למי שלא מזהה,הכותרת היא השם של הסינגל החדש של בוב סינקלייר [נו,ההוא של everybody dance now].

יש עיצוב חדש!! תודה רבה רבה לאוצקילי שעמלה קשות על העיצוב המדהים(!!) שלי ונתנה לי לשגע אותה על ימין ועל שמאל!!!

אתמול (ו' 29/6) היה יום די מוזר.

קמתי יחסית מוקדם (8 וחצי בבוקר) התארגנתי ונסענו כל המשפחה ל"דואתלון באגמון" שהתרחש באגמון החולה (אי שם בצפון). לכל התוהים כיצד פדלאה שכמותי נוסעת לדואתלון אז הרשו לי להרגיע אתכם-אני לא השתתפתי.

[דואתלון זה כמו טריאתלון רק בלי השחייה.ריצה ואופניים נטו]

את הדואתלון  עשו לזכרם של הנופלים במלחמת לבנון השניה שהם בני הגליל העליון,כלומר גם לבנדוד שלי ז"ל.

הייתה סוג של הופעה של עידן רייכל אז היה סבבה מהבחינה הזאת...גם יצא לי לנהוג על העגלות האלה כמו שיש לזקנים בקיבוצים ונהגתי כמו מקצוענית [תכלס זה רק ללחוץ על הגז ולהחזיק את ההגה,בשביל רוורס היה צריך ללחוץ על כפתור למטה ובשביל לנסוע קדימה היה צריך ללחוץ על אותו כפתור למעלה] וזה די נתן לי מוטיבציה להתחיל ללמוד נהיגה...נתחיל לחסוך כסף בשביל זה...חחחח...

הטקס שעשו לזכר הנופלים וחלוקת הגביעים גרמה לאבא שלי לדמוע..וזה די תיסכל אותי...ואח"כ שמעתי אותו מדבר עם אחד הצעירים מהפלוגה שלו (של הרן ז"ל) ואומר בחצי גאווה: "הרן הוא בן אחי.."

אח"כ עשינו פיקניק בצומת הגומא (כי יש שם פינה עצבנית של דשא וצל) והיה טעים. ומשם נסענו לסבא רבא בכפר בלום והבן שלו,יהודה,לקח אותנו לטרזן בנהר הירדן (תכלס זה חבל קשור על עץ שמנדנדים אותו,קופצים עליו ונופלים למים) ואח שלי ננשך 3 פעמים ע"י לברדור מחורפן לגמרי ביד. משם המשכנו לבריכה של הקיבוץ ותפסתי קצת צבע ודיברתי עם יוניתי המאמיע שלי בטלפון על כל מיני.

אח"כ אכלנו בחדר אוכל,אני חזרתי לבית של סבא בשביל לנמנם ונסענו חזרה הביתה.

אבל מה שכי הפריע לי היה שהיה כלכך חחחחחחחחחחחםםםםםםםםםםם!!!! 

עכשיו קצת תמונות:

עידן רייכל [בתמונה הכי טובה שיכולתי לצלם מאיפה שישבתי]

דיוקן עצמי [צולם ב28/6/07]

אח שלי לובש כובע ים ונראה כאילו צמחה לו אונה שלישית

אחותי  במי הירדן

זייהו להפעם

אוהבת המון

עד הפעם הבאה

איילת

לפני הכל,למי שעוד לא שם לב-עיצוב חדש מבית היוצרים של אוצי [אֶת קוצי]. אז תודה רבה לך חמודה!

מתמודדת עם המון רגשות כרגע.

כאלו שידעתי שקיימים,כאלו שצצו בסילבסטר בהיותי מסוחררת קלות מהוודקה ששתיתי [כי באמת לא שתיתי הרבה] והפתיעו אותי בצורה מדהימה ביותר.
כלכך מתאים לי לפתוח את השנה בצורה שכזו.יחד עם תחושת אי שייכות פתאומית.

רגשות נוספים שעימם אני מתמודדת הם של האנשים הסובבים אותי.התקופה האחרונה וזו שנמצאת כרגע היא תקופה אמוציונלית לחלוטין [המבינות יבינו] ומצאתי את עצמי לא מעט מחבקת אנשים בוכים,גם כשלעיתים אותו אדם בוכה הוא אני.

הברך שלי עדיין כואבת בצורה מחרידה ואני חרדה מאוד בעיקר בגלל המיונים בעוד 11 יום.המיונים האלה חשובים לי.
עכשיו מדי פעם עוצרות אותי הבחורילות של השכבה שלי [אותן בנות שמשחקות כדורגל אצלנו] לשאול אם אני בכל זאת מזיזה את התאריך שלי לתאריך שלהן ומה נסגר עם התאריכים ואיך אפשר לשנות.נוח לי בתאריך שלי.

לא מפסידה לימודים כי כולם עושים בגרות שאני כבר עשיתי,אני אחרי השבוע עמוס הבחינות שלי ואני מרוויחה יותר זמן להכנס לכושר(דבר שלטעמי לא מטריד אותן במיל').

לא מזמן ישבתי בהרצאה בחדר תיאטרון.לא יכולתי להתרכז אפילו לשניה אחת בהרצאה (שהייתה חשובה מאוד לדעתי) כיוון שכל השדים מהתקופה האומללה שלי של הבגרות תקפו אותי וגרמו לי רצון עז לברוח מהחדר ההוא.מצד אחד,זה סוג של התמודדות עם העניין. מצד שני,זה הפחיד אותי מאוד לשמוע פתאום את המוזיקה ההיא מתנגנת לי בראש ולראות את הכל שוב מול העיניים שלי.
יש לי טראומה מחדר תיאטרון.כמה הזוי.

יש לי פלאשבקים מעוד מספר קטעים שקרו לי בחופשת חנוכה והם מהדהדים לי בראש בלי הפסקה.על אחד מהם,יעלי,סיפרתי לך היום.  וקצת קשה לי להתמודד עם זה.

[וואלה אוצי,מסתבר שאנחנו שתינו באמת מתוסבכות,כל אחת והבלאגנציה שלה]

So many times I was alone and couldn't sleep
You left me drowning in the tears of memory
And ever since you've gone, I found it hard to breathe
'Cause there was so much that your heart just couldn't see

A thousand wasted dreams rolling off my eyes
But time's been healing me and I say good-bye...

'Cause I can breathe again, dream again
I'll be on the road again
Like it used to be the other day
Now I feel free again, so innocent
'Cause someone makes me whole again
For sure... I'll find another you

Could you imagine someone else is by my side?
I've been afraid I couldn't keep myself from falling
My heart was always searching for a place to hide
Could not await the dawn to bring another day

You're not the only one so here me when I say
The thoughts of you, they just fade away

'Cause I can breathe again, dream again
I'll be on the road again
Like it used to be the other day
Now I feel free again, so innocent
'Cause someone makes me whole again
For sure... I'll find another you

Sometimes I see you when I close my eyes (Oh~!)
You're still a part of my life...

But I can breathe again, dream again
I'll be on the road again
Like it used to be the other day
Now I feel free again, so innocent
'Cause someone makes me whole again
For sure... I'll find another you, mm...

Oh, I'll find another you

אני תוהה מתי יגיע התור שלי.

כולם שואלים אותי עליו(על התור) אבל אין לי תשובה.

אמרתי ליעל היום שאני מחכה אבל לא למישהו מסוים.אני חושבת שאמרתי את זה כי באמת למדתי להשלים ולקבל את המצב הריגשי שלי כמו שהוא.רווקה זקנה ^_^

אני מחכה לרגע שבו יגיע מישהו שיסחוף אותי מהקרקע כמו שעשו כבר כמה אנשים אבל שלא יהיו סקסמניאק כמו אחרים.

אני חושבת שזהו להפעם.

אוהבת המון

עד הפעם הבאה

איילת

ריעננתי את הרשימות שלי [תעיינו לכם ותבינו לבד מה השתנה]

מה שכן,אני חייבת לציין שהוספתי משפטים החדשים גם ב"המשפטים של יעל"...

ביום רביעי הייתה בחינה ראשונה בערבית.

מחובתי להוסיף שעשיתי את הבחינה הזאת באי רצון מוחלט אחרי שויקי התעלמה לחלוטן מבקשתנו לדחות את הבחינה הזאת ל29 כי גם ככה רק 3-4 תלמידים היו מוכנים לגשת לבחינה באותו יום..בסופו של דבר,ישבנו נופר ואני ועשינו את הבחינה הזאת כמו גדולות ואנחנו די שמחות שעשינו אותה...

היא הייתה קשה [אפילו ליאור אמר] אבל אני שמחה שעשינו אותה וסיימנו עם זה...

ביקשתי בתור מתנה לחנוכה את הכנס שיתקיים בחופשה. ככה שיוצא שאת הכסף שאני מקבלת מהעבודה אצל סבתא (השנייה) אני יכולה בשקט להוציא באילת בטיול שנתי.
בעקבות העובדה שאני כבר מכירה את המסלול שאנחנו נעשה באילת,אני מצפה לטיול הזה בקוצר רוח. [בכל מקרה,כי אני בחדר עם קרן,תמר ואוצי ויהיה שמייח]

הכנס עצמו ד"א יהיה בנגב שוב.כלומר עוד פעם מכתשים.

שניר צוחק עליי על שאני שוב אכנס לפאניקה ואתחיל לבכות בתחילת המסלול של המכתש הקטן ואז לקראת האמצע אני אתחיל לרוץ את זה ואהיה מהראשונים לסיים אותו.

סיכמתי עם מאריס שהוא מביא את האוהל ל4 שלו ואנחנו נידחס שלושתינו (אלא אם מישל באה ואיתה מגיע גם האוהל 6 אנשים)

עוד בערך 45 דק' (השעה עכשיו 1:15) יהיה מטח מטאורים (?!)

והתמכרתי לstars are blind של פאריס הילטון..שיר טיפשי אבל הוא קליט ואהבתי את הקצב שלו..מה שכן,אחותי פתאום מקשיבה לשאר המוזיקה שלי אז חביב לי כי יש לה את זה באייפוד שלה.

מממ..טוב..

אין לי סבלנות יותר לשבת לכתוב.

אוהבת המון

עד הפעם הבאה

איילת