צפור מתכווצת

יש עכשיו באזזז בתקשורת לגבי יחסי מין בין קטינים, שהתחיל בספור על ילדים בגילאים צעירים מדי שעשו דברים, ספק בהסכמה ספק לא.

אני נזכרת בילדה אחרת, ששיחקה אותה קשוחה, צינית ובוטה, כי פחדה שאם יראו איך היא באמת, יהיה הרבה יותר פשוט לפגוע בה. ילדה שמגיעה לביה"ס אחרי סיוט של התעללות מינית. ילדה שכולם מסכימים שהיא חכמה, אבל שעובר עליה משהו… כנראה שזה בגלל שכל האנשים החכמים מתוסבכים קצת בגיל ההתבגרות.

אני נזכרת בילד שאהבתי, הילד הכי מקובל בכיתה. חתיך לא נורמלי, תלמיד טוב, כל הבנות היו מאוהבות בו.
ואז עוד זיכרון מגיע. על ילדה שמארגנת ערב כיתה, ובמסגרת משחק "אמת או חובה" מסוייט, שורה של בנים עוברת לידה, וכל אחד מהם נותן לה נשיקה, או נוגע, כי אותו ילד שהיא אוהבת שכנע אותה שכך אנשים יאהבו אותה. שכך הוא יאהב אותה.

ואני נזכרת בכל השיחות של הבנות, שצחקקו על הנשיקה הראשונה, שספרו בהתרגשות על האהבה הראשונה. ואני נזכרת איך הייתי הולכת צמודה לקירות, נדבקת להסקות. איך הייתי מתפללת כל יום שהאדמה תפצה את פיה, ואני אעלם.

אתם מבינים, כשמישהי נאנסת, כשמישהי עוברת התעללות ממושכת, היא בטוחה שכולם יודעים. היה לי ברור שכולם מרגישים. אז השתדלתי לא להיות מעורבת, להתרחק מכולם. פחדתי שאם יראו, לא ירצו להיות, או יותר גרוע, יפגעו יותר…. אבל למרות שידעתי שאני צריכה להיזהר, אני לא מכירה הרבה אנשים שהיו רעבים למעט חום אנושי כמוני.

אני זוכרת את ההתרגשות שאחזה בי כשהזמינו אותי פעם למסיבת יום שישי בבית של אחד המקובלים. היינו אז בכיתה ו', והמסיבה הייתה ליד הבית של הסבא-סבתא, אז הוחלט שאלך לישון שם אחרי.
התחילה המסיבה, כולם רקדו. או לפחות רובם. הייתי לבושה בחולצה אדומה, והיה לי אז שיער ארוך שנאסף בקוקו. ישבתי על הספה וראיתי איך הם רוקדים. אכלתי קבוקים או בוטנים אמריקאיים או משהו. ואז ת' ניגש אלי. הוא היה מין גיק שלמד איתי בכיתה. משקפיים, סנדלים עם גרביים, מכירים את הטיפוס. הוא התיישב לידי ופתאום התחיל ללטף לי את הרגל, את הגב. האמת? שהיה נחמד. גם דיברנו ואפילו צחקנו.
ואז התיישב מהצד השני שלי ר', בן הדוד של ת'. הוא היה ילד די מופרע, לא מסוג הילדים שאי פעם דיברו איתי (מצד שניף יאמר לזכותו שהוא גם אף פעם לא צחק עלי). וגם הוא התחיל ללטף. והיה קצת מביך, אבל הם דיברו וצחקו והיה נחמד.
ואז נמאס לי ואמרתי שאני רוצה ללכת, והם אמרו שילוו אותי.

כשכמעט הגענו לסבתא שלי, עמדנו בחורשה מתחת לבית שלה. הם ביקשו נשיקת לילה טוב, ואני, לכאורה מנוסה ויודעת, חשבתי בתמימותי נשיקה על הלחי. בסוף זה נגמר בכמה דקות של התנשפות מצידם והתכווצות מצידי כשאני נשענת על הקיר בחורשה, והם מנשקים ונוגעים בכל מיני איברים שלי. כן, גם שם למטה.
ולא, הם לא צחקו עלי בימים שאחרי, לא התנהגו לא יפה. זה קרה פעם אחת וזהו, ועדיין כשאני במקרה רואה אותם בעיר אני מתכווצת.

הם לא הכריחו אותי. הם לא אנסו אותי. לכאורה זה היה בהסכמה, נכון?
תעשו לי טובה. אין הסכמה באמת בגילאים כאלה, בטח לא כשזה שניים. יש המון בלבול, ורגשות מעורבים, והתרגשות שמישהו רוצה להיות איתי, ותחושת בושה ושנאה עצמית.
אני די בטוחה שאם כל אחד מהם היה ניגש אלי לבד, זה לא היה קורה. יש משהו מעצים כשמדובר ביותר מאדם אחד. ואני לא בטוחה שהיה מצליח להם עם ילדה אחרת.

הסכמה, עאלק.