THE GIRLS WITH THE DRESS

כמו סרט ישן,

שרואים כול פעם מחדש,

אותו תסריט,

אותם מילים,

רק השחקנים שונים,

אבל חוץ מי זה ?

כלום לא משתנה .

אותו פחד מאכזבה,

שגורם לאכזבה ,

ואני יושבת בחדר ההלבשה,

ומחכה שהבמאי יביא תסריט ,

תסריט אחר לשם שינוי,

מתי הוא יבוא ?

בינתים אני בחדר ההלבשה שלי,

אותו תפקיד,

אותם מילים,

רק השחקנים שונים .

-

"כול כך רציתי לגרום לך לחזור,

אבל אף פעם לא היית שלי,

כול כך רציתי לגרום לך לזכור ,

אבל אף פעם לא זכרת אותי . " 

הכול בסדר,

רק פריקה קטנה,

לשחרר רגשות,

כי הדרך שלי לשחרר רגשות אינה בריאה . 

אז הנה למה יש בלוג ?

אם לא להוציא הכול ? :) .

לולי אוהבת אותך,

היה לי נורא כיף היום , 

מחר טניס [:

-

עד כאן עד לפעם הבאה,

סופשבוע מעולה לכם :) .

אוהבת את כולם ! 3>