על קאפקייקס והחיים.

טוב נמאס לי, באמת שנמאס....כמה אפשר לבכות ביום אחד...
זה כל פעם בגלל משהו אחר..ובאמת שנמאס לי לבכות מקטנות..

זה המשפחה, החברים, זה לא הדברים הנכונים לבכות מהם, דאמטטט!!!

זה לא הדברים שצריכים לתמוך ולשמח אנשים?

מכירים את הפעמים שנראלך שצריך להמציא מקום כזה שאפשר להתחבר אליו

לשעה מהמחשב, ופשוט לברוח, לפחות לבכות במקום אחר...
ושאף אחד לא שם לב לקיום שלך, הוא כבר באמת לא חשוב.

אז זהו, זאת היתה פריקה אמיתית, בלי צחוקים עכשיו. ראוי שגם לי יהיו מצבי דאוּן?
כן.

אי אפשר ככה. אני לא יכולה לבכות עוד, כבר הוצאתי מהגוף חצי כינרת!.
ולסיום שיר שאולי לא מעודד אותי במצבים כאלו אבל אני מתה עליו...
עצה~ תקשיבו למילים ולא רק למוזיקה, ואולי תתחברו לקטעים ממנו ברמות שלא הבנתם.

http://www.youtube.com/watch?v=WVE-HfBPNEo&feature=related