על החיים ועל שטויות אחרות

אני כותב את הפוסט הזה בעיקר בשביל עצמי. לא משנה לי אם אקבל תגובות או לא או אם ייקראו את הפוסט או לא. אני כותב כדי לפרוק קצת.

טוב אז ככה, ביום שישי האחרון הודיעו לי שזהו נגמרה תקופה מאוד מאוד ארוכה, 41 שנים, וכעת יהיה קשה לצד הפורש. יהיה קשה כי התרגלו התנאים להיות כפי שהיו, לו"ז קבוע בכל יום, וכעת זה איננו, שום לו"ז ושום דברים קבועים ויום-יומיים.

קשה לי גם כי אני נהגתי להיות שם הרבה בקיץ, בחופש הגדול והיה לי ממש כיף. באמת שנהניתי ועכשיו זה לא יהיה יותר.

אני יודע שלא פירטתי ולא דייקתי במילים כדי שלא תדעו לפני ששאר הציבור שצריך לדעת יידע.

טוב לא יוצאות לי המילים רק אגיד שתקופה אחת נגמרה והכל הולך להשתנות ולהיות בהתחלה קשה יותר, הרבה יותר.

אני לא רוצה לספר את זה לאחרים כי אולי זה ייראה כאילו "מה כולה ככה וככה, אפשר לחשוב". אבל בעיני זה לא ככה. יכול להיות שחבר יספר לי שהאוגר שלו מת ואני אגיד "מה? זה כל העניין, כולה אוגר". אז אותו דבר כל אחד מייחס לזה חשיבות שונה. אני חייב לציין שזה לא מוות או משהו פשוט היה דבר קבוע בחיים במשך 41 שנים (לא בחיים שלי אני עוד לא חי 15) ועכשיו הוא נגוז. מצד אחד זה באמת טוב, הגיע הזמן כבר לשינוי הזה, ומצד שני זה פחות טוב וכמו שאמרתי יהיה קשה החל ממחר לאותו אדם.

אל תשאלו אותי מה קרה בבקשה ודבר אחרון: היום שמעתי שערכו מעיין מסיבת פרידה, כמה בוטנים, קישים, עוגות, מעט נאומים והרבה בכי, המון. אבל כולם ידעו שזה יגיע, פשוט לא בשלב הזה אלא בשלב מאוחר יותר, אולי עוד כמה שנים. החיים ממשיכים 

להתראות :-(