אז זה באמת קורה.

כל אותן פעמים שהתלוננתי בספא שאני יכולה למלצר ולקבל יותר כסף - התגבשו לרגע המכריע של עצמי לומדת למבחן תפריט.

לא בדיוק הקפיצה המקצועית שציפיתי לה, אך לחלוטין קטע מסצינה רומנטית של הארד וורקרית, שחוזרת הביתה ואוספת גרושים בצנצנות ריקות, נאנחת עמוקות ונושאת עיניים לעבר העתיד הלא נודע.

***

שבוע הבא אני עולה על רכבת אקספרס להוגוורטס (או בשמה הסחי, רכבת ישראל) ומתחילה את לימודיי בבית ספר לאומנות (התפספסה לי המ' בהתחלה ויצא לי אוננות)! וופטידו!

לא התרגשתי ככה מאז... אף פעם! *מנופפת בזרועותיי בהתלהבות יתר*

ביסודי ובחטיבה הייתי ילדת נזלת עם גשר, רסן ותלתליפה. אמנם היו פעימות לב, אבל קיוויתי שהתקפי החרדה האלה יהרגו אותי לפני שאאלץ להתמודד עם בני גילי שנת לימודים נוספת.

תיכון כמו תיכון, אם אתה לא ערס קולני או פרחה מצוייצת אתה די מייחל שהסביבה הזו תתאדה כשתסתיים הבגרות האחרונה.

בצבא לא ידעתי למה לצפות, והמציאות נכנסה בי מהר יותר ממיילי סיירוס על כדור הרס כך שלא היה לי זמן להתרגש.

לסיום, העבדתי את עצמי יותר מדיי כדי להיות מושפעת רגשית מלימודים אחרים במקצועות הריפוי, ואחרי ארבע שנים כאלה שמתי לזה סוף:

התפטרתי ונרשמתי ללימודים הכי יקרים שיכלתי לחשוב עליהם, באחד התחומים הכי לא יציבים.

מזל שלחברשלי יש ראש למחשבים, באמת מזל, וכשיסיים את הלימודים הוא יעבוד במקום של מתכנתים ומהנדסים, ויביא לנו הביתה משכורת נאה. אם לא היינו צוות, הייתי נאלצת לשנס מותניים ולדחוק הגשמת חלומות לשנים בהן הילדים כבר גדלו, הפטמות צנחו ויש לי שם של מרפאת על חלל בכוח הידיים הקסום שלי.

אם את כל כך טובה בזה, למה שלא תשקיעי בזה עכשיו, כשאת עוד צעירה ומלאת מרץ? הכתיבה יכולה לחכות.

שקט מוח! איפה הגריינדר שלי?

~שלוש שאחטות לאחר מכן~

זה-הולך-להיות-כלכך-קסום-אני-לא-יכולה-לחכות!!!

***

החתונה שלנו במאי, ואני עדיין יכולה לתפוס את השומן בבטן ולעשות איתו חיקויים של פטריק סטאר.

מצד שני, הציצים שלי נהדרים, אני יכולה להשעין עליהם ספרים ולהפיל איתם בקבוקי בירה. אם ארזה אני עלולה להתחיל להחזיק ספרים בעצמי.

החיים שלי מלאים בבחירות קשות מנשוא.

***

מעריב לנוער שלום,

ישנתי גב אל גב עם החבר שלי.

פתאום הוא הפליץ כשהטוסיק שלי צמוד לשלו.

האם אני בהריון?