אז הרעיון לסיפור צץ לי בבוקר כשנסעתי לעבודה XD ועד שהגעתי למחשב לכתוב כבר די היו לי את כל המילים בראש.

הנה סיפור קצרצר על מערכת יחסים מיוחדת 

היער היה שקט ואפל. אור חלש ניסה להסתנן בית עלוות העצים והשאיר נקודות בהירות על האדמה הרקבובית והעשירה. רוח קלה הניעה את העלים ויצרה רשרוש עדין שהתמזג לחלוטין עם פחפוך לא רחוק של נחל.

הבזק מהיר של לבן חצה את אחת מבריכות האור על האדמה. תנועה פתאומית שלא באמת הפרה את השקט של היער, אחת שניתן לראות רק בזוית של העין ולא יותר. החיה המהירה ידעה את דרכה ביער, היא עברה במהירות מיומן בין ענפים שבורים ועלים יבשים בלי ליצור אף לא צליל אחד.

בשביל החיה הלבנה כל צליל היה פטאלי, שווה לאחרון. היא עצרה בפתאומיות באמצע צעד ממש והרימה אוזניים ארוכות בניסיון לשמוע.

החיה הייתה ארנב לבן לחלוטין עם זוג עיניים אדומות חרוזיות. אוזניו הארוכות חיכו בניסיון לזהות מבין צלילי היער את הקול הדק שהיה שונה במעט מהאחרים, קול צעדים רכים תנועת זנב, כל דבר שיתן לו הערכה היכן נמצא הרודף שלו.

הארנב תפס את הצליל שחיפש וכשהעריך לבסוף את המרחק בין השנים פנה פניה חדה סביב עץ וחזר למרוצתו המהירה.

החיה השניה ששברה את דממת היער הייתה שועל אדמוני ומהיר. הוא היה כולו מכוון ודרוך למרדף, אוזניו היו צמודות לראשו ועיניר ראו רק את המטרה מקדימה. עפו עבד כפול מהרגיל בנסיון להישאר על עקבות הטרף.

תנועה לא ממוקדת של השועל וכל מהותו נצבעה באדום מהכאב הפתאומי שחלף בגופו. יללת כאב התשחררה מבין שיניו כשהבין שנלקד באחת מאותן מלכודות ציידים שהתחילו להופיע לאורך ורוחב היער. הוא ילל שוב יבבה חלושה של רחמים עצמיים על מזלו הרא וניסה להשתחרר.

כל תנוע של הרגל הלכודה הסבה כאב נוסף כששיני המלכודת נכנסו עמוק יותר לתוך בשרו. הוא יבב ונהם בכעס על עצמו שלא שם לב. הארנב עבר שם באותה דרך כמוהו אבל היה דרוך יותר לסביבה שלו כדי להימנע מהמלכודת הברורה כל כך.

הארנב עצב למשמע היללה  הראשונה וקרה אוזן בנסיון להבין מה קרה. היבבה הבאה סיפרה לו את כל מה שהיה צריך לדעת. השועל נלכד במלכודת.

"באת לצחוק עלי" נהם השועל כשראה את גוש הפרווה הלבנה מופיע מולו. במרחק בטוח.

"באתי להגיד לך שאתה מטומטם אם לא שמת לב למלכודת." הודיע הארנב בלי שום רגש. אוזניב היו תמיד קרויות למה שקורה מסביב, לכל תנועה.

"תודה שאמתר לי." נחר בבוז השועל והחזיר את תשומת ליבו אל המלכודת ורגלו הפצועה.

"הצייד יגיעה במהרה." המשיך לדבר בקול ענייני מדי הארנב. הוא עשה כמה צעדים קדימה אבל עצר כשהשועל נהם לעברו חושף שיניים.

הארנב הניעה במהירות את אוזנב בעקבות צליל ששמע ממחק ואחרי רגע חזר והתמקד בשועל הפצוע. הוא המיך להתקרב, יודע שהוא מסתכן בכך. השועל המשיך לנהום לעברו אך זה כבר לא שם עליו.

"אני לא צריך את העזרה שלך ארנב!" הודיע השועל כשהשני כבר היה בטווח נגיסה

"ברור שכן, אחרת הצייד יבוא ויקח אותך." הודיע הארנב שנראה שלא פחד משיניו החדות של השועל.

"ומה אכפת לך? הרי בזה יגמרו הבעיות שלך!" השועל באמת שלא הבין מה עובר בראש הריק של הארנב.

הארנב לא ענה, רק נתן מבט חרוזי עם עינייו האדומות וכבר פנה להתעסק עם המלכודת. תוך שניות גם השועל התחיל לשמוע את התקרבות הציד והבין שאין זמן בכלל.

"אל תזוז." הודיע הארנב לשועל וזה קפא לפני שהבין בכלל. וכשזה הגיע אליו שהארנב נותן לו פקודות עבר בו הדחף להוריד לו את הראש.

נקישה והמלכודת התחילה להיפתח בעיטיות ולשחרר את שיניה מבשר השועל.

"מהר. אין זמן" הודיע הארנב וכבר התחיל להתרחק. עושה כמה צעדים ועוצר לחכות לשועל הצולע. הם התרחקו מהמלכודת והצייד באיטיות אבל בעקביות. וכשכבר הארנב בקושי קלט את קול הצייד הוא עצר ונתן לשועל זמן להשיב את הנשימה.

"למה?" חזר ושאל השואל. לא רק שהארנב שחרר אותו מהמלכודת הוא גם הוביל אותו בדרכים שידע שהצייד לא יעקוב.

"זאת שאלה בכלל?" השיב הארנב ולא הביט בשועל. "בלעדיך אין לי חיים." הוא הודיע לבסוף. "הרי כל המהות שלי היא לנסות ולהישאר בחיים בזמן שאתה רודף אחרי. מה יקרה אם אתה תיעל מהחיים שלי?" הארבן לראשונה יישר מבט אל עיני השועל ההמום מהמיל של הארנב. הוא אף פעם לא התעמק בעניין אבל עכשיו כשהתחיל לחשוב על זה לעומק הוא ניחש שהמצב שלו זהה לזה של הארנב.

החיה הקטנה עשתה את הצעדים בינייהם ושם את ידו על פני השועל המבולבל. "בגלל זה חיה, כדי שגם אני אוכל לחיות." בזה הוא הסתובב ורץ חזרה לתוך היער. 

NANA