הבלוג הזה? הבלוג הזה הוא היומן מסע שלי.המסע של חיי.
יהיו הרבה מחשבות,שירים,קטעים ממקומות שמשומה מצאו חן ביני וכו'.
המקום הזה הוא בעיקר בשבילי.שאני לא אשכח כלום ואלמד מטעויות של העבר. |
| 9/2005
אולי בכל זאת זה טוב...
היה לי היום שיעור תיאטרון.
שיעור מטורף. הכל היה מטורף...האנרגיות שלי,של הקבוצה,בחדר...
ואז כשישבנו לעשות סיכום לשיעור אז כהרגלנו עברנו אחד אחד ואמרנו איך היה כל אחד.
כמובן שגם הגיעו אליי...ואמרו שם דברים שעדיין מהדהדים לי בראש...אמרו שם דברים שמאז ה1/9 אני לא מפסיקה לשמוע...
אמרו לי שהקיץ הזה עשה לי ממש טוב..שאני נראית טוב..שעברתי שינוי...
אבל מה שהכי זכור לי היו המילים של נדיה "בתחילת שנה שעברה את באת פתוחה ומוכנה להכל ואז לקראת אמצע שנה ועד הסוף את עטפת את עצמך במיליון שכבות של עצב ואבל אבל עכשיו את נראית שונה,בוגרת וכאילו יצאת מזה.."
ולהגיד כאילו בדוגרי הם צודקים...הקיץ הזה היה הקיץ שלי...התבגרתי ועברתי כ"כ הרבה תהליכים ואירועים בחיים שלי שפשוט ניערו אותי...
אני אפילו לא יכולה להסביר את זה במילים..
הייתי צריכה לקבל את מנת הזעזועים ושוקים שקיבלתי בשנה האחרונה בשביל להגיע למצב שאני היום: הרבה יותר בטוחה בעצמי,הרבה יותר אסרטיבית,חברותית ומוכנה לזרום עם מה שקורה סביבי,לא תלויה באחרים יותר...אני לא תלויה בצורך הזה של להיות נאהבת ע"י מישו..אני לא צריכה לאהוב מישו בשביל שיהיה לי על מה לדבר עם אנשים..אני יכולה להקשיב יותר...
בחודש וחצי האחרונים אני מצאתי את עצמי יותר יושבת ומקשיבה לאנשים אחרים מאשר מדברת על החיים שלי..למדתי שלפעמים זה לא כזה נורא לשמוע את המילה "לא" ושזה אפילו עדיף.
והכי חשוב,הבנתי מיהם האנשים שבאמת אכפת להם ממני...האנשים שלא משנה מה תמיד יהיו שם...מי החברים שלי באמת ומי מעמיד פנים..ואני אוהבת את אותם אנשים שבאמת אוהבים אותי ומקבלים אותי עם כל הפאק שלי.
הייתי אמורה לכתוב את הפוסט הזה ב25 כשימלא לבלוג שלי שנה לקיומו..אבל לא יכולתי שלא לכתוב את זה עכשיו..כשאני באמת מרגישה את ההבדל בין איולי של כיתה י',שעדיין התאבלה על העבר,לבין איולי של כיתה יא',שהיא הבחורה הכי חזקה בעולם והכי מאושרת שיש..כי טוב לי עכשיו...לבד וביחד עם עצמי.
זהו לעכשיו,
אוהבת המון המון
איולי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ייאלת