על החיים ועל שטויות אחרות

הייייייי

טוב אז מה עבר עליי ביום שני???

אני לא כל-כך זוכר חחח אבל אני יכול להגיד לכם שהלכתי לשחק כדורסל אחרי הצוהריים, איבדתי את הכדור בדיוק כשבאנו ללכת ולמה הלכנו? "הילד שלי עובר טיפול רפואי הוא חולה אתם יכולים...." שאל איש שאת הסוף לא הבנתי, הסכמנו!

ואז הוא בא אחרי 5 דקות ואמר "אתם הולכים?" ואז הבנתי שהוא ביקש ללכת כדי שהבן יבוא לשחק. בסוף לא בן ולא יער, סתם הלכנו מוקדם בגללו.

אז מה עבר עליי ביום שלישי? הלכתי לאיזה פרויקט בתיכון,  "יזמים צעירים", שבו אני וצוות נוסף צריך להקים חברה, לגייס כספים, לחלק תפקידים, ובעיקר להמציא רעיון או פיתוח כלשהו, לשווקו, לפרסמו, למכורו ולהרוויח כסף. אז התחלנו לחשוב על דרכים לגיוס כספים, מכירת עוגות, שטיפת מכוניות, כל מיני כאלו.

בכל אופן, היה תיקו ביני לבין ילד אחר- מי יהיה מנכ"ל. או 4-4 או 5-5 קולות. ואז היה בהצבעה שנייה תיקו נוסף, והמנחות בחרו שהילד השני יהיה מנכ"ל. למה הוא? איזה עדיפות יש לו, ומי נתן לכן לבחור בכלל? הקבוצה בוחרת לא מנחות/מדריכות! כעסתי. מצד אחד הצבעתי בעקבות הלב ולמען החברה, עבור הילד שנבחר. מצד שני כעסתי על עצמי כי יכולתי להיות מנכ"ל אם לא הייתי מצביע עבורו אלא עבור ילד שבחיים לא היו מצביעים לו. ואז הייתי מוביל בקול. בעיה...אבל היא כבר מאחורינו ואני צריך להשלים עם העניין :-( לפחות בחרו בי 4/5 ילדים שלא מכירים אותי בכלל, הצלחתי לשכנע אותם!

כמובן שפעולה בצופים. אווווווווווווי אני השתגעתי! לא יכולתי להמשיך, צרחתי עליהם, ציוויתי עליהם, קראתי לדניאל, פשוט לא ידעתי מה לעשות, יש להם מזל שהסף עצבים שלי גבוה ולא קיללתי אותם או משכתי אותם בכוח.

הם לא קולטים שהחברים שלהם סובלים גם? שהם לא בבי"ס, ובאו לעבור פעולה? שאם 3 בצד אני לא יכול להעביר מתודה??? שאי אפשר לצאת איתם לגינה ולשום מקום אחר? שהם צריכים לשתוק פשוט ולשתף פעולה איתי ועם החברים.

וכמו שענבר המרכזת אמרה במועצת שבט שמעכשיו תהיי בראשי תיבות מ"ש (כדי לקצר): שכל אחד ישתוק ולא יעיר לאחר. אמרתי את זה להם וזה לא עזר, שתקתי גם, חיכיתי בשקט והם לא שתקו. כל דרך אפשרית שמדריך יכול לעשות לא עזרה.

ואז דיברתי עם מרכזת הדרכה בוגרת, עדי, ומחר אני אדבר איתה ועם הרשגדית, ונמאס לי לדבר ולדחות את העניין. שיימצא פתרון כבר אחת ולתמיד. דניאל אמרה להם שהם לא יהיו יותר בצופים אם הם לא ישתקו וייתנו להעביר פעולה. הלוואי, שאני אדריך את הקבוצה של קצן, פחות 20, ממש משנה לי, וואו! כאילו שהכספים הולכים אליי.

ואז הייתה מ"ש ממממממש רועשת. בלאגנים וצעקות, ויכוחים, באמת כל אחד מהשכב"ג אמר משהו או צעק חח, השתתף והביע דעה, גם אני. חלק אמרו ככה וחלק ככה, אפילו לאחר שהיו הצבעות. דיברנו על כל הנושאים שבעולם, דני מממממש התעצבן! וואו מטורף הילד. ומיכל יצאה באמצע, מסכנה, הראש שלה לא עמיד בפני רעש כה רועש... חבל ממש

ואז חזרתי ב8 הביתה והלכתי לישון בסביבות 1

אז מה עבר אתמול, ברביעי? אתמול הלכתי לקנות משהו לאמא, מהקצב, בשר לקציצות חיחי. ולא היה משהו מיוחד חוץ מזה שהלכתי לשחק כדורסל קצת ודיברתי עם ילד מהכיתה לשעבר, עזבו שהוא עם בעיה אבל הוא כל-כך בטוח שיתקבל לכיתת תיאטרון ואם לא לתלמה ילין. חח ככה הוא אמר. הוא אמר: אתה הלכת לתיכון XXX רק בגלל מרחק? מרחק זה לא סיבה!.

אז אמרתי ועוד איך! מרחק זה לא לבזבז כסף על אוטובוס, לקום בשבע וחצי כמו בן אדם, לא לנסוע כל הזמן לאסיפות, ערבים ומסיבות שיהיו בתיכון רחוק, באוהל שם, ששם אותו ילד וחברים רבים מהצופים.

רבנו קצת והוספתי עוד סיבות ללכת לתיכון הזה: קטן, מעט תלמידים, יחס אישי גדול. כל מי שבאוהל אומר שהיחס האישי לא מורגש ובצדק. למורים יש 4 כיתות כל אחד.

טוב חפרתי מספיק ואני רק אגיד דבר אחרון: בזמן האחרון, כל לילה אני מדבר עם חברים במסנג'ר שעה, לפעמים יותר, וזה מממש כיף. אני מספר וחולק, משתף ומרגיש, ובייחוד שהתכתבתי עם מישהי מהמשלחת וכיף לדבר עם מישהו שאתה מכיר חלקית, יודע איך הוא נראה ומעט מאוד דברים אליו, אבל מדבר ומרגיש מקושר בגלל הצופים ובגלל המשלחת שבה הייתם ביחד, בארה"ב.

על המשלחת בפוסטים הבאים וגם על עדי אשכנזי =]

להתראות ויום קופצני במיוחד

תומר

(אגב זה פוסט מספר 20, אז לפחות 20 תגובות שמעתם???)