מסקנות שהסקתי על עצמי מהכמעט שנתיים שאני כותבת כאן:

אני

-מאמינה גדולה של קשרים ממרחק.הם כן יכולים לעבוד אם באמת רוצים.

-שוקעת לפעמים בדאון שסוגר אותי מכולם ואז מרחיק את כולם מעליי.

-בעלת חברות שלא מרשות לי להתרחק (ואני הכי אוהבת אותן בעולם על זה)

-לא בדיוק מה שחשבתי שאני.

-לא האשמה היחידה בכל מה שקרה לפני שנתיים

-סובלת לפעמים מסכיזופרניה.

-מסוגלת לסלוח

- כבר לא מתפשרת על איכות החיים שלי ועל איכות האנשים שלוקחים חלק בהם

- לא אהיה אותו הדבר בלי אחותי בלי.

- סובלת מפחד במה שמאפשר לי לעבוד רק מאחורי הקלעים (איפה שאני נהנית להיות)

- כלבה חסרת תקנה כשמלחיצים אותי,כשמציקים לי,כשפוגעים בי וכשאני בטרום מחזור.

-התבגרתי המון במהלך השנתיים האלה ורואה דברים בפרופורציה אחרת

-מסוגלת להודות כשאני טועה

-יודעת להקשיב ולשתוק כשצריך

- יודעת לנצל את המיטב מהכל ועד הסוף.וכשהגיע הזמן של הדבר הזה ללכת,אני אתן לו ללכת עם חיוך (אצל שנינו).

- בעלת זוג הורים שיהפכו את העולם רק בשביל שאני ארגיש טוב ושאני אהיה מרוצה. (כי הם עכשיו נאבקים בלשלם את המסע בן השבועיים שלי לארה"ב וקנדה)

- מסוגלת לקחת דברים בהומור

-סביר להניח אגלה על עצמי עוד כל מיני

- מוכנה לוותר על דברים שאני אוהבת ושיכאב לי לוותר עליהם בגלל הידיעה שלא תמיד אני מסוגלת לעמוד בהם

-אקריב הכל למען ה-חברות שלי (ויש 6 כאלה כרגע)

הקורס עולה 700 שקל ועוד אני רוצה לנסוע עם יעל לת"א ואני רוצה כבר לסיים עם ה380 שקל האלה שצריך לשלם לפסיכומטרי וחייבת להורים שלי 400 שקל.

סבתא ואבא אמרו שהם יחפשו לי עבודה.

חם לי נורא.

הלכתי להתקלח אולי זה יצנן אותי טיפה.

אוהבת המון,

עד הפעם הבאה

ייאלת