לא ערוך

תשובה אמיתית על השאלה הזאת היא מקיפה ורחבה מאוד, ולכן אני אנסה לתמצת אותה לכמה נקודות מרכזיות, ועוד להרחיב מעט לעניין תפקידו של הסנגור במשפט הפלילי ולעניין המשפט הפלילי בכלל.

על היחסים שבין סנגור ללקוח בפרט ועל המערכת המשפטית בכלל

1. ברוב המקרים, הסנגור לא יודע שהלקוח שלו אשם:

בפגישה הראשונה בין סנגור ללקוח, נדיר מאוד שלקוח יבוא ויאמר: "תקשיב, מר סנגור, רצחתי את הבן אדם ואני רוצה שתזכה אותי" - במצב כזה, הרוב המוחלט של הסנגורים יאמרו ללקוח להודות ולנסות להשיג עסקת טיעון משתלמת, שתחסוך זמן יקר לתביעה ולבתי המשפט.

אם הלקוח לא יסכים, בדר"כ, הסנגור לא ייצג את הלקוח.

חשוב לציין בהקשר הזה - החוק אוסר על עורך דין להעיד אדם כאשר הוא יודע שהוא מעיד עדות שקר. זהו איסור שמטרתו להביא לידי התדיינות אדברסרית בין הצדדים - והוצאת הצדק לאור.

2. סנגור לא רוצה לדעת אם הלקוח אשם או לא:

לכל אדם במדינה דמוקרטית, עומדת "חזקת החפות", שאומרת כי: "אדם הינו בגדר זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר".

על כן, בכדי להביא לידי הרשעתו של אדם, על הפרקליטות, בעזרתה של המשטרה, להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לאותו תחום של "ספק סביר" (הסטטיסטיקאים יאמרו כי מדובר על כ-97% הוכחה).

במערכת המשפטית, אדם עומד מול המדינה המיוצגת בידי המשטרה והפרקליטות, ואלו כוחות עצומים בעלי משאבים רבים.

פעמים רבות, התביעה מאשימה אדם גם כאשר היא לא בטוחה מעבר לספק סביר (רף ההרשעה במשפט פלילי) כי הוא אשם!

הסנגור הוא האדם היחיד שיש ביכולתו להביא את סיפורו של הנאשם בבהירות בפני בית המשפט, להזים עדי שקר, ולמעשה - לגרום לתביעה לשחק לפי החוקים ולמנוע דיכוי שרירותי מצד המדינה.

בסופו של יום, הנאשם עומד בפני שופט מוסמך, והוא זה שגוזר את דינו, לאחר ששמע את פרשת התביעה ואת פרשת ההגנה.

אין מעילה חמורה יותר באמונו של הלקוח כאשר הסנגור, האדם היחיד אליו הנאשם יכול לפנות ולהתנות בפניו את צרותיו, לא מאמין לו.

בנוסף, הסנגור לא רוצה לדעת אם לקוחו אשם או לא בכדי שלא יעמוד למצב בו יעמוד בפני סתירה אתית: מצד אחד, החובה לייצג את הלקוח נאמנה, ומצד שני, האיסור לשקר לבית המשפט.

3. האשמה - פנים רבות לה:

א. לאירוע פלילי מסוים, יכולות להיות משמעויות פליליות רבות, הרלוונטיות להליך המשפטי, וגם אם הנאשם אכן אשם בעבירה פלילית, עדיין יש לדון במשמעויות אלו.

כך, גרימת מוות יכולה להיות רצח (העונש: מאסר עולם חובה, למעט עונש מופחת לבעלי הפרעה נפשית חמורה, לנשים מוכות שרצחו, וחריגה ממידת הסבירות של ההגנה העצמית), הריגה (עד 20 שנות מאסר) או גרימת מוות ברשלנות (עד 3 שנות מאסר) - כל אחד מהם טומן בחובו מחשבה פלילית מסוג שונה (כוונה תחילה, פזיזות, רשלנות), ואפשר כי משפט פלילי יתנהל אך ורק על הדברים המתחוללים בנפש האדם, ולא על נסיבות העבירה.

ב. גם כשיש אשמה, ייתכן שבמקרה הנדון, יהיו לה חריגים שישחררו את האדם מאחריות פלילית - חוק העונשין משחרר אדם מאחריות פלילית כאשר התביעה לא מוכיחה את ביצועה של העבירה בידי הנאשם מעבר לספק סביר, או כאשר ההגנה מעלה ספק סביר בדבר עצם עשיית מעשה העבירה תחת אחד הסייגים שבחוק העונשין (לדוג': הגנה עצמית, אי שפיות הדעת, היעדר שליטה פיזית, שכרות שלא מדעתו, ועוד...).

לכן, גם כאשר הלקוח בטוח שהוא אשם, ייתכן כי יש לדון דיון מעמיק בנסיבות עשיית מעשה העבירה.

ג. הסנגור שומר על המידתיות בענישה - באם בית המשפט הכריע כי הנאשם אכן ביצע את המיוחס לו, מגיע השלב של הטיעונים לעונש.

אני מקווה שאין חולק כי אין להטיל על כל אחד שביצע עבירה מסוימת מאסר עולם מיידי. יש להעניש אדם בהתאם למידת האשמה שלו, וכפי שנקבע בחוק.

ומכיוון שלא דומה רצח נהג המונית דרק רוט לרצח של אישה מוכה את בעלה, זהו תפקידו של עורך הדין לפרוש בפני בית המשפט את הטיעונים לפיהם הוא סבור כי במקרה הנדון, מגיעה לנאשם הקלה מסוימת בעונשו.

אציין, כי בדרך כלל מצורף גם "תסקיר מבחן" שיכול אף להמליץ על הימנעות משליחה למאסר בפועל.

על חיוניותו של הסנגור לקיומה של דמוקרטיה תקינה

1. ריסון כוחה של המדינה - כאשר המשטרה חושדת באדם שהוא ביצע עבירה, הוא נלקח לחקירה ומתחיל הליך איסוף הראיות. בשלב זה, ללא הגנה משפטית ראויה, הסיכון להרשעה שרירותית הוא גבוה ביותר. למה? כיוון שבמרבית המקרים, המשטרה לא מחפשת את הראיות המזכות, אלא רק את הראיות המרשיעות. אלו בני אדם שפועלים במשטרה, וקיים החשש מרצון להתקדם ולהשיג כמה שיותר הרשעות.

מטרתו של הסנגור הוא לוודא כי המדינה אכן חקרה ואימתה את העובדות בשטח ולוודא שמסכת הראיות המובאת בפני בית המשפט מוצקה, ושאינה מבוססת על עדי שקר ושמועות, ושלא עולה מתוכה אותו "ספק סביר" שמביא לזיכוי.

2. שמירה על הליך הוגן - ערך "ההליך ההוגן" הוא ערך קדוש בדמוקרטיה הכולל בתוכו כללים וחוקים רבים שנועדו לשמור על כולנו מפני ניצול לרעה של הסמכויות לעצור ולהביא לדין. דוגמאות: יש להביא עצור לפני שופט תוך 24 שעות, אסור לשפוט פעמיים על אותה עבירה, ועוד.

הסנגור, מעבר להיותו שופרו של הנאשם, מבצע את העבודה הקדושה של שמירה קנאית על חירותו וזכויותיו של הנאשם מפני דריסה כוחנית של המדינה.

הסנגור מביא למודעותו של הנאשם את הזכויות להן הוא זכאי, בהליכי החקירה, המעצר והשפיטה.

ויש לשים לב כי שמירה על ההליך ההוגן, לא מביאה לידי זיכוי במשפט!

לפיכך, גם אם המשטרה לא שמרה על כללי החיפוש בביתו של חשוד, לא תמיד תיפסל הראייה וגם אם המשטרה לא הביאה את החשוד לפני שופט תוך 24 שעות - זה לא מביא לידי זיכוי אוטומטי של הנאשם. (זאת, כיוון שבניגוד לארה"ב, תיאוריית "פירות העץ המורעל" לא חלה)

בקצרה, המסר הכי חשוב שאני רוצה להעביר הוא זה:

כשאתם קוראים בחדשות על זיכויו של נאשם או על הרשעה עם עונש קל יחסית, דעו זאת:

1. לעניין זיכוי - השופט לא השתכנע כי אכן הנאשם ביצע את העבירה, ולמעשה, אשמתו לא הוכחה!

2. עוד לעניין זיכוי - אין להפנות את האשמה לסניגור או לשופט, כי אם למשטרה ולפרקליטות שלא עשו עבודה טובה מספיק בכדי להביא לכדי הרשעה.

ואל דאגה, אם הפרקליטות תראה כי אכן נעשתה טעות בבחינת הראיות, יוגש ערעור והעניין ייבחן בשנית.

3. לעניין הקלה בעונש - ישנן נסיבות לפיהן השופט לא נתן את העונש המקסימלי הקבוע בחוק, ונסיבות אלו חשובות ומבחינות בין הפושעים המסוכנים באמת לבין הפושעים המסוכנים פחות, עליהם הוטל עונש שהשופט סבור שילמד אותם את הלקח הדרוש.

4. אין להחזיק נאשם בחזקת אשם בעבירה עליה נידון - לא משנה לאיזו משפחה הוא נולד או כמה עבירות הוא ביצע בעבר - אדם זכאי עד שתוכח אשמתו בבית המשפט!

אני מאחל לכם שאף אחד מכם לא יגיע למצב בו הוא נחשד בביצוע עבירה פלילית.

אין חוסר אונים גדול יותר, אין גיהינום מפחיד יותר - ובמצב מעין זה, לא תרצו שאף אחד אחר יעמוד לצדכם מלבד הסנגור שלכם.

Private Member.