קשה לכתוב.

הפוסט הזה נועד רק כדי שיהיה משהו חוצץ בין עכשיו לאז.

אני אעדכן פה בהזדמנות.

אוהבת המון

עד הפעם הבאה

איילת

הערגה הזאת  אוכלת את כל מה שהמניאק ההוא השאיר ממני...וזה מתסכל.
עוד יותר מתסכלת היא העובדה שאני לא אבוא על סיפוקי בקרוב [as in בעתיד הקרוב].

קשה לי כבר עם כל זה.

קשה לי עם עצמי,עם כל הרצונות הלא ממומשים האלה,הכאב הכלכך חזק הזה לחיבוק ארוך וטוב.

אני רואה אותו ואני חושבת לעצמי "לעזאזל כמה שאתה סקסי וכמה הייתי רוצה לעשות אותך".לא שזה עוזר לי במיוחד.

אני משדרת כלפי חוץ משהו כלכך שונה.

אי אכפתיות מלאה מהעניין כשזה ממש רחוק מזה.

והכי מתסכל זה כשאחותך באה עם החיוך הכי מרוח שאי פעם ראית על הפרצוף שלה ומודיעה שיש לה חבר בזמן שאתה מרגיש ככה.

קיבלנו היום תעודות.לא החלטתי עדיין עד כמה אני מרוצה מזה אבל כרגיל מצאתי ציון שלא מוצא חן בעיני.

מה שכן,לעומת שנה שעברה חל שיפור משמעותי בציונים שלי.

אחרי התעודות הלכנו אוצי,מנחם,שניר ואני להסתובב ברחבי העיר..בהתחלה עצרנו דרך ביתו של מנחם בשביל שהוא ישאיר את הדברים בבית וייתן לדודיק את התעודה שלו ואח"כ הלכנו לעיר לאכול ואח"כ ישבנו טיפה ודיברנו קצת ואז ליווינו טיפה את מנחם לבצפר כי הייתה לו חזרה של משהו ואז ליווינו את שניר חצי דרך לתחנה תוך כדי שאוצי שיגעה אותו עם איזה קסם שלה כי היא לא הייתה מוכנה לגלות לו איך היא עושה אותו..חחח..אח"כ המשכנו אוצקי ואני וקנינו פריטים לתחפושת המ-ע-ל-פ-ת שלנו ומשם הלכנו אליי ולמדנו למתמטיקיישן ואז ראינו את הסרט "The Prince and Me 2" (שהיה קיטשי וחמוד כרגיל) ואז ישבנו לאכול [כמובן] ואז היא הלכה לחזרות שלה.

ביום שני ניגנו בחצי גמר גביע המדינה.היה ממש נחמד.ניגנתי שם עם מיכאל אחרי המון זמן שלא ראיתי אותו וישבנו במהלך המשחק של מכבי ועודדנו אותה וצרחנו על השופטים ביחד וזה.התגעגעתי נורא לבנאדם.

מחר אנחנו נוסעים לנגן בגמר.יהיה טוב.אני מקווה שלא ישימו לי את המקרופון שוב.אני פשוט אמות!

מממ...

זהו אני חושבת.

ברגע ששניר ישלח לי את התמונות מהמשחק,אני אעלה אותם כאן.

אוהבת המון

איילת

"את כל כך יפה פתאום אבל למה העיניים שלך כל כך עצובות?"

-לא יודעת....