באופן אקראי החלטתי לכתוב כאן ביומולדת 4 של הבלוג הזה.אז יומולדת שמח

חשתי צורך מטורף לפרוק את עצמי פה כמו שהייתי עושה פעם,כשהייתי יושבת וכותבת שעות על גבי שעות רגשות ומחשבות וחלומות.

יש דברים שלא השתנו כמו הפלייליסט שמלווה אותי,כמו מספר חברות שהוכיחו את עצמן עם הזמן בתור הדבר היציב הבודד בחיים שלי (אני אוהבת אתכן כלכך).

החיים שלי בפן הרומנטי עכשיו במצב לא מתחייב,לא מתיימר ורק נהנה מכל רגע שעובר.

לא ידעתי שזה מסוגל להיות כזה כיף לא להקשר רגשית ושזה יהיה נטו זיון.עם כל ההתחסדויות שלי ועם כל הפעמים שפתחתי את הפה בדיוק נגד זה.כנראה שבאמת הייתי סוג של אינפנטילית.

הוא גורם לי להרגיש טוב עם עצמי.להרגיש אישה.ואחת סקסית.

יש בו לפעמים חוסר ביטחון כלפי מה שקורה בינינו שאני לא מבינה מאיפה זה בא לו ולמה. שאלות של "טוב לך איתי?" או "את מרוצה מהמצב שלנו עכשיו?"

בתכלס אולי לא הייתי מתנגדת ליותר,עם כמה שזה טיפשי כשהוא גר בג'ענאם ואני גרה בטיזינאבי ואנחנו שבוע תקועים אחת בתחת של השני ואז שבוע קצת לנוח ופתאום זה יהיה כל הזמן ביחד וזה יימאס עלינו ואני רואה את זה בא וחבל לי כלכך כי הוא מקסים.הוא מדהים.ואנחנו טובים ביחד.

קשה לי עם כל השמועות האלה שצצו פתאום בגף ועוד יותר עם זה שהוא בגישת "על הזין שלי,רק חבל לי עלייך" כי עובדה שקודם החברים שלו באו אליו ואמרו לו שהוא הגזים ורק אח"כ אנשים באו אליי.

החיים שלי בפן הצבאי אפילו יותר טובים.עוד פחות מ5 חודשים אני משתחררת ואז הדרך היחידה שבא אני צריכה להתמודד עם הצבא זה דרך המילואים שבעלי (כשיהיה אחד) יעשה או שהחברים שלי יעשו והעובדה שכרגע החברים שלי עדיין שם בזמן שאני אזרחית מן המניין.

הבסיס שלי זה בית מלון במסווה של בסיס.אני מבלה את מרבית זמני בבריכה,בחדר כושר או אוכלת בפיצריה או בסטקייה איזה שווראמה טובה,מדי פעם אני נותנת משמרת או שתיים.אבל כל משמרת היא חתיכת משמרת.קריעת תחת אמיתית (ולא,אל תזלזלו זה באמת קריעת תחת לדאוג לכל הציוד ושכל הרכבים איפה שהם צריכים להיות ושהכל תקין).

אני חושבת שזייהו להפעם

עד הפעם הבאה

אוהבת המון

איילת

לראשונה ב4 שנות הכרותי עם הבחורה,יונית באה לעפולה ונשארה לישון אצלי.

היה פשוט כיף. יונית התאהבה באבא שלי (לא ברצינות,אבא שלי הוא פשוט בנאדם כלכך מצחיק שזה כבש אותה) וגם באח שלי (אבל הוא קטין והומו) בתמורה כולם אצלי התאהבו בה והיא גם השאירה רושם ממש טוב על קרן ושבי.

בכלל היה פשוט טוב לראות אותה אחרי חצי שנה שלא ראיתי אותה.בייחוד כשזאת תקופה ממש קשה בחיים שלי.

אם היו אומרים לי לפני שנה שזה המצב שאני אהיה בו,הייתי צוחקת לכם בפנים מרוב שהייתי מורעלת.

הנה כמה תמונות:

יונית במדים

התמונה שיש לשתינו במסך של הפלאפון [קלטו את הזקנה מאחור]

לפני 11 ימים היה לבלוג יומולדת 3. שברתי שיא. השנה בניגוד לשנתיים האחרונות לא עשיתי פוסט סיכום והערכה של עד כמה השתניתי והתבגרתי כי מעבר לזה שאני מודעת לכמה התבגרתי מאז,אני מרגישה שהאישיות שלי רק מתחילה באמת להתעצב.

(עזבו את העייפות הנפשית שמלווה אותי מאז שסיימתי טירונות)

מממ..זייהו להפעם.
אני אוסיף את התמונות של הטירונות לפוסט של חודש קודם.

בתקווה לכתוב ביותר תכיפות

עד הפעם הבאה

אוהבת המון

איילת

לפני יומיים מלאו לבלוג שנתיים.

בניגוד מלא לשנה שעברה,אני לא ראיתי איזשהו שינוי ניכר שחל בי.

אבל הבנתי כמה דברים חשובים.

אז מה עברתי בשנה האחרונה?

-שתי הלוויות ואינספור חתונות.

-עבדתי בתור מלצרית והתפטרתי לאחר שבועיים,אח"כ עבדתי בתור מזכירה במשרד של אמא ואז הייתי צריכה להתחיל בצפר ואתמול עשיתי יום עבודה במזכירות של בית המוזיקה.

- עזבתי את מגמת תיאטרון ואני עכשיו עובדת קשה לקראת הרסיטל שלי במוזיקה שיהיה בין פברואר לאפריל [ובואו נקווה שזה לא ב28/3 מסיבות שאמורות להיות ידועות לכולם]

-הייתה לי "הזכות" להכיר מקרוב נימפומן ולהרגיש מזה כשרוצים אותך רק בגלל הגוף שלך או בגלל היותך גוש בשר בלי זין [כי בנים זה גוש בשר עם זין]

- צבעתי את השיער עוד פעמיים [פעם אחת לחום קצת יותר בהיר מהצבע הטבעי שלי ולאדום,הצבע הנוכחי שלי]

-חזרתי לדבר עם המון אנשים שלא היה לי כל קשר אליהם בשנתיים האחרונות [קרן,תמר,שניר,מורן ועוד רבים אחרים]

-יחד עם הסעיף הנ"ל החברות שלי עם יעל,יונית ושי[מיכאלה] התחזקה מאוד.

-נסעתי לשבועיים לארה"ב וקנדה עם התזמורת.

-הייתי בצו ראשון וקיבלתי כבר צו גיוס [שאח"כ הסתבר שנכון לכרגע זה גם התאריך גיוס של קרן ותמר]

- התאהבתי קשות בבנדוד בן השנתיים שלי [יותר ממה שהייתי כשהוא רק נולד]

-הייתי נוכחת לראשונה בחיי במלחמה [כי לא גרתי בארץ במלחמת המפרץ]

יש עוד טריליון דברים אבל אלה אני חושבת הכי חשובים

צריכה לזוז

אוהבת המון

עד הפעם הבאה.

איילת