בבום כל מיני מחשבות לא חיוביות בכלל

אח"כ הלכתי אל דפנה, שנוסעת מחר למחנה שלה לחודש

משם נסענו לכל מיני מקומות, סידורים כאלה שלה ואמא שלה, הרגשתי שיש לי חום

מרחפת ככה, לא בחיוביות.

חזרתי הביתה ודיברתי עם יובל, שדווקא עשה לי שמח לדבר איתו ככה

נרדמתי, התעוררתי מטלפון מארז

צרבתי לדפנה והכנתי לה דברים ונסעתי אליה, בשביל עוד קצת מסחטה שכזו

בדרך חזרה מדפנה עשיתי תאונה, נכנסתי באיזה מישהו מאחורה כשאמבולנס חתך אותנו. בלמתי כ"כ חזק שבקושי נכנסתי בו, אבל בכ"ז נכנסתי והיה את הבום הזה, ואת הקטע הזה שהאוטו מזדעזע. רועד כזה במקום ויש רעש שהוא לא ממש בום

בקיצור לא קרה כלום והוא היה כ"כ נחמד שהוא אמר שמזל שהוא בלם מספיק מהר וגם אני, כי אחרת היינו עושים תאונת שרשרת עם האמבולנס ושהוא לא רוצה פרטים כי באמת לא קרה כלום

וזהו

העיניים שלי נפוחות כאילו נולדתי עם באנג ביד ומאז אני לא מפסיקה להפיל ראשים

אני עייפה ונגמרו לי הסיגריות

שחר באה לישון אצלי בלילה מאוחר

וזהו. קצת כואב הצוואר אבל יותר בלב

זה נשמע כמו הגזמה וברור שיהיה טוב וכו' וכו' וכו'

ושהרי רק על שמיים שחורים אפשר לראות את הכוכבים,

אז נקווה שמחר יבוא אליי איזה כוכב, ככה בחיוביות.

(:

פתאום יש המון צבע בחיים

אז בשביל האיזון

קצת אפור כאן.

אולי זה מסמל את מה שבאמת פועם באנשים

אולי זה גלגל, מחזור

אי אפשר להשתנות, איריס אומרת. כל אחד יחזור לסורו בסופו של דבר.

אני לא יודעת.

המחסור הזה בשינוי הוא תמיד דבר שלילי,

ואף פעם לא מאמינים שאנשים שהיו חיוביים וחווים תקופה שלילית יחזרו להיות חיוביים

זה פשוט לא מסתדר ש

טוב,

אני באמת לא יודעת.

שיהיה לילה טוב.

אני אוהבת, את יודעת

שלא אכתוב כאן.

בועות סבון חזרו לתודעה שלי, אחרי תקופה של מחסור [גם בבועות, גם בתודעה].

אני לא טוענת שעכשיו אני מודעת, כי אני עדיין לא; הדברים עדיין חולפים מהצד, נמנעים מלהישאר.

אהיה מודעת.

למה אתה כל כך עצוב? עכשיו זה כמעט חודשיים, קשה לא להיות מודאג ממך, לאהוב אותך שבעתיים

[איפה אתם?]