צפור מתכווצת כבר לא צפור שבורה, אלא צפור עם שבר שהתאחה. עכשיו גם אמא לגוזל אחד קטן ומיוחד.
המטרה החדשה היא להתכווץ. חצי שנה. שלושים קילו.
מ-ע-כ-ש-י-ו |
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
מרץ 2010
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
 פעם היו שניים, אוטוטו לא יהיה בכלל פעם הייתה לי משפחה גדולה. אוהבת. חמה. פעם, זה אומר כשעוד לא זכרתי הכל. כשעוד שתקתי. כשלא דיברתי. וכשהתחלתי לדבר, המשפחה התחילה להתרחק. והיום אין לי קשר לצד שלם במשפחה שלי. צד שהרחיק אותי, החרים אותי, וכשהגיע לחתונה שלי (כי אבא שלי ביקש) אפילו לא אמר לי מזל טוב.
בצד השני ישנם אנשים יקרים. סבא שלי, איש מדהים. יקר. קטן ומקסים. אני קוראת לו דרדסבא. סבא שלי גוסס. אין מילים אחרות להגיד את זה.
הוא לא יהיה כאן עוד שנה. אני מקווה שהוא יחיה עד שתוולד פיסטוקית, האחיינית הראשונה שלי, עוד חודשיים.
סבא שלי גוסס, ובקרוב לא ישאר לי סבא.
ומילה אישית: אחרי הפוסט הקודם הגיעו עשרות תגובות. זה קצת המם אותי. עד עכשיו זה היה הבלוג האישי והפרטי והדי קטן שלי. תודה לכל הקוראים הקבועים שעדיין כאן. חיבוק גדול.
| |
| |